טלוויזיה

25 הרגעים שהגדירו את הטלוויזיה הישראלית בעשור האחרון

מהעלייה של נטפליקס, דרך תור הזהב של הסדרות הישראליות, עבור בכמה כישלונות מהדהדים ועד חייו החדשים של הריאליטי - הטלוויזיה הישראלית עברה בעשור האחרון כמה מהפכות ששינו את הרגלי הצפייה של כולנו

25 בספטמבר 2019

תייר מהעשור הקודם שיקפוץ אלינו במכונת זמן ויפתח טלוויזיה יצטרך כמה דקות כדי לזהות מה קורה כאן. ערוץ 2 איננו ואפיק 22 המיתולוגי הפך פתאום למקום רחוק מכל האקשן. הרבה מאוד השתנה בטלוויזיה הישראלית בעשור האחרון, שאותו אפשר להגדיר בקלות כעשור המפץ הגדול.

שני דברים גדולים קרו בסוף העשור הקודם שהביאו אותנו למקומות חדשים ולא צפויים בטלוויזיה הישראלית. הראשון היה מותו של דודו טופז. קשה לתפוס את זה היום, אבל טופז שלט בטלוויזיה שלנו ביד רמה. גם כשהוא לא היה, כולם רצו את הרייטינג שלו, כולם רצו להיות מלכי הרייטינג. הוא היה אחראי במידה רבה לביטחון העצמי העצום שקיבלה קשת כמי שיודעת לפענח טוב מכולם את הטעם הישראלי. מותו הטרגי היה מכה קשה לעולם הטלוויזיה הישראלי שלפתע היה צריך לבחון את עצמו ואת התכנים שהוא הרשה לעצמו לשדר.

הדבר השני, החשוב והמשמח יותר, היה "בטיפול". הסדרה של חגי לוי הייתה נס – שנים שהטלוויזיה הישראלית חיפשה פורמט זול ונוח שבו אפשר לספר סיפור דרמטי רציני ומעמיק. לוי מצא את הפתרון המושלם, והצליח לא רק בארץ אלא גם כהפקה של HBO. זה היה הפתח לעידן חדש בסדרות הדרמה הישראליות – לא רק שהן קיבלו את הביטחון לספר סיפורים מעמיקים, הן גם קיבלו ביטחון לספר סיפורים אוניברסליים שיוכלו לעניין את כל העולם, והתסריטאים הישראלים הפכו לשם דבר בטלוויזיה העולמית.

עם שני הבומים האלה החל העשור הגדול והמופרע בתולדות הטלוויזיה. בחרנו 25 רגעים חשובים בעשור הזה שיכולים לספר את הסיפור של הטלוויזיה הישראלית, ולנסות לנחש לאן היא יכולה ללכת מכאן.

1. נטפליקס עושה עלייה

האירוע הגדול של העשור לא קרה בזכות החלטה של מפיק ישראלי או רשת שידור שיושבת כאן, אלא מהחלטה של פקיד בחברת הטלוויזיה הגדולה והחשובה בעולם. בקיצור, מישהו בנטפליקס רצה לעשות רושם ולפתוח את השירות בכל העולם בבת אחת. ישראל הייתה ברשימה והופה – גם אנחנו חלק מהעולם הגדול.

אל תתבלבלו, מדובר באירוע שהוא רעידת אדמה בטלוויזיה הישראלית. עד עכשיו ההחלטות על הדברים שבהם אנחנו צופים התקבלו בארץ, אבל מעכשיו מאות אלפי צופים – והמספרים רק ילכו ויגדלו – משתמשים בשירותי הסטרימינג שמגיעים אי שם מאמריקה, וזה משנה את כל התמונה.

