מועדון החברים שמפגיש אמנים מכל העולם הגיע לתל אביב. בערך

החוק הראשון של סוהו האוס הוא שקצת קשה להסביר מה זה סוהו האוס. צריך לבקר באחד מ־23 הבתים שנושאים את שמו ופזורים בערי העולם המרכזיות כדי להבין. בהוליווד, למשל, מציגים את כרטיס החבר בכניסה ומרגישים מיד כמו בני אצולה סודית, עולים במדרגות אל הקומה השנייה אל חלל חמים ומעוצב בקפידה שהוא גם מסעדה עם תפריט מדויק ובר לוהט, מתצפתים על תסריטאי צעיר, מפיקה מנוסה ושחקן מתבגר שמסתודדים באחד השולחנות ויוצאים אל המרפסת עם קוקטייל ביד. למרגלותיכם שרועה אל.איי כולה. בשטיחים זורמת התחושה המשונה שהעיר שייכת לכם. וזו תחושה נעימה מאוד. ברוכים הבאים למועדון.

כדי להבין את הסוהו האוס צריך לחזור גם לרגע ל־1995. זו הייתה שנה טובה לתרבות הפופ, עם המפץ המסחרי הגדול של האינטרנט, ואך טבעי שהרעיון נולד בלונדון באותה שנה קריטית. הקונספט של ניק ג'ונס, המייסד, היה לזקור שתי אצבעות בריטיות אל עבר מועדוני החברים האקסקלוסיביים שסירבו לקבל אותו ולהקים מועדון חברים לאנשים כמותו, צעירים ואמנותיים, עם כל ההטבות שמייצר מועדון כזה: מקום טוב להתבצר בו, חברים להיתקל בהם, ובעיקר רשת ענפה של קשרים, שת"פים אפשריים ותמיכה הדדית. מיק ג'אגר וראסל ברנד היו מהראשונים להצטרף.

בעקבות החברים המייסדים הגיעו ב־20 השנים הבאות עוד כ־50 אלף חברים מהתעשיות הקריאייטיביות ועוד כ־30 אלף ממתינים בתור. מחיר דמי החבר מתחיל כיום באזור האלף דולר לשנה. 23 סוהו האוסים כאלה פזורים עכשיו בניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס, לונדון, ברצלונה, ברלין, אמסטרדם, איסטנבול, מומבאי וטורונטו. חלקם כוללים מלון בוטיק ובריכת שחייה, כולם נראים כאילו בקעו מתוך הזיית לייף סטייל של טעם טוב שעל קו התפר בין וינטג' סרקסטי לעושר אמיתי. חבר בסוהו האוס האמסטרדמי שנפתח לפני חודשים ספורים אמר לי השבוע ש"זו ההשקעה הכי טובה שאמן עני כמוני יכול לעשות".

סוהו האוס ברצלונה

אז מה עם תל אביב, אתם שואלים. טוב ששאלתם. ובכן, הנה אייל דה־ליאו. אתם כבר מכירים אותו מהרפתקאות עבר בתחום הלייף סטייל ("הגרסונייר"), אבל עכשיו הוא יושב עם טרייסי יאברבאון – שעמדה בעבר בראש פיתוח המותג של אינסטגרם ומנצחת כיום על השיווק העולמי של הסוהו האוס – ויחד הם מתכננים את הפריצה הגדולה לתודעה התל אביבית. "צירפנו את תל אביב לתוכנית מיוחדת שלנו שנקראת 'עיר ללא בית' שקיימת כבר ב־20 ערים בעולם", הם מכריזים. "בחלקן הקהילה מאוד קטנה ובחלקן היא כבר ענקית. בפריז אנחנו עומדים לפתוח בית כי הקהילה שם כבר הגיעה לממדי ענק. אבל יש קהילות גם בג'קרטה ובקמבודיה. התחלנו פה בשקט מפה לאוזן ועכשיו יש כבר כמה מאות תל אביבים שהצטרפו לסוהו האוס".

יאברבאון, שהגיעה לישראל בחודש שעבר כאורחת כנס DLD בעיר, עברה למרבה האירוניה מעיצוב ומיתוג של רשת חברתית וירטואלית והמונית לעיסוק ברשת חברתית סגורה שמתקיימת רק במציאות הפיזית ואוסרת על חבריה להעלות תמונות לאינסטוש מתוך הבתים. "תל אביב היא עיר כל כך מבעבעת, קורה כאן כל כך הרבה", היא חולקת התרשמות ראשונית, "הווייב שלה, המוזיקה שלה, האוכל הנפלא שלה שמייצר תחושה של סצנה שמתפוצצת. שמעתי עליה הרבה מאנשים שהיו כאן או מגיעים ממנה, אבל היא הרבה יותר קולית מכל מה שסיפרו לי".

איזה מקום הרשים אותך במיוחד?

"רומנו. מקום מדהים. זה הזכיר לי טיולים שעשיתי באירופה בגיל 20 וקצת עם מעט כסף בכיס, במקומות כמו ברלין ופראג, ותמיד חיפשתי המלצות על המקומות החבויים הכי מקומיים. נכנסנו לרומנו והרגשתי זקנה מאוד, אבל גם שמשהו מאוד קול קורה כאן. אני לא מספיק קולית כדי להבין מה זה, אבל אני מבינה שזה קורה. גם זה שכנס ה־DLD התקיים בתוך המוזיאון העירוני לאמנות. הייתי בכנסי הייטק בכל העולם אבל דבר כל כך מגניב עוד לא ראיתי".

