על השעבוד: יוצר מ.ק. 22 צלל עמוק להביא את סיפורם של העבדים

"אבותי הגיעו מכאן", קולו של סמואל ל. ג'קסון נשמע מעל צילום שלו הולך על חוף באפריקה. "הם נלקחו מאפריקה בשלשלאות כדי להניע את מכונת ייצור העושר הגדולה ביותר שהעולם ידע". המצלמה ממריאה כלפי מעלה וחושפת המוני אנשים וסירות עץ, ומבצר עתיק בראש גבעה ירוקה. "בתקופת הסחר בעבדים יותר מ-12 מיליון אפריקאים הובלו מעבר לאוקיאנוס האטלנטי לצפון ולדרום אמריקה ולאיים הקריביים. יותר משני מיליון מתו בדרך. קרקעית האוקיאנוס האטלנטי היא בית קברות גדול וזירת פשע". כך נפתחת הסדרה התיעודית "משועבדים" שעלתה לשידור בסלקום. 

את הסדרה שמשחזרת את כל שלבי סחר העבדים, מהחטיפה באפריקה ועד ביטול העבדות כעבור מאות שנים, יצרו צמד ישראלים, ירון ניסקי ושמחה יעקובוביץ'. היא הופקה בתקציב של 12 מיליון דולר ונרכשה לשידור ב-144 מדינות בעולם. לישראל היא הגיעה באיחור ניכר, אחרי שכבר שודרה במשך חצי שנה בערוץ של האו"ם.

חלקים נרחבים בכל פרק מוקדשים למבצעי צלילה בעקבות אוניות עבדים שטבעו ונותרו בקרקעית הים. הצוללים מחפשים אחר חפצים שישמשו עדויות למה היה שם – אזיקים, שנהבי פילים ועוד. לפעמים הסדרה נדמית לסיור מודרך באתרי טבע יפהפיים, שמאחוריהם מסתתים סיפורי זוועה. 

"'משועבדים' שודרה בתקופת הסגר של הקורונה", אומר ניסקי. "חלק מהאפיל שלה הוא שהיא מביאה נופים של 15 מדינות. היא כמו תכנית טיולים שמלמדת אותך היסטוריה. באו"ם מנסים עכשיו להבין איך יוצרים טקסים וימי זיכרון באתרים שאפשר ללכת אליהם ולחוות את ההיסטוריה".

עם ג'יימס קמרון, חובב ים בעצמו. צילום: יח"צ

זאת לא ההפקה הבינלאומית הראשונה של ניסקי. לפניה הוא ויעקובוביץ' עבדו עם ג'יימס קמרון על הסרט "Atlantis Rising", שבו יצאו לחפש את העיר האגדית האבודה. במקביל הוא יצר עבור התאגיד את הסדרה "אויבים", המוקדשת לאישים שאינם חובבי ישראל, כמו סאדאם חוסיין ויאסר ערפאת, ובקרוב גם מועמר קדאפי. וב-2018 הוא ביים את "הנאצי הטוב" המשחזר את סיפורו של הקצין הנאצי הבכיר קארל פלאגה, שנלחם מבפנים במכונת ההשמדה הגרמנית (הסרט זמין לצפייה באתר של התאגיד). 

אבל לפני שהחל ליצור סרטים תיעודיים על נושאים היסטוריים כבדי משקל, ניסקי התעסק דווקא בקומדיה. ב-2004 הוא יצר את סדרת האנימציה הסאטירית "מ.ק. 22" שהפכה לקאלט, ומאוחר יותר היה אחד מתסריטאי "היהודים באים" ו"כל הלילה עם אסף הראל". בשנות ה-90 הוא אף היה חתום על פנזין הקומיקס האהוב "סטיות של פינגווינים". 

נפגשנו לראיון במשרד החדש והגדול שלו בתל אביב. "אני מייצר תכנים על היסטוריה לעולם, אבל מתעקש לחיות פה", הוא אומר. "אני מאוד ציוני ומחובר למסורת. אחרי שאתה עושה סרט עם ג'יימס קמרון הדבר המתבקש הוא לעבור לגור בלוס אנג'לס ולנסות להצליח בצפון אמריקה. לי זה דווקא הבהיר שאני רוצה להיות פה לייצר תכנים לשם. בארץ מאוד קשה לי למכור את התכנים האלה. מלבד התאגיד, ערוצי הטלוויזיה בארץ מתנהגים כאילו הישראלים הם האנשים הכי טיפשים בעולם. קשה לעשות כאן תכנים עם ערך – רק 'האח הגדול' ותוכניות בישול.

