אמנות

פתאום כולם נזכרים: את האמנות המופשטת לא המציאו גברים

ההיסטוריה של האמנות מלמדת שהאמנות המופשטת התחילה עם קנדינסקי, מלביץ' ומונדריאן. אבל צריך להפוך את הסיפור הזה על הראש: חלוצת הסגנון היא ציירת שבדית חובבת מיסטיקה

חלק מהיצירה "עשרת הגדולים" של הילמה אף קלינט, "ילדות", בגלריית סרפנטיין בלונדון (צילום: Getty Images)
חלק מהיצירה "עשרת הגדולים" של הילמה אף קלינט, "ילדות", בגלריית סרפנטיין בלונדון (צילום: Getty Images)
23 בדצמבר 2018

בשנת 1906 ישבה הילמה אף קלינט בסטודיו הקטן והמבודד שלה בשטוקהולם וחוותה התגלות. קולות מספירות גבוהות קראו לה לצאת למסע אמנותי ולהקים בית מקדש, לא פחות. המסרים העליונים האלו הביאו איתם פרץ של יצירה שנמשך כמה שנים, ובסופם הסטודיו שלה היה מלא בכמעט 200 עבודות. אלו לא היו ציורי נוף או דיוקנאות קלאסיים שבהם היא הייתה מוכרת בשבדיה, אלא משהו אחר לגמרי, משהו שכמעט אף אמן לא עשה לפני כן – ציור מופשט.

תוך שנה, כשהיא כבר בת 45, השלימה אף קלינט את אחת מפסגות יצירותיה, "עשרת הגדולים" – סדרה של עשר עבודות בטמפרה על נייר מוצמדים לקנבס, ציורי ענק שהגיעו לגובה של יותר מעשרה מטרים, ממדים אדירים במונחים של התקופה. עשר העבודות ייצגו את מחזור החיים של האדם, מילדות ועד זקנה, והיו מלאות במוטיבים ובסימבולים מסתוריים – מנדלות מסתלסלות, צורות ביומורפיות וגיאומטריות עבותות וערבסקות משתרגות. כולם נעשו במשיחות מכחול אנרגטיות ומהירות ובגוונים פסטליים של ורוד, כחול ואפרסק. בחלק מהציורים נוספו צירופי אותיות שנראים כמו כתב סתרים לא מפוענח.

הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)
הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)

עוד כתבות מעניינות:
טווסים, יוגה והרבה אינטימיות: מה קורה על גגות תל אביב?
המדען המטורף שבונה אובייקטים עצומים ונהנה להרוס אותם
10 היצירות והתנועות הכי מהפכניות בהיסטוריה

"העבודות צוירו דרכי, ללא סקיצות מוקדמות ובעוצמה אדירה", כתבה אף קלינט באחד מיומניה. "לא היה לי מושג מה הציורים האלו אמורים לתאר, ובכל זאת עבדתי במהירות בלי לתקן שום משיכת מכחול". אף קלינט לא הציגה אף אחד מהציורים המופשטים האלו בחייה, אף שהייתה אמנית ידועה ומוכרת בשבדיה. היא רצתה לשמור על המוניטין שלה כציירת נוף ודיוקנאות והעדיפה לשמור את המופשטים הלא קונבנציונליים האלו בסוד. היא הורתה בצוואתה לא להוציא אותם מחוץ לסטודיו שלה לפחות 20 שנה אחרי מותה.

זה לקח קצת יותר זמן. 80 שנים, ליתר דיוק. ב־1986 הוצגו כמה עבודות שלה בתערוכה קבוצתית בלוס אנג'לס שאיגדה את כל אמני המופשט המוקדם, אבל הן עברו מתחת לרדאר ואז התגלו שוב לפני כמה שנים בכמה תערוכות באירופה. הרטרוספקטיבה המפוארת שלה במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק הפכה בסוף 2018 לשובר קופות אדיר. באוגוסט 2019 העבודות שלה מגיעות למוזיאון תל אביב לאמנות.

