השבטים שהלכו לאיבוד: סדרת הדגל של כאן 11 היא החמצה מצערת

כשרבין נרצח הייתי כמעט בן שנה. אבי אחז אותי בזרועותיי, מנסה להרדים אותי מבלי לדעת שבאותו הלילה המדינה תשנה את פניה. מבזק חדשות עלה על המסך ובו מדווחים על כך שיצחק רבין נורה. אבא שלי כמעט הפיל אותי מידיו, אבל ברגע האחרון מנע מעוד אסון לקרות באותו הלילה. כתינוק לא יצא לי לחוות את ישראל אחרי רצח רבין, לא יכולתי להבין מונחים פוליטיים של שמאל וימין.

אני כן זוכר את הפיגועים, את הפחד מאוטובוסים שהושרש בי מגיל קטן (עד היום מסתכל מימיני ומשמאלי באוטובוסים) וכמובן שלא יכולתי לבטא את עמדתי בנושא, שכן לא הייתה קיימת אז. מאז העמדה שלי התעצבה והפכה להיות יותר ויותר ברורה: כל מי שנתן יד להסתה הפרועה שהייתה נגד רבין – אשם. כל מי שצעק "בדם ואש את רבין נגרש" – אשם. כל מי שהלך עם ארון הקבורה של רבין והדמוקרטיה – אשם. כל מי שעמד מנגד ולא אמר כלום נגד – אשם. בסדרת הדוקו החדשה של כאן 11, "מדורות השבטים" של דוקי דרור ונפתלי גליקסברג, מנסים להציג את החוויה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים מכל נקודות המבט, ואולי לשנות את דעתי או לייצר מידה של הבנה לצד השני.

אווירה נורא קשה? וואו, זה בטח היה קשה לכם. "מדורות השבטים" (צילום מסך: כאן 11)

דרור וגליקסברג מחלקים את ישראל לשבטים. מהם השבטים? הם נותנים לנו להבין את זה לבד לפי המרואיינים השונים והמגוונים. בתקציר של כאן 11 טוענים ש"משתתפי הסדרה נבחרו בקפידה כנציגם של השבטים הישראלים השונים", והחלוקה של העם היהודי לשבטים היא בבירור רפרנס תנ"כי, אך בפעם האחרונה שבדקתי היו 12 שבטים. כאן מביאים לנו מעל ל-12 שבטים ולא כל המשתתפים הופיעו בפרק הראשון.

היו מרואיינים מצוינים כמו ד"ר מיכה גודמן, סופר וחוקר המשבה היהודית במכון הרטמן, היה את הרב אברהם מנקס, דובר הפלג הירושלמי, היה את איל ארד היועץ האסטרטגי של ביבי ואת סיגל פעיל, עורכת דין לדיני עבודה וגם את מנהלת גן האירועים ומנחת ההורים בת ציון זר. אפשר היה לחסוך מאיתנו את הראיון עם מוריה קור, עורכת מדור הדעות "ישראל היום" שסיפרה בזעזוע כיצד נבהלה כאשר האשימו את הוריה ברצח רבין. קור מתקרבנת ומיתממת בעיקר, כי לכל הימין היה חלק בזה, בין אם עמד מהצד מול ההסתה ובין אם היה שותף ישיר להסתה. הריאיון הזה היה מיותר וגרם לי להבין כמה ההשקפה שלנו רחוקה מההשקפה המתקרבנת של הציונות הדתית, של המפלגות החרדיות וגם של הליכוד ומצביעיו.

עוד מופע של בכיינות מגזרית. מוריה קור, "מדורות השבטים" (צילום מסך: כאן 11)

השאלה "איפה היית ברצח רבין?" מושרשת בתרבות הישראלית כמו שהשאלה "איפה היית כשנפלו התאומים?" מושרשת בארצות הברית, וגם כאן השאלה הזאת נשאלת ולא כל התשובות מעניינות. ריבוי המשתתפים בפרק הראשון מוגזם לחלוטין. אם לא היו סוטים מהתמה שבחרו לעצמם, דרור וגליקסמן היו יכולים לייצר כאן ראיונות עומק עם 12 משתתפים קבועים שמייצגים את האוכלוסיות השונות בארץ ולייצר כאן עניין אמיתי, אבל כשכל מרואיין זורק משפט וחצי על הנושא, קשה להתעמק, וחבל, כי השניים עושים עבודה מצוינת בסיקור ההיסטוריה הישראלית באמצעות קולו הנפלא של אורי גבריאל.

אגב, מאחר והיוצרים נכנסו לענייני עדות, חייבים לומר שהקריינות של גבריאל היא שינוי מרענן מהקריינות האשכנזית האופיינית בז'אנר הדוקו הישראלי. לשמוע את אורי גבריאל מדבר ומצליח להפיח חיים בטקסט האינפורמטיבי הזה עם האיכות המשחקית שלו, זה אחד הדברים הכי מרעננים ומחדשים שהיו בדוקו הזה.

"מדורות השבטים" (צילום מסך: כאן 11)

הפרק הראשון מסקר את רצח רבין ואת השנים שבאו לאחר מכן. הסיקור עצמו עשוי היטב, קופץ גם לשנים שקדמו לרצח בשביל קונטקסט היסטורי ומדלג על הקטעים הלעוסים שרואים בכל פעם כשמדברים על הנושא. אבל ברגע שחוזרים למשתתפי הסדרה, בניסיון לייצר רגש מסוים, זה נופל לגימיקים כמו לתת למרואיינים מסוימים את דגל ישראל במעטפה כמין הפתעה שפורטת על מיתרי הזקפה הלאומית. טריק זול שלא משרת את הסדרה, אלא סתם מסמן וי על היותה "ציונית". 

"מדורות השבטים" היא סיקור היסטורי נאמן כשהוא נצמד לעובדות, עם קריינות מצוינת של אורי גבריאל ומטרה שמצדיקה את קיומה כסדרה: להציג את הפסיפס הישראלי על כל משבצותיו ולתת ייצוג הולם לכולן. זה מרגיש כאילו יוצרי הסדרה התבלבלו בין "נציגי השבטים" לבין אנשים פרטיים עם דעות, אמונות וערכים שונים. נועם רוטמן, הנכדה של רבין, היא דמות מעניינת כאינדיבידואל, אבל רחוקה מלהיות נציגת השבט. הדבר שהכי הפריע לי הוא שלפי היוצרים, נכון לפרק הראשון, החברה הערבית היא אינה חלק מהפסיפס הישראלי. אין מרואיינ.ת ערבי.ה ואין מרואיינ.ת אתיופי.ת וזה מרגיש כאילו לא הייתה מחשבה בסוגיית מיהם השבטים.

לא ראינו שום שבט. נועה רוטמן, "מדורות השבטים" (צילום מסך: כאן 11)

העיתוי של הסדרה לא יכול היה להיות מדויק יותר: משבר פוליטי שמוביל למשברים כלכליים ובטחוניים חמורים, שבה כל צד בוויכוח חירש לזעקות הצד השני, אבל זה לא מספיק. אי אפשר לקפוץ בין אינסוף מרואיינים ולצפות לעומק, ובטח שלא להזדהות, כשחלק מהמרואיינים כל כך בלתי נסבלים. הפרקים הבאים של הסדרה כנראה יהיו באותו סגנון, וחבל, כי הייתה יכולה להיות פה הזדמנות לייצר שיח יותר ממוקד. אולי להבא, אם בוחרים רפרנס תנ"כי כמהות הסדרה, שווה להיצמד אליו.
>> "מדורת השבטים", כאן 11, שני 21:00