מה צריך לקרות כדי שתל אביב תהפוך מ"עיר בלי בית" לעיר עם סוהו האוס?

"קודם כל זה הגודל של הקהילה. היא צריכה להיות גדולה. גם הבית עצמו צריך להיות במבנה שמשקף את רוח העיר, שמספר עליה משהו. אז בלונדון תראה בתים שלנו שנמצאים בתוך מבנים ויקטוריאניים או במבנה הישן של ה־BBC; הקהילה גם עוזרת לנו לעצב אותו ולהתאים אותו לעיר. אלה אנשים שיש להם אימפקט על העיר שלהם. זה מה שהופך את הקהילות שלנו למרתקות כל כך. בכל עיר הקהילה שלנו היא המנוע שלנו, היא גם משתתפת פעילה באוצרות של האירועים והתוכניות במועדון".

המלון ומועדון החברים סוהו פארם האוס באנגליה

"לא מועדון אליטיסטי"

אבל רגע רגע, לפני שאתם מתנפלים על כרטיס הכניסה הבינלאומי לקהילה הקריאייטיבית הגלובלית בדרך לערבים בלתי נשכחים של נטוורקינג ושמוזינג, כדאי לדעת שלא כל אחד יכול. רף המחיר עשוי להרתיע כאמור (יאברבאון: "זה לא יקר יחסית למועדוני חברים, בערך כמו מינוי שנתי לג'ים טוב"), אבל חסמי הכניסה כוללים גם תיאורים מעורפלים כמו "תודעה יצירתית", "תרומה לקהילה הקריאייטיבית" ולפחות שתי המלצות של חברים קיימים בסוהו האוס שיתוחקרו לעומק על ידי ועדת הקבלה.

דה־ליאו לא נבהל מהאפשרות שאלפי תל אביבים יצירתיים עם חלומות על חו"ל בעיניים יתנפלו עליו כמו שמתנפלים על סלקטור בכניסה לאפטר של שירזי. "רק התחלנו לבנות כאן את הקהילה שלנו", הוא אומר, "המטרה היא בפירוש שהקהילה תהיה גדולה ומגוונת ככל האפשר, יקח זמן עד שזו תהפוך להיות בעיה". ויאברבאון מסכימה: "בכל העולם יש לנו חברים עם חלומות על לונדון והוליווד. בעיקר בקרב החברים הצעירים שמלאים באמביציה. זו חלק מהסיבה שאנחנו קיימים. יש לנו תוכניות מנטורים בלונדון ובאמסטרדם שבהן חברים מנוסים ומצליחים משמשים כמנטורים לחברים צעירים. יש לנו תעריפים מיוחדים לחברים מתחת לגיל 27, אלה חלק מהאנשים הכי יצירתיים בחברה שלנו. לצעירים בימינו אכפת כל כך מהמציאות סביבם, הם הרבה יותר אקטיביסטיים מהדור שלנו. סתם מטנפים על המילניאלז".

אסור לצלם לאינסטגרם. סוהו האוס לונדון

לא בכל מקום אוהבים מועדוני חברים סגורים. בתל אביב, למשל, בטח תפגשו לא מעט אנשים שעוינים את הקונספט.

"הקהילות האלה מתקיימות בכל מקרה, אנחנו פשוט נותנים לקהילה חלל משלה. הקהילה שלנו מבוססת מקצוע ולא כסף או מעמד. חשוב לנו מאוד, כשאנחנו נכנסים לערים חדשות, שלא יתפסו אותנו כמועדון אליטיסטי".

אבל בעיר שבה אין חלל כזה, מה בעצם יוצא לתל אביבי הקריאייטיבי מהצטרפות למועדון?

"מי שמצטרף אלינו מחובר אוטומטית לקהילה בינלאומית גדולה. כשחבר מגיע לאחת הערים שיש בה בית, יש שם כבר קבוצת אנשים שמחכה לו עם אותה צורה של מחשבה ואותה תפיסה תרבותית. חברים מהקהילה שרואים שיש אירוע שלנו בתל אביב מזמינים כרטיס טיסה ובאים. אנחנו מחברים בין יוצרים בכל העולם, מהיכרות לדרינק או שותף לאימוני ריצה דרך שת"פים מקצועיים ועד דייטינג אפילו. הרבה יוזמות ועסקים נולדו מתוך מפגשים פנימיים בין חברי קהילה".

אז אתם אומרים שכדאי.

"ברור. ככה אני הצטרפתי לחברה. הייתי חברת מועדון בסוהו האוס, עבדתי מהמועדון ויום אחד ראיתי שהם מרימים אירוע טק. הם ביקשו ממני עצות ונתתי להם המלצות ועזרתי להם והנחיתי פאנל. כמה ימים אחרי, ניק ג'ונס צלצל ושאל למה התגייסתי לעזור. אז אמרתי שאני חברה במועדון ורציתי להגיע לאירוע ורציתי שהוא לא יהיה גרוע. בסופו של דבר, זה לא מה שכולם רוצים?".

"הקהילה עוזרת לעצב את הבית ולהתאים אותו לעיר". סוהו האוס אמסטרדם