'משועבדים' משודרת 144 מדינות בעולם, אבל בארץ לא רצו להקרין את זה בטענה שזה לא מעניין אף אחד. כשאני בא לעולם עם תכנים היסטוריים אנשים מאוד אוהבים ונרגשים, ובארץ אנשי הטלוויזיה מחרחרים בבוז. כרגע הריאליטי מפסיד כסף. הוא לא משתלם כלכלית ואי אפשר להקרין אותו בשידורים חוזרים. אבל זאת טעות שהם מתעקשים לחזור עליה – להיות רדודים".

במהלך הצילומים. צילום: יח"צ

אתה בכלל התחלת בקומדיה.
"עבדתי 15 שנה בתור כותב קומי. 'מ.ק. 22' מבוסס על חוויותיי בצה"ל כאפסנאי בקריה. כתבתי המון קומדיות ולאט לאט הטלוויזיה איבדה אותי כצופה וכיוצר. אני לא יודע ליצור ולצרוך מה שמשודר בערוצים 12 ו-13. אז נרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה ללמוד היסטוריה של העת העתיקה והתחלתי לעשות סרטים לעולם. זה יותר מעניין ואני גם מפרנס משפחה. אני מגדל שני ילדים, ומשלם משכנתה ורכב. בארץ אי אפשר לפרנס משפחה אם אתה כותב רק דברים שאתה אוהב לטלוויזיה הישראלית. היסטוריה זה פטיש סודי שלי עוד מהתיכון.

אני קורא אובססיבי של היסטוריה של העת העתיקה. כשגיליתי ששמחה יעקובוביץ' (עיתונאי ודוקומנטריסט יהודי קנדי שזכה בשלושה פרסי אמי – י.ש.) עלה לישראל, מטעמי ציונות, תקפתי אותו ברחוב וכפיתי את עצמי עליו. בהתחלה הוא לא הבין מה אני רוצה, אבל העוזר האישי הישראלי שלו זיהה אותי וכששמחה הבין שאני לא משוגע לגמרי התחלנו לדבר ולעבוד. זאת העבודה הכי כיפית בעולם".

בלב ים. מינוס המחלות. צילום: יח"צ

נראה שיש לך פטיש גם לים.
"ב-2017 עשינו את 'Atlantis Rising' עם ג'יימס קמרון. שמחה חבר שלו הרבה שנים. היה לי רגע של אימה טהורה כשאמרו לי 'ג'יימס קמרון על הקו תעשה לו פיצ' לסרט'. פחד אלוהים. אחרי שעה על הקו הוא אמר 'אני אוהב את זה'. הלכנו לחפש את אטלנטיס בעקבות כתבי אפלטון. הפלגנו מיוון עד אמריקה במשך חודשיים וגיליתי שאני ממש אוהב ים. כולם מסביבי הקיאו ואני זרחתי, כאילו הזרקתי הרואין לעין. הייתי בן ארבעים ואמרתי איך לא ידעתי שסירה בים זה כזה כיף? אז חשבתי שאני חייב למצוא עוד סיבה שמישהו ישלם לי על עוד כיף בים. זה התחיל משם.

עם קמרון. צילום: יח"צ

חשבנו על מטוסי מלחמת העולם השנייה באיים הקנריים. מתישהו הגיעה הרעיון של עבדים. התחלתי לקרוא כדי לחפש הרפתקה בים וחטפתי הלם. הכרתי את  הסדרה 'שורשים' וידעתי על שדות הכותנה, אבל לא היה לי מושג לגבי ההיקף של זה. בין 12 ל-25 מיליון אנשים נחטפו מאפריקה. כל הנשים נאנסו. היתה הוראה לאנוס, כי כשמגיעים עם אפריקאית לצד השני של הים, אם היא בהריון היא שווה עוד חמישים אחוז. שניים וחצי מיליון אפריקאים טבעו בדרך. כל האוקיאנוס האטלנטי הוא בית קברות.

במהלך צילומים. צילום: יח"צ

"חשבתי שבטח כבר עשו על זה סדרה, אבל אז גיליתי שאף אחד לא עשה סדרה על 400 שנה של סחר עבדים. חיפשתי באינטרנט חוקרים שכתבו עבודות דוקטורט בנושא וכשפניתי אליהם כולם אמרו 'אתה הראשון שמתקשר'. דוקטור ליאו בלאי מסורינם, למשל, כתב על הרצח של 700 אנשים באונייה ההולנדית לאוזדן כמה מטרים מהחוף. כשהגיעו לדרום אמריקה הם נתקעו על שרטון והעדיפו להטביע את האונייה עם 700 האפריקאים שהיו סגורים בכלובים, ולא לשחרר אותם, כדי שיוכלו לדרוש דמי ביטוח. כל הבנקים וחברות הביטוח המודרניות קמו על סחר עבדים. הקפיטליזם המודרני נוצר סביב סחר העבדים". 