מה עשינו לפני שהגעתם. "דברים מוזרים" בנטפליקס
מה עשינו לפני שהגעתם. "דברים מוזרים" בנטפליקס

תם עידן המפיקים הישראלים. האלגוריתם מחליט בשבילנו במה לצפות, איך, כמה ולמה, והאלגוריתם הזה עומד למכור לנו יותר תוכן מחו"ל, פחות תוכן מקומי. גם אם המתחרות החדשות בתחום – דיסני ואפל – יגיעו לארץ, לא בטוח שהן ימהרו להפיק פה תוכן מקומי. שירותי הסטרימינג הולכים לדחוק את הסיפור הישראלי מהמסך יותר ויותר, וערוצי הברודקאסט עלולים למצוא את עצמם מתמחים רק בתוכניות בידור זולות ושעשועונים צנועים.
ייקח זמן להבין עד כמה נטפליקס הולכת לשנות את העשור הבא שלנו, אבל תהיו בטוחים שהיא תשנה, ואנחנו נצטרך להתרגל.

2. "פאודה" היא סדרת העשור

בעשור שבו נפרץ הסכר ליוצרים ישראלים בחו"ל, "פאודה" עשתה את זה הכי טוב מכולם והפכה ללהיט בנטפליקס ברחבי העולם. לא רימייק שלה, "פאודה" עצמה. "פאודה" היא "הגשר" שלנו, הסדרה שהצליחה להפוך את הסיפור הישראלי לסיפור שמעניין מיליוני בתים מסביב לגלובוס, היא ניצחון ענקי לתעשייה קטנה וממזרית. האמת? בצדק. זו סדרה טובה, מותחת, כתובה עד דק עם דמויות מעניינות ובימוי חכם. והכי חשוב – היא מצליחה להפתיע כל הזמן. "פאודה" לא חושפת אף פעם את כל הקלפים שלה, הופכת דמויות מטובות לרעות, מרעות לטובות, מזיזה היטב את כלי המשחק שברשותה. לא סתם קונאן אובריין, בביקורו בישראל, דרש להגיע לסט הצילומים של העונה השנייה. הוא הבין שמדובר באייטם שיביא קהל.

הרגע החשוב בתולדות yes. "פאודה"
הרגע החשוב בתולדות yes. "פאודה"

"פאודה" היא גם הרגע החשוב ביותר בתולדותיה של yes, שחפרה שנים עד שמצאה זהב כזה – סדרה שמתאימה לקהל המתוחכם והאנין שאותו היא כל כך משתדלת לשמר, ומצד שני סדרה שקורצת לקהל הרחב. כולם רואים "פאודה" וכולם רוצים לדבר עליה, אבל איכשהו הפכה "פאודה" למזוהה יותר עם נטפליקס מאשר עם yes. מישהו יכול לחשוב על "הבורר", למשל, בלי לחשוב על הוט? על "ארץ נהדרת" בלי לחשוב על קשת? לא. yes הפיקה את סדרת העשור בלי באמת ליהנות מפירותיה. "פאודה" צריכה להיות עבור yes מה ש"משחקי הכס" עבור HBO – סדרת דגל שכל עונה מביאה איתה גל של מנויים.

3. אירוויזיון 2019 הוא הצלחה גדולה מדי

נכון לעכשיו, טפו טפו, פעם ב־20 שנה יוצא לישראל לארח את האירוויזיון. האירוע ההוא ב־1979 היה מהפכני – זו הייתה הפעם הראשונה שאלמנט על במת האירוויזיון זז, השירים היו זכירים ורשות השידור הצליחה להרים מופע לפנתיאון. המופע ב־1999 היה זכור בעיקר בזכות שלושת המנחים והנפילה של דנה אינטרנשיונל, הדמות הכי מלהיבה בתולדות האירוויזיון, על הבמה. והנה השנה קיבל לידיו תאגיד השידור הצעיר את ההזדמנות החד פעמית להראות שהוא יכול לשחק בליגה של הגדולים ולהציג אירוויזיון גדול יותר, בומבסטי יותר ומרשים יותר מכל מה שהגיע לפניו. ההצלחה הייתה גדולה, אולי גדולה מדי.

