לזכרו של החולם הנצחי: גילה אלמגור חוגגת 30 לתיאטרונטו

בימים אלה אנחנו בחזרות ובהכנות לקראת התיאטרונטו ה-30 שיתקיים באולמות יפו העתיקה ובעכו העתיקה בחול המועד פסח. חגיגה של הצגות יחיד, שיענקלה התחיל לפני למעלה מ-30 שנה. 

חגיגת התיאטרונטו ה-30 היתה אמורה להתקיים בשנה שעברה. שנת הקורונה. היה לנו פסטיבל מוכן שלצערנו לא התקיים. תיכננו לעשות חגיגה גדולה ומשולבת, שכללה מסיבה לרגל הוצאת הספר "רציניקן" (הוצאת רימונים) שכתב ירון פריד על סיפור חייו של יענקלה (שהוא גם סיפורה של התרבות בישראל), יום הולדת 91 ליענקלה וחתונה חמישית שזממתי ותכננתי כהפתעה. כל התוכניות קרסו, וכל החיים השתנו. 

כשהתחלתי לעבוד עם הצוות האמנותי, הגעתי לפרזנטציות כדי לבחור את החומרים לפסטיבל הנוכחי. חייבת לומר שהרגליים רעדו לי. המחשבות כמה יענקלה אהב את הפסטיבל הזה היו נוכחות כל הזמן

בדיעבד אני רואה בשנת הקורונה שנת פרידה מאגמון. בשנה הזאת בילינו 24 שעות ביחד. שיחות אינסופיות, קריאה, האזנה משותפת לתוכניות רדיו וטלוויזיה, ארוחות זוגיות, שעות של התבוננות בים, על שקיעות מגג ביתנו, וגם הרבה צחוקים. כי אי אפשר היה להיות עם יענקלה בלי לצחוק. אמרתי לו, ביום שתפסיק להצחיק אותי, אני אלך…

שבוע לפני שיענקלה חלה, הגיע הצוות של תיאטרונטו אל ביתנו. יגאל עזרתי מנהל תיאטרון יפו וגלית ברסקי המפיקה, כדי להחתים את יענקלה (כבעלים של חברת "בימות") ואותי על כך שהתיאטרונטו ימשיך לפעול כחגיגה של הצגות יחיד, כחלק מתיאטרון יפו. סיכמנו, התחבקנו וממש לפני שהם יצאו מהבית, יענקלה ביקש להוסיף משפט, שאם חלילה לא יוכל להמשיך לנהל את הפסטיבל מסיבה כלשהיא, שרעייתי תמשיך לנהל את התיאטרונטו אחרי. עשרה ימים לאחר מכן הוא לא היה איתנו, ואני ראיתי בכך צוואה. היה ברור שיש משימה שאני חייבת למלא אותה. אחרי שמלאו  30 יום למותו, התחלנו  להפגש הצוות האמנותי: דניאלה מיכאלי, שמעון מימרן, המפיקה גלית ברסקי יחד עם יגאל עזרתי. כולנו התגייסנו לעבודה, והם קבלו אותי לחיקם באהבה.

זה יהיה התיאטרונטו ה-30, שיורכב משבע הצגות תחרות וארבע הצגות אורחות, שהן הצגות שזכו במקומות הראשונים בפסטיבלי העבר. הפסטיבל יעמוד בסימן מחווה ליעקב אגמון. תלמידי בית ספר "רימון", זמרים ונגנים בהדרכתו של אוהד חיטמן, יגישו מחרוזת שירים מתוך מחזות זמר שיענקלה הפיק ב"בימות" ובתיאטרון הבימה. את מילות הקישור כתב ירון פריד. בין השירים: מתוך "איש חסיד היה", "בוסתן ספרדי" "שירי ז'אק ברל" ,"מרי לו" ועוד. הפרוייקט יעלה ברחבת תיאטרון יפו במשך כל ערבי הפסטיבל, ללא תשלום.

יעקב אגמון ז"ל. מתוך התערוכה שתוצג בתיאטרון יפו (צילום: ז'ראר אלון)

באכסדרה של אולם התיאטרון ביפו תתקיים תערוכה שצילם ז'ראר אלון, שליווה את יענקלה למעלה מ -30 שנה, והוא נחשב בעיניי לצלם התיאטרון הטוב ביותר. יענקלה מאוד אהב אותו והעריך את עבודתו. התערוכה מורכבת מדיוקנאות של יענקלה שז'ראר צילם במהלך השנים. בעכו גם כן יתקיים ארוע מיוחד לזכרו של יענקלה. קשה לחשוב שיענקלה איננו. הפסטיבל הזה יהיה ברוחו.