זה מדהים שלא נעשתה סדרה כזו קודם לכן.
"יש סרטים וסדרות על דברים נקודתיים – בעיקר שחזורים עלילתיים. בנינו תזה מפיסות אינפורמציה שאספנו מחוקרים שונים. יש חור של 400 שנה שלא יודעים מה קרה. יודעים להסביר מה קרה באפריקה בתקופת האבן. אבל מה קרה באפריקה מאז שהגיעו האנשים הלבנים זה חור שחור שאין לו כמעט תיעוד. האירופאים לא תיעדו. במאה ה-15 האפיפיור קבע שהאדם השחור הוא לא אדם. קראו להם בהמות עם שתי רגליים וטענו שהם נולדו כמו פרות לשרת אותנו. התאוריה היתה שאלוהים נח ביום השביעי אחרי שברא את האדם הלבן ושבוע אחרי כן ברא את האדם השחור. זו היתה עמדה רשמית של הכנסייה. אם הם לא בני אדם אין להם נשמה אנושית. היה צריך את ההסבר הזה, כי העובדה שהם נראים כמו בני אדם עלולה לגרום חוסר נוחות. במאה ה-19 הכנסייה הקתולית השמידה את הכתבים האלה, והיום אפשר למצוא להם זכר רק בטקסטים של אנשים שכתבו נגדם וציטטו אותם". 

המערב נהדר בטאטוא פשעים בלי להשאיר עקבות

מה שסיפרת לי עכשיו לא מופיע בסדרה.
"זה כלול בגרסה של הסדרה שמחולקת לשישה פרקים. בישראל רכשו את הגרסה הקצרה יותר של ארבעה פרקים. במאה ה-15 אירופה נחשפה לטבק, סוכר, קפה ושוקולד – ארבעה דברים ממכרים שלא גדלים באירופה. כשהאירופאים טעמו את זה הם היו בקריז. כדי להשיג את המוצרים האלה  הם הרגו עשרות מיליוני אפריקאים. גם היום אנחנו לא בדיוק מבינים איפה מייצרים את הטלפון שלנו. אותו דבר אז. אפריקה כולה הושחתה. אין היום באפריקה אף אדם שחי איפה שהוא אמור לחיות. בגאנה יש 40 שפות. אפריקה עד היום מקום מבולגן שלא מצליח להתרומם בגלל 400 השנים האלה. הבריטים הסתובבו בעולם והשאירו אחריהם הרס. 

"זה סיפור שלא סופר כי אין שום דבר מוחשי. המערב נהדר בטאטוא פשעים בלי להשאיר עקבות. בפורטוגל, למשל, מצאו במקרה קבר אחים של מאות אנשים שחורים במקום שאליו הביאו אותם מאפריקה ועיבדו אותם כסחורה – גילחו את ראשיהם, קעקעו מספרים על גופם ושלחו אותם לעוד מקומות. אחרי שמצאו את השלדים, תייגו, צילמו, ובנו שם מגרש מיני גולף. לא אוניברסיטה או בית חולים. מגרש מיני גולף. 

סיפור של צדפה

"אחד הדברים הראשונים שאמרנו, כשעושים סרט שואה יש אושוויץ, ערמות נעליים, משרפות, בורות הריגה. אנחנו צריכים למצוא עובדות כאלה כדי לספר את הסיפור על סחר העבדים. צריכים למצוא אתרים".

אחד הדימויים המצמררים שנחשפים בפרק הראשון של "משועבדים" הוא ערמות של מיליוני צדפות שמתפרסות על פני 10,000 דונם בלגונה בגבון. מיליוני אנשים שנחטפו מלב אפריקה הובאו לשם לפני שנשלחו באוניות ליבשות אמריקה. בתוך נוף מרהיב ביופיו, בין תנינים לפילים, ג'קסון מפליג בסירה עם הארכיאולוג ריצ'ארד אוסליסלי שמספר שבזמן הקצר שהחטופים שהו שם הדבר היחידי שהם יכלו לאכול היה צדפות, ואלה הצטברו בכמויות כאלה שהן העלו את מפלס המים בארבעה מטרים. 

"להתייחס לצדפות כמו לערמת הנעליים באושוויץ". צילום: יח"צ

"אנחנו הראשונים שאמרנו שכדי לספר את הסיפור זה צריך לזהות אתרים", אומר ניסקי. "העולם צריך להתייחס לצדפות כמו לערמת הנעליים באושוויץ. צריך להתחיל לנסוע לשם כמו שנוסעים לפולין. בסורינאם עשיתי מסע בג'ונגל בין עכבישים קטלניים, יגוארים, נחשים, תנינים. שם אתה מבין שהיצור הכי חלש בעולם זה האדם בטבע. הפלגנו בקאנו כדי להגיע למפעל סוכר שהיה באזור, ועכשיו הוא נטוש בלב הג'ונגל. המכונה פעלה ללא הפסקה, ואם יד של עבד נתקעה, היו חותכים אותה עם מצ'טה כדי לא לעצור אותה. 

