תערוכה חדשה הופכת לגמרי את היחס לצמחים באמנות

טבע דומם הוא אחד הז'אנרים העתיקים בתולדות האמנות, והשחקנים הראשיים שמככבים בו הם לרוב פרחים, צמחים ועצים. התערוכה "Planet" שנפתחה השבוע בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב מבקשת להפוך את הקערה על פיה, ולהציג את עולם הצומח בתור עולם חי, נושם, בועט ומתקשר. הכי רחוק מטבע דומם שיש.

בין היתר אפשר למצוא בתערוכה צמחים רובוטיים שמגיבים לאור, שחזור הגן המלכותי של הורדוס בקיסריה מלפני אלפיים שנים על ידי מאובנים מיקרוסקופיים, מפות אוצר של עצי פרי ברחבי תל אביב, וצמחייה עשויה חומרים ממוחזרים.

"הפרויקט נולד מהשאלה איך ערים יכולות להשתמש במרחב הציבורי. התחלנו למפות עצים ברחבי העיר. המטרה הייתה ליצור שיתוף של המשאב הלא מנוצל הזה"

"התערוכה מבקשת להתבונן אחרת על הצמחייה ועל הסביבה הצמחית של העיר", אומרים אוצרי התערוכה ד"ר תמר מאיר וד"ר ספי הנדלר. לשם כך שידכו השניים בין אמנים לחוקרים ומדענים מאוניברסיטת תל אביב. "יש לנו כאן משאב מחקרי אדיר. המוחות הטובים ביותר נמצאים כאן. שיתופי הפעולה האלו זה משהו ייחודי לגלריה האוניברסיטאית, שמוזיאון או גלריה מסחרית לא יכולים לעשות", הם מציינים.

בכניסה לגלריה מוצגת "הארץ המובטחת" של צמד האמנים האמריקאי Fallen Fruit (דיוויד ברנס ואוסטין יאנג), קולאז' ענק שעוטף את הקירות מהרצפה ועד התקרה בצילומים של עולם החי והצומח הישראלי, סוג של פרשנות עכשווית לציורי הפרסקו העתיקים.

פרשנות עכשווית לציורי הפרסקו העתיקים. הקולאז' של Fallen Fruit (צילום: Asaf Brenner)

השניים מספרים כי הגיעו לישראל מספר פעמים לחקור את החי והצומח של תל אביב ועבדו בצמוד לחוקרי האוניברסיטה ולמוזיאון הטבע הסמוך, שם צילמו את כל אוסף הפריטים שלו. יאנג וברנס בחרו להתמקד בעבודתם בפוחלצי ציפורי הטרף. "הציפורים נודדות מעל ארצות ויבשות אלפי שנים. אבל בשנים האחרונות רוב הציפורים בסכנת הכחדה או שהן כבר מתחילות להיכחד".

"הפרי הוא אסתטי, טעים, צבעוני והדבר היחיד בעולם שמספק מתנה בלי לבקש תמורה"

דיוויד ברנס ואוסטין יאנג (צילום: Asaf Brenner)

ברנס ויאנג, שחיים ועובדים בלוס אנג'לס, החלו ליצור בשנת 2004 גוף עבודות שמתקיים על קו התפר בין אמנות, אורבניזם וקהילתיות. "העבודה שלנו עוסקת במרחב הציבורי וההיסטורי של העיר. הפרויקט נולד מהשאלה איך ערים יכולות להשתמש במרחב הציבורי. התחלנו למפות עצים ברחבי העיר. המטרה הייתה ליצור שיתוף של המשאב הלא מנוצל הזה. בעשור האחרון עברנו בין חמישים מדינות בכל העולם ויצרנו בכל מדינה עבודת סייט ספסיפיק בצורת טפט, שהיא מבחינתנו פורטרט של העיר", הם אומרים.

למה בחרתם להתמקד דווקא בעצי פרי?
ברנס: "לפירות יש תפקיד ייחודי על כדור הארץ. הפרי הוא אסתטי, טעים, צבעוני והדבר היחיד בעולם שמספק מתנה בלי לבקש תמורה. בכל תרבות בעולם הפרי הוא סמל לעושר, בלי קשר לאמונות, לאידיאולוגיה, למוצא או לשפה. אנחנו צריכים לחשוב על עצי הפרי כעל משאב לעושר ולטוב".

המחקר ארוך הטווח של הצמד בשנה האחרונה בעקבות עצי הפרי בתל אביב הוליד שמונה מפות "אוצר" של עצי פרי, שהמבקרים מוזמנים ללכת בעקבותיהם ברחבי העיר. "נדהמנו לגלות בתל אביב מספר עצום של עצי פרי. יש עכשיו פריחת מנדרינות נהדרת, למשל. יצרנו שמונה מפות – באף עיר בעולם לא הגענו למספר כזה".

