"המפקדת" היא לא עוד סדרה על צבא. וזה הקסם שלה

הטריילר הקומי של "המפקדת" ששודר שוב ושוב בכאן 11 יצר את הרושם שמדובר במעין חיקוי של הלהיט הקולנועי "אפס ביחסי אנוש", ולכן ניגשתי אל הסדרה בחשש מסוים. על בסיס צפייה בארבעה פרקים (מתוך עשרה) אני שמחה לציין שהרושם הזה התגלה כשגוי לחלוטין. עטרה פריש כתבה (עם ניר ברגר) וביימה סדרה שהטון שלה והפוקוס הדרמטי שונים לגמרי מאלה של סרטה של טליה לביא. רק הצבע של התלבושות דומה. 

במילים אחרות, כמו ש"אפס ביחסי אנוש" אינו הגרסה הנשית של "גבעת חלפון אינה עונה", "המפקדת" אינה הגרסה הטלוויזיונית של "אפס ביחסי אנוש", אלא יצירה עצמאית המבוססת על חוויותיה האישיות של פריש כמפקדת טירונים במהלך שירותה הצבאי. מלכתחילה הנטייה לקשר בין שתי היצירות נובעת מכך שעד שנות האלפיים טיפולו של הקולנוע הישראלי בחוויית השירות של החיילות היה מביש. 

יש להוסיף שאף שההקשר הצה"לי מהותי, הסדרה המשובחת הזאת מעוניינת יותר בדרמה האישית של הדמויות, ובקונטקסט החברתי הרחב שהן מייצגות. אמנם, בדומה לסרט המוזכר למעלה, מדי פעם אנחנו מקבלים תזכורת לחוסר התוחלת שבשירות של נשים – כמו הדימוי העקשן של המפקדות שנאלצות לסחוב לכל מקום, וללא סיבה נראית לעין, רובים ארוכים שאינם תואמים את מידותיהן ומסרבלים את תנועתן. אבל הסדרה עוסקת יותר בתהליך הסוציאליזציה של החיילות, ובכך היא משיקה לסרטי פנימייה. זה בולט במיוחד בסצנות (הלא מציצניות) של המקלחות המשותפות. 

"המפקדת" מתרחשת בבסיס טירונות של נשים ומתמקד בצוות המפקדות. ביום שבו מגיע מחזור חדש של בנות מרקע סוציאלי לא פשוט, מפקדת המחלקה הוותיקה סאלי (תימור כהן) נפצעת בעינה, ואת מקומה נדרשת למלא קצינת החמ"ל חסרת הניסיון נועה (אלונה סער). לנועה הדבקה בנהלים יש הרבה ידע תיאורטי ורצון טוב, אבל הטירוניות הלא ממושמעות מציבות בפניה אתגר מיוחד. בשל הפירמידה הפיקודית, הקשר הישיר שלה הוא עם הסמלת והמ"כיות. הסמלת ספיר (מיה לנדסמן) היא בעלת הנוכחות הכי יציבה וסמכותית אך גם חמה ותומכת בסדרה, לפחות עד שנועה דורכת לה בחוסר רגישות על פצע פתוח.

שלוש המ"כיות לא יכלו להיות שונות יותר זו מזו. צימר (כרמל בין) נראית כאילו כלום לא אכפת לה, וכשהנהלים הצבאיים הנוקשים מפריעים, אין לה בעיה להתעלם מהם. צליל המשקיענית (נועה אסטנג׳לוב) נורא רוצה להיות קצינה ורואה בשירות שליחות. מבחינתה ככל שהתיק האישי של הטירונית עמוס יותר, ככה יש לה הזדמנות גדולה יותר לתרום. ואילו ערבה העדינה (עלמה קיני) חסרת יכולת פיקודית כעלה נידף. מפקד הפלוגה כפיר (דור הררי) רוצה להפטר ממנה, אבל נועה, אולי מתוך הזדהות עם קשייה, מתעקשת לתת לה הזדמנות נוספת. 