"העולם באופן עקרוני העדיף לא לזכור מה קרה. המערב סיים את תקופת סחר העבדים ועבר הלאה. אפריקאים ודרום אמריקאים רוצים לספר את הסיפור אבל אין להם מספיק כסף. ביקשנו מענקים מהאו"ם ומקרנות מערביות כדי לממן את המחקר ולהגיע לכל האוניות הטבועות שצילמנו. בקשותינו נדחו. אז השגנו מימון מערוצי טלוויזיה בעולם". 

במהלך צילומי "משועבדים". צילום: יח"צ

איך השגתם את סמואל ג'קסון להוביל את הסדרה?
"שמחה ואני יהודים לבנים. עשינו משהו שנראה לי הכרחי כבני אנוש. אבל יש בעולם אנשים שאומרים שאסור לנו לספר סיפור של מישהו אחר. אז אמרנו שזה חייב להיות מובל על ידי מישהו שזה הסיפור שלו. אני יכול רק ליזום, לביים ולהפיק. לכן פנינו להרבה שחקנים אמריקאים שחורים. דנזל וושינגטון, למשל, לא חזר אלינו. סמואל ג'קסון קיבל את ההצעה שלנו, מודפסת על עשרים עמודים, בדיוק כשהגיע לגיל 69. זה פגע לו בלב. תוך שבוע הוא אמר 'אני בפנים'. סבתא שלו היתה שפחה. עד גיל 18 הוא חי תחת הפרדה גזעית ונאסר עליו להיכנס למקומות ללבנים בלבד.

ב-1968 הוא התנדב לשמש כסדרן בהלוויה של מרטין לותר קינג. אבל הוא מעולם לא היה באפריקה. הוא התעלם מזה חמישים שנה, והגענו בדיוק כשהוא החליט שהוא מטפל בעבר. על פי הדי.אן.איי שלו הוא צאצא של שבט הבנגה בגבון. אמרנו לו 'בוא ניקח אותך הביתה'. היה תענוג לגלות כמה הוא איש נחמד. חנון כזה. דיברנו על 'דוקטור הו' ועל 'חולית'. הוא אף פעם לא עשה סרט תיעודי, ובהתחלה היה לו מוזר להיות מול המצלמה כסמואל ג'קסון, לא כדמות. הוא צילם איתנו ארבעים יום". 

במהלך הצילומים. צילום: יח"צ

ואיך התקבלה העובדה שהסדרה נוצרה על ידי שני ישראלים?
"באפריקה ובדרום אמריקה התקבלנו באהבה ובחיבוק. אמרו איזה כיף שלמישהו אכפת ושאנחנו באים בלב שלם לעזור לספר את הסיפור המזעזע הזה. ליברלים אמריקאים שעוסקים בפוליטיקת זהויות תקפו אותנו לכל אורך הדרך. לא העניין הישראלי הטריד אותם, אלא זה שאנחנו יהודים לבנים. היו התקפות אנטישמיות ישירות (הוא נותן לי דוגמה מרתיעה אך מבקש שלא אכתוב עליה – י.ש.). ג'קסון הוא 'אולד סקול'. הוא זוכר את הרב שהלך עם קינג. מבחינתו יהודים ושחורים הולכים יחד". 

ספר לי על הארגון "Diving with Purpose" (לצלול עם מטרה) שחבריו משתתפים בכל הצלילות בסדרה.
"זאת עמותה שקמה בצפון אמריקה עם מטרה לגרום לשחורים לצלול. מסיבה שאף אחד לא יודע להסביר אין כמעט צוללנים שחורים בעולם כולו. גם באפריקה הצוללנים הם לבנים. אבל חלק גדול מההיסטוריה של השחורים היא בים. תשעים אחוז מהאנשים שנחטפו מלב אפריקה והגיעו לחוף במערב אפריקה מעולם לפני כן לא ראו ים. חלקם חשבו שזה שער לגן עדן או גיהנום. הם לא דמיינו את הקונספט של גוף מים גדול שהוא לא אגם. חשבו שהאוניות לוקחות את רוחות המתים. לכן אנשי העמותה אומרים שכדי לדעת מאיפה הם באו, לשחורים יש מחויבות לצלול. אבל זאת לא סדרה של שחורים על שחורים. זאת סדרה של אנשים מכל הצבעים, כל מוצא אפשרי וכל דת אפשרית, שהתאגדו לספר סיפור אנושי. כמו שהשואה היא לא עסק ליהודים בלבד, היא לקח עולמי".