על השחיטה

אורי שוחט, אחת הדמויות החשובות בהיפ הופ הישראלי, הוציא אלבום בכורה כמפיק, תוך כדי שהוא מטפח שאיפות בינלאומיות

22 בספטמבר 2013

כשזה מגיע לראפ בעברית, לאורי שוחט מגיע פרס מפעל חיים. הוא ליווה, הפיק ובנה את יסודות סצנת ההיפ הופ הישראלית על שלל גלגוליה – כמפיק המוזיקלי הדומיננטי בסביבה, כמגיש תוכנית רדיו וכיזם ומנהל ערבי ההופעות "חישגוזים". עכשיו, בגיל 34, הוא עבר לקדמת הבמה והוציא אלבום בכורה בלייבל הניו יורקי "SoulSpazm". "באופן רשמי מדובר באמת באלבום בכורה", הוא אומר. "אבל אם נתקטנן, עשיתי גם אלבום סולו כראפר שיצא במהדורה מצומצמת. האלבום החדש לעומת זאת הוא 'אלבום מפיק' – הוא לחלוטין פונה החוצה ואני מופיע בו על תקן מנהל מוזיקלי ולא כראפר. בניגוד, אולי, לדברים אחרים שלקחתי בהם חלק כמפיק, כאן מדובר באלבום מסיבה – מוזיקת מועדונים".

טראפ?

"אני לא כל כך אוהב לקטלג ז'אנרים. למרות שזה בלתי נמנע לפעמים, אני חושב שזה מאוד מקבע אמן ואת מה שהוא עושה. בעיניי עשיתי את מה שקוראים לו 'טראפ' עוד הרבה לפני שהז'אנר צץ כז'אנר. אם תקשיב למשל לרימיקס שעשיתי לרונית ראסטה לפני חמש שנים ('דבש'), הוא לגמרי עונה על ההגדרה של הז'אנר, אבל מן הסתם לא חשבתי על זה כשהפקתי אותו".

בתור מי שבמשך שנים רבות הפיק היפ הופ קלאסי, המעבר לאלקטרוניקה היה תהליך?

"בהתחלה ממש לא התחברתי לחומרים האלה. הייתי שומע די.ג'ייז צעירים יותר כמו וולטר מנגנים את הדברים האלה וממש לא הבנתי מה העניין. כל גל ההיפ הופ האלקטרוני נשמע לי וולגרי ורדוד. עם הזמן, כשהרכבים שאני יותר מזוהה איתם כמו The Cool Kids התחילו לפזול לשם, זה נתן לי תעודת הכשר והתחלתי לפנות לשם בעצמי. הרבה מהשינוי המוזיקלי הזה הוא תולדה של בעיות משפטיות. כשסמפולים הפכו להיות עסק יקר ומסורבל, סינתיסייזרים התחילו להיות דומיננטיים בהדרגה".

גם לך היו בעיות עם סמפולים?

"דווקא ישראל הפתיעה אותי לטובה בעניין הזה. בשיר 'חלומות רעים' של כהן את מושון דגמנו משפט של נורית גלרון וגילינו שצריך לאשר את השימוש מול הכותבים, שהם נתן זך ואילן וירצברג. זה אולי לקח קצת זמן ועדיין לא הוסדר הרמטית, אבל היה הרבה יותר פשוט ממה שתארתי".

כמפיק שליווה את סצנת ההיפ הופ המקומית במהלך כל שנותיה, מה ההבדל בין סאבלימינל לכהן את מושון?

"בהתחלה אף אחד לא באמת ציפה שראפ בעברית יעבוד. היינו סצנה קטנה מאוד וידענו על קיומו של כל חובב היפ הופ מכל מקום בארץ. לפני עשר שנים היה גל מסחרי גדול. אמנים נכנסו לאופוריה וזה יצא מפרופורציה. החבר'ה הצעירים של היום הרבה יותר עם רגליים על הקרקע. מאחר שאינטרנט הוא כלי השיווק העיקרי בשבילם, הם לא צריכים לחשוב על להיט מסחרי, לכן גם החומר שלהם הרבה יותר אותנטי. פעם ההצלחה שלך הייתה מובטחת רק אם תיכנס לרדיו, אנחנו משתמשים ביוטיוב. ולכן כמה שאתה יותר אמיתי יש לך יותר סיכוי יותר להצליח וככה זה גם נשמע".

מתוך אלבומו של שוחט:

בינך לבין עצמך באילו הישגים מוזיקליים אתה הכי גאה?

"זה היה כבר בגיל 15־16. הפקתי בצורה הכי לא מתוחכמת שיר אליפות להפועל גליל עליון ובטקס ההכתרה ניגנו אותו. אלי ישראלי שהנחה את הטקס התלהב, לקח ממני קסטה והשמיע אותו ברדיו במשך חודשים. אירוע חלומי נוסף הוא הביקור של פלייבור פלייב מפאבליק אנמי בארץ, שנסחט על הדרך גם להופעה. הוא קרא למישהו מהקהל לעלות לעשות ראפ ויצא שחלקתי איתו במה. כרגע הקליפ שהוצאתי עכשיו הוא דבר שאני הכי גאה בו. הדברים הגדולים באמת יקרו מעכשיו והלאה".