עבודה של הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)
עבודה של הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)

סינדרלה מיסטית

אז איפה הייתה הילמה אף קלינט כל הזמן ולמה דווקא עכשיו היא חוזרת לתודעה? בשנים האחרונות מציף את העולם גל חדש של מחקר אמנות, שמבקש לשבש את הנרטיבים המוכרים של האמנות המודרנית הלבנה והגברית שבין ניו יורק לפריז ולספר אותם מחדש – אם זה חשיפת האמנים השחורים שפעלו בשוליים בשנות ה־60 או הגילוי המחודש של אמניות המופשט האקספרסיוניסטי שהודרו על ידי עמיתיהן הגברים בשנות ה־50.

המקרה של אף קלינט הוא סיפור סינדרלה קלאסי שעולם האמנות מתמוגג ממנו באווירת גילויי האמנים הנשכחים: היא נולדה ב־1862 בשבדיה למשפחה אמידה, סיימה בהצטיינות את האקדמיה לאמנויות בשטוקהולם והתמקצעה בציור נטורליסטי. היא הייתה מוכרת יחסית בסצנת האמנות השבדית, מכרה את הציורים שלה ונדדה איתם ברחבי אירופה. אבל מה שהעסיק אותה יותר מכל באותן שנים היה ההתעמקות במיסטיקה, בתיאוסופיה ובאנתרופוסופיה. כשהייתה בת 17 היא הצטרפה לקבוצה של ארבע בנות שהתנסו בסיאנסים ויצרו קשר עם רוחות כשהן נתונות במצבי טראנס. מאוחר יותר הרוחות האלו הדריכו אותה לבנות את אותו בית מקדש שלא הגיע לידי מימוש. בשנות ה־30 היא הכינה מתווה למקדש. היא תיארה אותו כמבנה מעוגל בן ארבע קומות שמחובר במדרגות לולייניות מרכזיות. המבנה, כתבה ביומנים שלה, "ישרה עוצמה ורוגע". בקטלוג התערוכה מציינת האוצרת טרייסי בשוף שהחזון האדריכלי של אף קלינט זהה באופן מדהים לזה של האדריכל פרנק לויד רייט, שתכנן באותם שנים את מוזיאון הגוגנהיים הספירלי, שבו מוצגת התערוכה.

אין ספק שהרוחניות האקזוטית הזאת היא עוד סיבה לעדנה המחודשת של אף קלינט, אף שבתקופתה לא היה מדובר במשהו יוצא דופן – אירופה של אחרי מעבר המאה שיוועה למצוא תחליף ראוי לדת המסורתית והייתה ספוגה במיסטיקה ובספיריטואליזם. התכונה הזו קורצת לתעשיית האמנות היום, שהרי כמו לפני מאה שנה, גם היום פרקטיקות רוחניות שונות ואזוטריות תופסות מקום מרכזי בתרבות.

עבודה של הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)
עבודה של הילמה אף קלינט בגלריית סרפנטיין בלונדון, 2016 (צילום: Getty Images)

הרטרוספקטיבה בגוגנהיים, "הילמה אף קלינט: ציורים לעתיד", מציגה 175 עבודות מתוך האלף שהותירה אחרי מותה ב־1944 בתאונת רכבת, רובן בסגנון המופשט, שציירה בחשאיות ולא הוציאה מחוץ לסטודיו. התערוכה טורפת מחדש את הקלפים של האמנות המודרנית כשהיא מעמידה את אף קלינט בתור חלוצת האמנות האבסטרקטית של תחילת המאה ה־20.

מדובר בגילוי מרעיש – עד היום ספרי האמנות לימדו אותנו שנקודת האפס של האמנות המופשטת הייתה בשנת 1912, עם התפרצות סימולטנית ולא מתוכננת של כמה אמנים – גברים, כמובן – ובראשם קזימיר מלביץ' האוקראיני, וסילי קנדינסקי הרוסי ופיט מונדריאן ההולנדי, שניסו למצוא סדר אוניברסלי ועיקרון רוחני דרך ההפשטה. התערוכה בגוגנהיים מנפצת את הנרטיב של הפרויקט המודרני ומנכסת אותו לאף קלינט הנשכחת, שהתחילה כמעט עשור לפניהם.