זה שפחות הצליח. קובי מרימי באירוויזיון 2019 (צילום: EBU/Andres Putting)
זה שפחות הצליח. קובי מרימי באירוויזיון 2019 (צילום: EBU/Andres Putting)

כשמנחה הטלוויזיה הבריטי גרהם נורטון נשאל על האירוויזיון הוא אמר: "זה לא היה אירוויזיון מצחיק כל כך, כי הוא היה מדויק ומפונש מאוד". אל תדאגו, בזמן השידור הוא כן צחק על ארז טל וכינה אותו "ג'ף גולדבלום שעשה את כל ההחלטות הלא נכונות בחיים". לתאגיד השידור, הנלחם על חייו גם ברגעים אלה ממש, היה חשוב להראות שהוא יכול גם לשמש כערוץ תעמולה לישראל. המעברונים היו מלאי קצב והראו את נופי הארץ בצורה משכנעת, והעיר תל אביב לבשה חג. אפילו שפכנו מיליון דולר בשביל להביא את מדונה, אלא שמדונה לא הייתה קשורה והאירוויזיון היה מרשים אך גם קצת נטול נשמה. והוא עלה כל כך הרבה כסף שנגמר התקציב להפקות המקור לשנים הבאים בכאן.

ראש הממשלה כל כך לא התרשם מהאירוע שהוא הצליח גם להתעלם לחלוטין וגם לגרום לכאן לזרוק את כל התקציב שלהם בלי לעזור במימון. כאן, מצדם, רק רצו להתחנף למדינה שנלחמת בהם כל הזמן עד שהם נפלו לקרקע המציאות ביום שלמחרת, והתחילו כבר לאיים בביטול סדרות רצות. כרגיל אצלנו, חוגגים היום כי מחר ממילא כבר לא יישאר.

4. "ארץ נהדרת" בולעת את כל התוכן שסביבה

"ארץ נהדרת" נמצאת בכל מקום. אין לה מתחרים. אפילו כתבות במהדורת החדשות שעוסקות בה זוכות לפיקים של רייטינג מרשים. כל חיקוי שקם לה נראה חיוור לעומת המקור, פשוט כי אי אפשר לעשות לה חיקוי – "ארץ נהדרת" יודעת להיות גם מוכרת, גם חדשנית ולצעוד קדימה כל עונה ועונה.

אין לאף אחד סיכוי מולה. "ארץ נהדרת – מהדורת בחירות" (צילום: משה נחמוביץ)
אין לאף אחד סיכוי מולה. "ארץ נהדרת – מהדורת בחירות" (צילום: משה נחמוביץ)

היא יודעת לשמר את הצוות שלה אבל גם להציג קאדר שחקנים חדש, ולמרות גילה המופלג זו תוכנית שלוקחת סיכונים כל הזמן, כמעט בכל פרק. לא ברור איזו תוכנית בידור אחרת יכולה לקום היום, כש"ארץ נהדרת" שותה את כל הקהל, כל התקציבים, כל תשומת הלב. מצד אחד, בשוק הטלוויזיה המצומצם והקשוח שבו כל תוכנית בידור מנסה להיות תפרנית כמה שיותר, טוב שיש תוכנית כמו "ארץ נהדרת" שבה הסטנדרטים נשפכים מכל פריים. מצד שני היא הפכה לחור שחור שבולע את כל התוכן שסביבה. נכון לעכשיו לא נראה שאנשי "ארץ נהדרת" לקראת נסיגה. התוכנית רק ממשיכה לעלות, ממשיכה לקחת סיכונים ולקטוף את הפירות, ממשיכה להמציא דמויות שהופכות לשיחת היום, וממש כמו ראש הממשלה שאותו היא לא מפחדת להקניט מדי תוכנית – קשה לדמיין את ישראל בלעדיה.

