זהו אחד הסרטים התמוהים ביותר שראינו זה זמן רב. לא בקטע כיפי

איזה בזבוז של כריסטיאן בייל. "עיניה התכולות"
איזה בזבוז של כריסטיאן בייל. "עיניה התכולות"

דרמת מתח גותית שהגיבורים שלה הם בלש מנוסה (כריסטיאן בייל) ו...מאיזושהי סיבה לא ברורה לחלוטין, אדגר אלן פו הצעיר? אולי אם "עיניה התכולות" היה קצת יותר טראשי וגותי ולא כבד ויומרני היה יכול להיות כאן משהו כיפי. אבל זה לא המצב

10 בינואר 2023

ב-1830 בלש המשטרה לשעבר אוגוסטוס לנדור (כריסטיאן בייל) מוזעק לאקדמיה הצבאית ווסט פוינט לחקור מקרה מוזר שקשור במותו של אחד הצוערים. בהגיעו לשם הוא מתיידד עם צוער חקרני, שמציג את עצמו כאדגר אלן פו. אדגר אלן פו היה גם שמו של משורר וסופר אמריקאי שכתב סיפורי אימה (שעובדו למאות סרטים) ונחשב לאבי ז'אנר הבילוש. אותו פו אכן היה צוער בווסט פוינט במשך שבעה חודשים ב-1830, אבל פרט לכך אין דמיון של ממש בין הדמות שבסרט "עיניה התכולות" לבין זו ההיסטורית. במציאות, במהלך אותם חודשים ספורים שבהם שהה בווסט פוינט, פו נישא לאשתו השנייה. פו שבסרט, לעומת זאת, פנוי להתאהב בעלמה יפה וחולנית, אהבה שבהחלט אינה מובילה לנישואים. רוצה לומר, הבחירה לשלב בסיפור בלשי עם מגע של אימה גותית דמות בשם אדגר אלן פו היא לא יותר מגימיק שאינו מניב דיבידנדים.

לואיס באיארד, שכתב את הספר שעליו מבוסס הסרט שעלה בנטפליקס, אינו סופר מפורסם או מצליח במיוחד. אחד הקוראים של הספר, שיצא לאור ב-2003, היה מורה לספרות ואביו של הבמאי סקוט קופר, והוא זה שהניח את הספר בידיו. קופר מספר בראיונות שהוא חשב שזו הזדמנות לספר "סיפור מקור" של פו, לפני הפיכתו לסופר, ועצם ההתנסחות בז'רגון של קומיקס מעידה על שטחיות בגישתו לדמות, ולסיפור.

קופר הוא תופעה שאינה ברורה לי. מדובר בבמאי יומרני ובינוני מאוד, שמצליח לגייס לסרטיו היומרניים והבינוניים צוותים מאוד מרשימים של שחקנים מהשורה הראשונה, מה שאינו מציל אותם מכישלון בקופות. בעצם הסרט היחידי שהצליח לו היה "לב לא שפוי" דל התקציב מ-2009, שסידר לג'ף ברידג'ס את האוסקר שבושש לבוא על הופעתו כזמר קנטרי מזדקן. סרטיו הבאים, בהם "אחים בדם" (כריסטיאן בייל, וודי הרלסון, קייסי אפלק, ווילם דפו) ו"חוקי הפשע" (ג'וני דפ, בנדיקט קמברבץ', קווין בייקון), התחזו לטרגדיות אפלוליות על גברים אלימים, אך היו חלולים כמו פח. וכזהו גם סרטו הנוכחי, שהוא שיתוף הפעולה השלישי שלו עם כריסטיאן בייל.

כאמור, בייל מגלם בלש החוקר את מותו של צוער שליבו נעקר מגווייתו. במהלך החקירה גווייתו של צוער נוסף נמצאת ללא לב, ונראה שמדובר בעניין סדרתי. מפקדי האקדמיה (הבריטים הוותיקים והטובים טימותי ספול וסיימון מקברני) נוזפים בלנדור על האיטיות שבה מתקדמת חקירתו, והסרט מזדחל באותו קצב, במעין פוזה של חשיבות עצמית חסרת ביסוס. הבזק זיכרון קצר רומז לנו שלנדור האלמן מבכה את היעלמות בתו, או שמא זו אשתו. על הדרך הוא שוכב עם פטסי, עובדת הפונדק המקומי, שאותה הוא משתף בפרטי חקירתו. את פטסי מגלמת שרלוט גינסבורג, מהגדולות שבכוכבות הצרפתיות, שלא ברור מדוע הוטסה לאמריקה לצורך תפקיד כה פונקציונלי ומעליב.

לג'יליאן אנדרסון יש תפקיד יותר עסיסי כאשת הרופא של ווסט פוינט (טובי ג'ונס). בנם (הארי לאוטי, "התעשייה") הוא אחד הצוערים, ובתם היפה ליה (לוסי בוינטון, "רפסודיה בוהמית") זוכה לחיזוריהם של שאר הצוערים, אבל מגלה עניין רק במר פו, שמדבר איתה על שירים ומציע לקחת אותה לדייט בבית הקברות. כבר בפגישתם השנייה היא אומרת לו "אני רוצה שתדע עד כמה אסירת תודה הייתי לפקוח את עיני ולמצוא אותך שם, להביט עמוק לתוכך ולמצוא משהו שלא ציפיתי, גם לו היו לי אלף שנים". ההצהרה הפומפוזית הזאת, שאינה מוצדקת בשום דבר שראינו, תגרום לפו להיות מוכן לעשות הכל למענה.

לא מותח, לא דרמטי וגם לא כיפי. "עיניה התכולות"
לא מותח, לא דרמטי וגם לא כיפי. "עיניה התכולות"

את פו מגלם הארי מלינג, הזכור כדדלי מסרטי הארי פוטר. לבחור יש חזות מוזרה – הוא נדמה בעיני ללאמה – והוא עובד איתה לעיצוב דמות מעניינת. חבל שהסרט סביבו, כולל בייל בהופעה ישנונית למדי, אינו משתווה אליו. הוויזואליה של הסרט כוללת כמה דימויים יפים שמשחקים עם המדים התכולים של הצוערים על רקע הנופים המושלגים של פנסילבניה (המתחזה למדינת ניו יורק, שם ממוקדמת אקדמיית ווסט פוינט). אבל האווירה העגמומית אינה נתמכת בעומק דרמתי, ופרטי הסיפור הרזה אינם מעניינים דיים.

אחרי כשעה וחצי אנחנו מקבלים סצנת אימה גותית שנדמית לשיאו של הסרט, אלא שנותרה עוד חצי שעה במהלכה אנחנו מבינים שהוטעינו. כדי לשחק עם הציפיות של הצופים באופן כזה נדרש במאי הרבה יותר נבון ומיומן – כמו ריאן ג'ונסון ב"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" – ששולט בטון של הסרט שלו. התוצאה היא סרט איטי וחלול, שמהלכיו העלילתיים אינם מוצדקים בדרמה של הדמויות, ולכן הוא די משמים. אה, גם רוברט דובאל בן ה-92 מופיע בשתי סצנות שאינן מזכירות את ימי תהילתו, וכולי תקווה שזה לא יהיה סרטו האחרון.
2.5 כוכבים. The Pale Blue Eye בימוי: סקוט קופר. עם כריסטיאן בייל, הארי מלינג, ג'יליאן אנדרסון. ארה"ב 2022, 128 דק'