האפוקליפסה מבוטלת: נטפליקס הצליחה לייצר סאטירה מצוינת

ב"ארמגדון" של מייקל ביי מ-1998 מדענים של נאסא מגלים שבעוד 18 ימים אסטרואיד בגודל טקסס עומד להתנגש בכדור הארץ. צ'יק צ'ק הם חושבים על פתרון – אסטרונאוטים ינחתו על האסטרואיד, יקדחו חור ויחדירו לתוכו פצצת אטום. למרות כמה מכשולים בדרך, בדקה התשעים ברוס וויליס מפוצץ את האסטרואיד, והאסטרונאוטים שבים הביתה בשלום ומתאחדים עם אהובותיהם.

כוכב השביט ב"אל תסתכלו למעלה" הרבה יותר קטן – הקוטר שלו מוערך בכמה מיילים בלבד – ויש יותר משישה חודשים עד שיתנגש בכדור הארץ, אבל ב-2021 הדברים הרבה יותר מסובכים. כשהעולם הולך ומתחמם, תחושת סוף העולם הרבה יותר מוחשית. תחושת קץ דומה, ששררה בימי מאזן האימה בשנות החמישים והשישים, הניעה את הקומדיה הנשכנית "דוקטור סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק מ-1964, שללא ספק עמדה למול עיניו של אדם מקיי כשהגה את סרטו החדש. 

"אל תסתכלו למעלה" (צילום: יחסי ציבור)

מי שהתמקצע בבימוי קומדיות פרועות של וויל פארל, עבר בשנים האחרונות ליצור תגובות שנונות על מערכות הכוח הכלכליות והפוליטיות שמנהלות את אמריקה. "מכונת הכסף" המבריק תקף את המשבר הכלכלי של 2008 מנקודת מבט מקורית ו"סגן הנשיא" טיפל בכלים דומים בדיק צ'ייני שניהל את ארה"ב מאחורי גבו של ג'ורג' בוש. עכשיו מקיי עוסק בכישלון הטיפול בשינויי האקלים באמצעות משל על כוכב שביט, ועושה זאת בנימה סאטירית קלה שמבהירה שאין כל צורך להגזים את המציאות – היא מטורפת כמו שהיא. הקורונה שנתקעה לו באמצע ההפקה – הצילומים נדחו בשבעה חודשים – ודאי תרמה לחידוד כמה מהנקודות בסרט המבדר והמבהיל הזה, שעולה בבתי הקולנוע שבועיים לפני הגעתו לנטפליקס.

"אל תסתכלו למעלה" (צילום: יחסי ציבור)

ג'ניפר לורנס, בתפקיד שמקיי כתב במיוחד עבורה, היא סטודנטית לאסטרונומיה שמאתרת בחלל כוכב שביט חדש. חדוות הגילוי מתחלפת באימה כשהיא מחשבת את מסלולו ויחד עם הפרופסור שלה לאונרדו דיקפריו היא אצה לבית הלבן לספר לנשיאה מריל סטריפ מה קורה. אלא שהנשיאה עסוקה בעניין דחוף יותר – אישור המועמד שלה לבית המשפט העליון נתקל בבעיות בשל גילויים מביכים על עברו (אתם יודעים, כמו ברט קוואנו שמינה דונלד טראמפ, הנשיא שרצה לחסל סופות הוריקן עם פצצות אטום).

"אל תסתכלו למעלה" (צילום: יחסי ציבור)

בצרתם השניים פונים לעיתונות המודפסת, ובהתחלה נדמה שזו מתנהגת באותה אחריות שיוחסה לה בסרטים הרואיים כמו "ספוטלייט" ו"העיתון". אבל אז הסטודנטית והפרופסור נשלחים לקדם את הכתבה בתכנית בוקר טלוויזיונית בהנחיית קייט בלנשט וטיילר פרי, ושם לא אוהבים סיפורים כבדים. בהמשך מצטרף למערך השיקולים וההחלטות מרק ריילנס ("גשר המרגלים") בתפקיד מיליארדר אפליקציות נוסח בזוס וצוקרברג, ואז זה נעשה ממש מפחיד. 

"אל תסתכלו למעלה" (צילום: יחסי ציבור)

התסריט נכתב עוד בימי טראמפ, והנשיאה שעוצבה בדמותו אפילו צוידה בבן אידיוט (ג'ונה היל) שמונה לראש הסגל בבית הלבן. אבל אף שהנשיא הנוכחי מתייחס לאיום על שלום העולם ביתר רצינות, עוצמת התאגידים שמנהלים את העולם רק הולכת וגדלה ושיני הסרט לא קהו. סרטים סאטיריים עם מסר מסתכנים בשטחיות ודידקטיות, ולכן מקיי השקיע גם בדמויות וסיפק לרובן קיום אנושי וקשתות דרמתיות מעבר לתפקיד שהן משחקות במערך הכוחות. 

"אל תסתכלו למעלה" (צילום: יחסי ציבור)

בלנשט מצוידת בפני פלסטיק בוהקות, והיא מדויקת ומגוחכת להפליא לפני שהיא מגלה לנו שמתחת למעטה החיצוני יש אישה רבת יכולות, שבחרה להשקיע אותן במקום הלא נכון ואין לה בעיה עם זה. דיקפריו מצוין כתמיד בתפקיד הפרופסור הטוב שמתבלבל באור הזרקורים. ריילנס מפיל כמיליארדר החנון, והמבט על פניה של סטריפ כשהיא תופסת עד כמה הבן שלה אידיוט לא יסולא בפז. רק הגיבורה נותרת נאמנה לעצמה, ולורנס חוזרת להיות הצעירה חסרת הפחד שבה התאהבנו. גם לטימותי שאלאמה יש תפקיד קטן ונחמד בחלק האחרון של הסרט, שמחליף טון מקליל למדכא כשהסוף הולך ומתקרב (אם כי הבדיחה הכי מצחיקה מגיעה באמצע כותרות הסיום). 

★★★★ 4 כוכבים
Don't Look Up בימוי: אדם מקיי. עם ג'ניפר לורנס, לאונרדו דיקפריו, מריל סטריפ, ג'ונה היל, קייט בלנשט, טימותי שאלאמה, מרק ריילנס. ארה"ב 2021, 138 דק'