5. קשת כותבת מחדש את ספר החוקים של הריאליטי

בעוד רשת לקחה את השאריות של קשת עם "האח הגדול", בקשת חשבו איך לשכתב מחדש את הז'אנר. תוכניות כמו "מאסטר שף" ו"נינג'ה ישראל" מדגימות היטב איך מתייחסים בקשת לריאליטי ואיך הם הצליחו לשנות את הסוגה – מדובר בתחרויות, אבל הן מאוד חיוביות, מאוד רגשיות, ולכל תוכנית צוות מנחים ופרשנים שממש כמו בתחרות ספורט מספקים לנו נרטיב רגשני לכל קפיצה על מתקן מפלסטיק ולכל מנה של מקלובה. הן בוהקות ונעימות כמו צמר גפן מתוק, אך משתדלות להרגיש מספיק אינטליגנטיות כדי לא לגרום לחורים בשיניים. זה לא תמיד עובד, אבל לא במקרה תוכניות הריאליטי של קשת מצליחות להביא רייטינג שהיה יפה גם בעידן שלפני פיצול ערוץ 2. אלה תוכניות ששמות בפרונט את הסיפור, ואולי הכי חשוב – הן לא יקרות להפקה, ודאי לא כמו תוכניות ענק כגון "האח הגדול".

חם לנו. סטפן לגר בנינג'ה ישראל
חם לנו. סטפן לגר בנינג'ה ישראל

נכון, עדיין מדובר בקלוריות ריקות, אבל הן לא מרגישות כמו מנה מטוגנת שמישהו מגיש לך ולא רוצה לשמוע על כאבי הבטן שזה עושה לך אחר כך. גם את המחויבות הרגולטורית של קשת לסדרות תעודיות היא הצליחה למלא בתוכניות שכאלה, סרטי התעודה הריקניים של גלית גוטמן שהולכת לבדוק איך אנשים מעזים לא להיות הורים או לצאת עם מישהו שאינו בן גילם. אלה שאלות שאף דוקומנטריסט לא היה רוצה לתת עליהן את הדעת מלבד מנחת תוכניות בוקר, אבל גם בהן יש אותו החן. קשת תמשיך ככל הנראה לכתוב את ספר החוקים של הריאליטי בעשור הבא, אם היא לא תשקיע ותשקע בפרויקטים כמו "2025".

6. "שנות ה־80" מוכיחה שישן עובד

נכון שאמרנו שלרשת אין קלף מנצח אחד? אז זה לא נכון. יש לה. "שנות ה־80" היא אחת הסדרות המצליחות והאהובות על הישראלים בעשור האחרון, והיא ודאי הסדרה הגדולה והמצליחה של רשת זה שנים. האחים אסייג הצליחו לפצח משהו שרבים פחדו לנסות – למה לנסות דברים חדשים כשאפשר לעשות משהו מאוד מאוד ישן. קשת לא הייתה נוגעת בסדרה כזאת שכולה בדיחות עדתיות, מבטאים בולטים, משחק מוגזם, ואם ל"עספור" הייתה אווירת בורקס לייט, ב"שנות ה־80" יש אווירת בורקס בכוח מלא, בלי לחשוב פעמיים. הוא מלאה בנוסטלגיה ובבדיחות שישראלים מכירים ואוהבים, והיא לא מתביישת ברצונה לעשות טלוויזיה מיושנת בכוונה. הקהל עדיין רעב לבורקס, והאחים אסייג מספקים להם בורקס חם, טרי ומלא מרגרינה כמו שהם אוהבים.

מלא מרגרינה. שנות ה-80
מלא מרגרינה. שנות ה-80

7. להתראות ערוץ 1, ברוך הבא כאן 11

נתחיל מהשורה התחתונה: לא מתגעגעים. סורו לצפות בסרטו האלמותי והמצחיק־עצוב עד דמעות של דורון צברי "המדריך למהפכה" ותבינו איזה נס קרה לנו שקם תאגיד שידור ציבורי חדש בישראל. נכון, בעיות לא חסר, אבל רשות השידור הישנה הייתה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שהקשו על התעשייה הישראלית לתפקד כמו שצריך. ליוצרים לא היה שום גוף שיוכל לממן את יצירתם אלא אם יש להם כדאיות כלכלית ולא רק כדאיות ציבורית.

