הסדרה שלי: דרמה תקופתית שכובשת את הלב וזורחת מאהבת אדם

לוקח זמן עד שהצופים רואים את האור. הדרך לקנדלפורד של ה-BBC. צילום: יח"צ
לוקח זמן עד שהצופים רואים את האור. הדרך לקנדלפורד של ה-BBC. צילום: יח"צ

לכל אחת יש את סדרת הטלוויזיה שרק היא ראתה, רק היא מכירה ורק היא אהבה. בסדרה הזאת אין שמלות מפוארות והיא לא הייתה להיט כמו "דאונטון אבי", אבל כל מי שבכל זאת צפה ב"הדרך לקנדלפורד", התאהב בה כמעט כמו מבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב

17 בפברואר 2023

פעם מזמן, כשלימדתי קולנוע בתיכון, היתה לי תלמידה מאוד נחמדה ולא מאוד מוכשרת. אמה היתה מורה באותו בית ספר, מה שיצר תחושת לחץ מסוימת. הגיע היום ונתתי לתלמידה ציון נמוך בבחינה. בתום השיעור ניגשו אליי כמה תלמידים והיא ביניהם. הכנתי את עצמי לתלונה על הציון, אבל היא אמרה לי בחיוך זורח עד כמה היא שמחה שחברה שלה קיבלה ציון גבוה.

נזכרתי באירוע הזה כשחשבתי איך להסביר למה כל כך אהבתי את "הדרך לקנדלפורד", סדרה תקופתית של ה-BBC שעלתה ב-2008 ובוטלה בתום ארבע עונות. "אחוזת דאונטון", שעלתה שנתיים אחריה, זכתה בשלל פרסים, בעוד "הדרך לקנדלפורד" אפילו לא היתה מועמדת. אבל כל מי שאני מכירה שצפה בה מעיד על עצמו שהתאהב בה כמוני. כי זאת סדרה אנושית וזורחת מאהבת אדם, כמו "שיט'ס קריק". היא עובדת על אש קטנה, ולסדרות כאלה לוקח זמן עד שהצופים רואים את האור המיוחד שלהן.

אחת הדמויות בסדרה היא מיני מוד (רובי בנטל), שהצטרפה בעונה השנייה. מיני היא עוזרת הבית של מנהלת הדואר דורקס ליין (ג'וליה סוואלה מ"פשוט נהדרת"). היא עצלנית, חולמנית, עושה שמות בשפה האנגלית ואי אפשר לסמוך עליה שתעשה את הדברים הכי פשוטים שביקשו ממנה לעשות. בהתחלה התקשיתי להבין מדוע דורקס נותנת לה עוד ועוד הזדמנויות, ולא מוצאת לעצמה עוזרת שבאמת תעזור. אבל בהדרגה מיני התפתחה והתעצבה כאדם שלם והתגלתה כנשמה טהורה. לכן, כשזכתה באהבתו של האיכר הטוב אלף (ג'ון דגליש), שנושא את משפחתו המעצבנת על גבו, לא היה רגע משמח מזה.

הסדרה מבוססת על שלושת ספריה הסמי-אוטוביוגרפיים של פלורה תומפסון שיצאו לאור בין 1939 ל-1943. היא מתרחשת סמוך לסוף המאה ה-19 במחוז אוקספורדשייר שבדרום מזרח אנגליה, בכפר הקטן לארק רייז ובעיר השוק הסמוכה קנדלפורד. שתי הגיבורות הראשיות הן דורקס, אישה עצמאית ומתקדמת בדעותיה שירשה מאביה את ניהול בית הדואר בקנדלפורד, ובת הכפר הצעירה לורה טימינס (אליביה האלינן) שעוברת לעיר ומתחילה לעבוד כדוורית. לורה הבוגרת משמשת כמספרת (הקול הוא של שרה לנקשייר מ"עמק האושר"), ובאמצעות שתי הנשים האלה אנחנו מתוודעים לשלל אנשים ממעמדות שונים בכפר ובעיר.

ישנן צמד האחיות פראט, בעלות חנות בגדים בעיר – האחת סנובית ונוקשה (מטילדה זיגלר), השנייה בעלת לב שבור אבל גם פתוח (ויקטוריה המילטון). ישנו הדוור תומס בראון (מרק היפ המצחיק להפליא), נוצרי אדוק ושיפוטי, שמתאהב בבתו הסובלת של הכומר. ישנן המשפחות הכפריות – טוויסטר הבטלן הנשוי לקוויני החכמה (לינדה באסט מ"קראו למיילדת"), אמו הנוכלת של אלף (דון פרנץ') ואביה של לורה (בעונה הרביעית ברנדן קויל עזב את הסדרה כדי לגלם את המשרת האישי ג'ון בייטס ב"אחוזת דאונטון"). וישנם הגברים השונים שמגיעים לעיר, מתאהבים בדורקס ובלורה, וגם שוברים את ליבן – האציל הכפרי (בן מיילס), השען (מתיו מקנלטי), העיתונאי (בן אלדרידג' מ"דפיקה בדלת"), המלונאי (ג'ייסון מרלס מ"דרך ווטרלו"), והגבר הטראגי שאיבד הכל (ריצ'ארד הארינגטון).

זאת סדרה מלאת חיים שמתבוננת בעין חומלת על ההתמודדויות היומיומיות של האיכרים, בעלי המלאכה, האומנים, ובעלי הממון, מבינה את חולשותיהם ומאירה את יומם של הצופים. אין בה שמלות מפוארות ואחוזות מרהיבות כמו באחיותיה היוקרתיות על בני האצולה, אבל היא מוארת ומצולמת כמו ציורי כפר, והיא כובשת את העין לא פחות מאשר את הלב.

כשנודע בינואר 2011 שהסדרה לא תחזור לעונה חמישית, התארגנה עצומה אינטרנטית של צופים שביקשו לבטל את רוע הגזרה. בתגובה יצאה הודעה מה-BBC שהביטול נבע מעזיבתו של יוצר הסדרה והתסריטאי הראשי שלה, ביל גלאגר, שרצה להמשיך הלאה. גלאגר יצר מאז עוד סדרות ומיני סדרות, אבל שום דבר לא השתווה לקסם המיוחד של "הדרך לקנדלפורד".