לא בלתי חשובה: איך שינתה מרלן דיטריך את היחס לשואה בישראל

במהלך עבודתי על סדרת הדוקו "הבלתי חשובים" ששודרה בכאן11, רציתי לחקור עניין עליו שמעתי, לפיו מרלן דיטריך הצליחה לבטל את האמברגו על השפה הגרמנית בישראל ב-1960. מרלן דיטריך, ילידת גרמניה, היא דמות היסטורי מרתקת ומורכבת; בתחילת שנות ה-30' של המאה שעברה היא הייתה לכוכבת הגדולה ביותר במדינתה והיטלר אף הציע לה להיות אחת מכוכבות הרייך השלישי. במקום להסכים ולזכות בחיי תענוגות, דיטריך ברחה לארצות הברית, יצאה פומבית נגד גרמניה ואף הופיעה בפני בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. כך היא הפכה לסמל האולטימטיבי של "גרמניה הטובה" – אלו שראו את הזוועות ולא שתקו.

15 שנה לאחר מכן, ב-1960, הגיעה דיטריך לסיבוב ספונטני בישראל, ושינתה את המדינה שלנו לעד. אבל רגע לפני הגעתה לארץ יצאה דיטריך, לראשונה מאז שעזבה את גרמניה, לסיבוב הופעות. הסיבוב נחל כישלון חרוץ. דיטריך נתפסה בציבור הגרמני כ"בוגדת". חרם הוכרז על הופעותיה, אנשים שברו את התקליטים שלה וילדה ניסתה לתקוף אותה במהלך אחת מההופעות.

במקביל לרצון שלה לא לוותר על אף הופעה חרף הכישלון, היא שמעה על מבצע הביון המתוחכם של המוסד הישראלי שהוביל ללכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה. דיטריך מחליטה שמיד עם סיום סיבוב ההופעות היא תגיע להופיע בישראל. המפיק האגדי גיורא גודיק לקח פיקוד ותוך מספר ימים היא נחתה בארץ. צריך להבין, ישראל של שנות ה-60 הייתה עדיין עמוק בטראומת השואה, כל דבר בעל ניחוח גרמני התקבל בשנאה יוקדת. כאשר נחתה דיטריך בארץ, גודיק בישר לה שאסור לה לשיר בגרמנית. זו אינה בקשה שלו, אלא "חוק לא כתוב" במדינה. כמה חודשים לפני הגעתה בתזמורת הפילהרמונית תכננו להשמיע יצירה של מאהלר בליווי שירה גרמנית, אלא שהפגנות ברחבי הארץ גדעו את התכנונים ואותה הופעה לא התקיימה.

מרלן דיטריך פוגשת את יוצאי ברגן בלזן (מתוך "הבלתי חשובים" / כאן 11)

דיטריך, לצערה, קיבלה את רוע הגזירה – היא לא הגיעה לישראל כדי לפגוע באזרחים. אבל במהלך מסע יחסי הציבור להופעה היא מבחינה שרבים מכירים את אלבומיה מתקופת הזוהר שלה בגרמניה, כשכונתה "המלאך הכחול", ולא את האלבומים והסרטים בהם השתתפה בשנים שלפני הגעתה לארץ. קהל רב שיווע להופעה שלה, אבל בישראל של לפני 60 שנה זה לא יכול היה לקרות.

הביקור אצל ניצולי השואה בישראל הציף בקרב דיטריך זכרונות שניסתה להדחיק. באחת מתגליות התחקיר המזעזעות ביותר שחשפנו במהלך העבודה, נכדה סיפר כי כמה שנים לפני ההופעה בישראל היא נפגשה לראשונה, אחרי שנים ארוכות, עם אחותה ליזל. להבדיל ממרלן שברחה מגרמניה, ליזל הייתה נשואה לחייל נאצי ויחד הם היו אחראים על בית קולנוע לקציני ה-S.S ששירתו במחנה ברגן בלזן. באותה פגישה הזדעזעה דיטריך ממראה עיניה – לאחותה מספר על היד, אותו קעקעה כדי להציל עצמה עם כניסת בעלות הברית למחנה ההשמדה. 

מרלן דיטריך בשיאה. מתוך הסרט "שנחאי אקספרס" (צילום: גטי אימג'ס)

לפיכך, כשקיבלה דיטריך הזמנה מפתיעה לאירוע של יוצאי מחנה ברגן בלזן לציון 15 שנה לשחרור המחנה, היא לא הייתה יכולה לסרב. כשהגיעה התקבלה בחום רב וכולם רק רצו לקבל חתימה. ואז התובנה נחתה: כל ניצולי השואה בארץ שנדרשו למחוק כל דבר שקשור לתרבות הגרמנית, למעשה התבקשו למחוק גם את  ההיסטוריה הפרטית שלהם, השפה, הזיכרונות, העבר שלהם. הטאבו על התרבות הגרמנית מחקה פיסה מזהותם, זו שבה מרלין דיטריך הייתה חלק בלתי נפרד ממנה. 

בערב ההופעה, דיטריך שרה באנגלית. לאחר שהבחינה שהקהל איתה, העזה לתהות האם הם מוכנים לשיר בגרמנית. הצופים לא התנגדו, והסכר נפרץ. לרגע אחד, ניצולי השואה שבו לימי ילדותם, נזכרו בימים שלהם בגרמניה לפני השואה. דיטריך לא רק גדעה את החרם, היא שינתה את השיח אודות השואה בישראל. ומה שהחל בהופעה בפני ניצולי שואה, הגיע לשיאו כשנה לאחר מכן עם תחילת משפט אייכמן. האישה שסירבה להיטלר וניצחה את טאבו השואה בישראל. גיבורה. 

>> אלירן פלד יצר במשותף עם עידו הרטמן את הסידרה "הבלתי חשובים" (כאן 11); בימים אלה מעובד הסיפור על דיטריך לסרט עלילתי עתיר תקציב באורך מלא שעתיד להצטלם ב-2023.