> למפות עצי הפרי לחצו: יפו, הצפון הישן, נווה שרת, רמת אביב, אוניברסיטת תל אביב, מרכז העיר.

בקומה השנייה של הגלריה יצר האמן הצרפתי סטפן טיידה את המיצב הסוריאליסטי "האבנים הבוכות" – ארבעה גושי אבן ענקיים שמשתלשלים מהתקרה ומטפטפים דמעות על אדמת חול שאותה הביא מהרי ירושלים. האוצרים מציינים כי השפה האמנותית הפואטית של טיידה חורגת משאר העבודות בתערוכה. "רציתי לעבוד עם חומר לא מעובד", מספר טיידה על המיצב שיצר במיוחד לתערוכה. "לא רציתי ליצור עבודה גמורה, אלא פסל בתהליך שיגדל לכל אורך התערוכה. אני מתחיל את התהליך והפסל ממשיך לעבוד על עצמו. אני אוהב את הרעיון שאני לא שולט לגמרי בתוצאה הסופית".

הפסל ממשיך לעבוד על עצמו. סטפן טיידה, "האבנים הבוכות" (צילום: Asaf Brenner)

ליאת סגל וד"ר יסמין מרוז יצרו יחד את "טרופיזם", מיצב שעשוי גבעולים רובוטיים ענקיים שמגיבים בתנועות מחול עדינות לאור מלאכותי. "העבודה עוסקת במוגבלות האנושית", אומרת סגל. "אנחנו לא תופסים את התנועה של הצמחים, אבל זה לא אומר שהם לא זזים ולא מתקשרים".

גם במדע יש אסתטיקה. ליאת סגל וד"ר יסמין מרוז, "טרופיזם" (צילום: Asaf Brenner)

סגל, שמגיעה בעצמה מעולם הטכנולוגיה והמדע, מעידה כי בניגוד לתפיסה הרווחת שהמדע והאמנות הם שני תחומים מנוגדים, יש ביניהם דווקא הרבה דמיון. "אנרגיה של יצירה לא קשורה לתחום ספציפי. גם מדענים הם אנשים סקרנים". ד"ר מרוז, מהחוג למדעי הצמח שחוקרת במעבדתה תהליכים התנהגותיים של צמחים, מוסיפה: "המטרה של המדע הבסיסי שבו אני עוסקת היא לא למצוא פתרונות או להציל את העולם. אני חוקרת רק כי זה מעניין אותי, מדע לשם מדע. מעבר לזה, גם במדע יש אסתטיקה – יש משוואות יפות עם פתרונות אלגנטיים. מבחינתי אמנות לא שונה ממדע, רק המדיום הוא אחר".

אמנות עם אחריות אקולוגית

האקולוגיה הפכה בשנים האחרונות לאחד הנושאים הלוהטים בעולם האמנות. רבות מהתערוכות הבינלאומיות שהתקיימו בשנה האחרונה – בין היתר הביאנלה בוונציה והביאנלה לאמנות באיסטנבול – העמידו את משבר האקלים במרכזן.

אחת הביקורות שנשמעות לאחרונה כנגד הז'אנר היא כי הוא מייצר עוד אובייקטים וחפצים לעולם – לא בדיוק המעשה האקולוגי ביותר לעשות. "התערוכה הזו נוצרה מתוך מחשבה מדוקדקת על השאלות האלו", משיבה האוצרת ד"ר מאיר על הביקורת. "לא בנינו קירות חדשים שיהיה אחר כך צריך להרוס. הטפט של Fallen Fruit הוא מחומר שאינו מתכלה, ואפשר לגלגל אותו ולהשתמש בו שוב. וקולקטיב אונייה השתמש בחומרים מהתערוכה הקודמת שהוצגה בגלריה. טביעת הרגל הפחמנית של התערוכה היא בהחלט משהו שחשבנו עליו".

חושבים על טביעת הרגל הפחמנית. העבודה של קולקטיב אונייה (צילום: Asaf Brenner)

יאנג, מהצמד Fallen Fruit, מוסיף: "לדעתי אמנות היא אחד הדברים החשובים שקיימים היום בעולם. לאמנות יש את היכולת לשנות תפיסה, לשנות דעה, ולהביא יופי לעולם. כל העבודות בתערוכה, כולל שלנו, הן בעלות אחריות אקולוגית. בעיניי, האמנות האקולוגית היא חשובה ורבת עוצמה, כי יש לה את היכולת לייצר מודעות".

"Planet – צמחים חושבים, חושבים צמחים", הגלריה האוניברסיאית ע"ש גניה שרייבר ויד קיקואין, אוניברסיטת תל אביב, אוצרים: ד"ר תמר מאיר וד"ר ספי הנדלר. עד 30 ביוני