"המפקדת". איזון טוב בין הדמויות. (צילום: ורד אדיר)

תסלחו לי רגע על הנימה האישית: סיפורה של ערבה נגע לי במיוחד, בעיקר בסצנת ההצעדה לחדר האוכל, כי במהלך שירותי הצבאי גם אני הודחתי – בשל חוסר סמכותיות – אחרי מחזור אחד בלבד כמ"כית בבסיס טירוניות. הכשל הזה נבע משילוב של בטחון אישי מעורער וקושי לתת פקודות שלא הזדהיתי איתן (זאת היתה הנקודה העיקרית שהדגישה הקצינה). אף שמלכתחילה לא רציתי בתפקיד, נפגעתי מאוד כשנמצאתי לא ראויה, ובמקרה שלי לא היתה ממ"מית כמו נועה שתתמוך בי. 

אבל בלי קשר להיסטוריה האישית שלי, אחד הדברים שהכי אהבתי ב"המפקדת" הוא האיזון הדרמטי בין הדמויות. חמש המפקדות מאופיינות לפרטי פרטים, וגם מסוגלות להפתיע אותנו, ועד כה לא נצפתה אף קלישאה באופק. כולן מעוררות הזדהות בהתחבטויות שלהן, ולכך תורם הליהוק הקולע של כל השחקניות. אני מהמרת כבר עכשיו שבעוד שנה "המפקדת" תזכה בפרס האקדמיה בקטגוריית הליהוק בסדרה עלילתית. 

סער מצוינת בתפקיד הלא פשוט של נועה, שמרגישה נוח יותר עם טפסים מאשר עם אנשים, ומסוגלת לפגוע ברגשותיהם בלי להתכוון. היא מאמינה במערכת הצבאית, ואינה מרדנית מטבעה, אך היא גם בוחנת כל הנחתה לגופה, ולכן אינה מצטיירת כמורעלת. לנדסמן כבר הפגינה את כישוריה הדרמתיים והקומיים המגוונים ב"האחיות המוצלחות שלי" וכשחקנית התיאטרון שזכתה להיות נינה ב"חזרות". כאן היא מקבלת את ההזדמנות הכי גדולה שלה על המסך, והיא נהדרת. אם בהתחלה נדמה שדמותה של הסמלת ספיר כמעט מושלמת מדי, בפרק הרביעי אנחנו מגלים שהיא לא מלאך. גם אסטנג'לוב מרשימה כצליל האופטימית, שהאנושיות הזורחת שלה (ורצונה להיות פופולארית בקרב החיילות) גורמים לה לעשות מעשים שאינם מתיישבים עם תשוקתה העזה להיות קצינה. אני מקווה ומאמינה שבפרקים הבאים גם ערבה וצימר יחשפו רבדים נוספים באישיותן. 

גם בקרב הטירוניות יש דמויות מובחנות, שאחת מהן מקשה על נועה במיוחד. שמרית (ליר כץ) מכירה את המפקדת שלה מהשכונה, ולכן מעזה לפנות אליה ישירות ולערער את הריחוק הנדרש. ואולי יש ביניהן גם חיבור נוסף. הקו העלילתי הזה, שעדיין לא ברור לאן יתפתח, מעלה בזיכרון את "מכתב אהבה למ"מ שלי", הסרט הקצר והמבטיח שפריש ביימה במסגרת לימודיה באוניברסיטת תל אביב. והנה עכשיו ההבטחה מתקיימת בגדול.

בכאן 11 מגדירים את "המפקדת" כ"דרמה קומית", והבימוי אכן מייצר רגעים קומיים. אבל יותר משהיא מצחיקה היא כואבת. קחו לדוגמה את הפעמים שבהן המפקדת הקפדנית נתקלת ביתד יתום ונופלת אל מתחת לפריים. אמנם יש כאן אלמנט של הומור סלפסטיק, וגם התנגשות מוכרת בין משמעת צבאית להזנחה צה"לית, אבל יתד זה לא קליפת בננה, והוא הופך לדימוי מוצלח להתמודדות בין רוך לנוקשות בסדרה כולה. משום שזכיתי לראות ארבעה פרקים ברצף, התסכול היחידי שלי הוא שעכשיו אצטרך לחכות שבועיים כדי לראות את הפרק הבא.

"המפקדת" תשודר בכאן 11 החל מה-15.4, בימי שני וחמישי בשעה 21:00