כשהתחלתי לעבוד עם הצוות האמנותי, הגעתי לפרזנטציות של הצגות היחיד כדי לבחור את החומרים לפסטיבל הנוכחי. חייבת לומר שהרגליים רעדו לי. המחשבות כמה יענקלה אהב את הפסטיבל הזה היו נוכחות כל הזמן. זוכרת איך היה חוזר הביתה מלא התפעלות מעבודות שראה, מסיפורי החיים המוצגים על הבמה, כמה התלהב כמו ילד ממשחקם של השחקנים שהגיעו להציג את העבודות, כמה היה נרגש מהעשייה הזאת.

הנה זה  שוב קורה. חלק מהיוצרים הם גם המבצעים בפסטיבל, וזוהי חוויה גדולה לגלות כוחות חדשים וותיקים. אלה גם הדברים ששימחו את אגמון. אני יודעת שלא אתן לדברים האלה להישכח. התיאטרונטו זה אחד הדברים שאעשה כדי להמשיך את מפעלו של יענקלה.

"התיאטרונטו הוא שיר הלל לשחקן. השחקן לבדו, בלי זיקוקי דינור, שחקן נטו שמביא את הנשמה, את הקרביים, את תיק הזיכרון שלו לבמה"

אני זוכרת שהוא החליט להקים את הפסטיבל. זוהי אחת הפעמים הבודדות שברכתי על ההחלטה המבריקה הזאת. היו פעמים שלא חשבתי כמוהו, וכמובן טעיתי, והאמת טפחה על פני – כמו למשל בסיפור "איש חסיד היה" שיענקלה העלה לאחר מלחמת ששת הימים, ואז אמרתי לו שלאף אחד לא יהיה ראש לזה, אבל הוא הלך קדימה, ולאחר הגנרלית בא הביתה ובישר לי שטעיתי, שהקהל הרים את התקרה במחיאות כפיים בקיבוץ העוגן. גם לגבי " בוסתן ספרדי" בהבימה הייתי סקפטית. ושוב טעיתי.  

התיאטרונטו הוא שיר הלל לשחקן. השחקן לבדו, בלי זיקוקי דינור, שחקן נטו שמביא את הנשמה, את הקרביים, את תיק הזיכרון שלו לבמה. לאורך השנים הגיעו מכל מיני מקומות בעולם נציגים לראות את הפסטיבל הזה וגם קמו כדוגמתו במקומות שונים. תיאטרונטו היווה להרבה שחקנים מקפצה בתחילת הדרך. 

"היה ברור שיש משימה שאני חייבת למלא". גילה אלמגור (צילום: איליה מלניקוב)

היום, יום הולדתו של יענקלה. התקשרתי לדורון נשר. לספר לו כמה התרגשתי מהסיפור שלו שנחשף ב"עובדה" עם אילנה דיין. סיפרתי לו שיענקלה שיתף אותי כמה שמח כשדורון הגיע אליו למשרד לפני כשנה, וביקש להעלות הצגת יחיד על האירוע שקרה לו. יענקלה הבטיח לו שזה יקרה. הזמנתי את דורון להעלות את ספור חייו בתיאטרונטו ה-31 וכולי תקווה שזה יתגשם.

עם כל ההתרגשות שלי, אני חושבת שרוחו של יענקלה תהיה שם ותלווה אותנו בכל פעילות הפסטיבל. יענקלה היה מעוגן וקשור לשחקנים, ליוצרים, לצוות הטכני, לכל העובדים של תיאטרון יפו. אני מבקשת שכל מי שיש לו רעיון, לקראת השנה הבאה, שיטפטף לי באוזן… בשנה הבאה נעשה בצד הפסטיבל למבוגרים גם תיאטרונטו לילדים, ובכוונתנו לעשות עוד ועוד פרוייקטים שיענקלה לא הספיק להגשים. יענקלה לא הפסיק לרגע לעבוד, עד יום מותו. היתה לו מחברת ליד המיטה בה רשם את הרעיונות. בלילות הייתי שומעת אותה מרשרשת… אנחנו מקווים להגשים עוד חלומות, לזכרו של יענקלה, החולם הנצחי.

פסטיבל תיאטרונטו, 29.3-1.4 ביפו העתיקה ובעכו העתיקה, הזמנות כרטיסים כאן, והנחה למחזיקי דיגיתל כאן