תוכן טוב באפיק 11, מי היה מאמין. מתוך "סליחה על השאלה" עונה 2
תוכן טוב באפיק 11, מי היה מאמין. מתוך "סליחה על השאלה" עונה 2

בתאגיד השידור עובדים אנשים רבים, במחלקת החדשות וגם במחלקת התוכן, שמבינים את החשיבות של שידור ציבורי ומעוניינים להביא תכנים אחרים למסך שעד כה לא היה להם מקום. לפעמים הם להוטים קצת יותר מדי (שלום "מחוז ירושלים"), אבל רשות השידור הישנה והעבשה בקושי הצליחה להוציא לפועל הפקה אחת ראויה בשנה. למרות הלחצים הפוליטיים, למרות ניסיונות ההתנקשות הבלתי פוסקים מצד ראש הממשלה ואנשיו, אף שמגרש המשחקים עדיין נדון, לטובה ולרעה, דרך שיטת הפיפל מיטר המיושנת והבלתי רלוונטית – למרות הכל העובדה שתאגיד השידור באוויר יכולה לשנות מן הקצה אל הקצה את העשור הבא של הטלוויזיה הישראלית.

8. ערוץ 13: לא לילד הזה פיללנו

קשת עשתה הרבה טעויות במעבר לערוץ השידור הבלעדי שלה, אבל רשת עשתה יותר. תוכניות הוזזו ובוטלו והיא הסתמכה על ריאליטי בלי אף סדרת דגל אחת לרפואה. אבל הנפגע העיקרי מכל המעבר היה דווקא הערוץ שעד עכשיו הצליח להשתמר איכשהו, ערוץ 10. עם הזמן הוא הציג תוכן דל יותר ויותר עד שנהיה שקוף לחלוטין, ולכן היה היגיון בסגירתו ובאיחודו עם רשת תחת המעטפת של ערוץ 13 החדש. ראשי ערוץ 10 עוד הצליחו לבצע השתלטות מעודדת על כמה מתפקידי המפתח של הערוץ החדש וקבעו את סדר יומו, אבל איכשהו קיבלנו את הרע משני העולמות. רצועת שידור שלמה עברה לשמות לוהטים כמו אמנון לוי, התקציבים הושקעו בריאליטי פח כמו "דה ווייס" הבלתי ניתנת לצפייה, ומה לא.

גם חברת החדשות של ערוץ 10, שהייתה עד כה הגאווה העיקרית שלה, הפכה למוכה וחבולה תחת המותג החדש והידרדרה ברייטינג עד לכדי החלפה של העורך הראשי גולן יוכפז והליכה לכיוונים פופוליסטיים יותר. מלבד "הישרדות" ו"האח הגדול", שני מותגים ישנים ומיושנים מאוד, אין לרשת שום קלף מנצח ביד, היא הולכת עיוורת אחרי כל צעד שקשת עושה, מנסה לעשות אותו רע יותר וצעקני יותר (היי רני ושרון), ובזמן שקשת מפיקה סדרות עם HBO ולוקחת סיכונים, רשת הולכת עיוורת בעולם שכל כולו מלא בבורות. לא לילד הזה פיללנו.

9. שתיים זה לא תמיד ביחד

שנים שקשת ורשת היו במצב מוזר מאוד – אויבות שחולקות אותו אפיק שידור. מצד אחד, הגיוני שהן יוכלו להתחרות זו מול זו ראש בראש. מצד שני, גם ככה מצב הטלוויזיה לא בשמים ולא נראה שהיה מקום לשלושה ערוצי ברודקאסט שיתחרו על שוק הפרסומות ההולך ומצטמצם.

לבסוף הוחלט כי אפיק 22, אחרי שנים של שליטה בלתי מעורערת במסך, יפורק מנשקו. קשת קנתה את אפיק 12, רשת קיבלה את 13, ערוץ 10 קיבל את האפיק המבלבל 14. לפתע החל המירוץ – מי משתי הזכייניות לשעבר יצליח לשכנע את הציבור שהוא הוא ערוץ 2 האמיתי. הטקטיטות כללו פרסומות מבלבלות שבו 2 מקבל פתאום את הספרה 1, הפונט של ערוץ 2 שהופיע גם בקשת וגם ברשת, והכוכבים של שני הערוצים החדשים שניסו לשכנע את הצופים בפרסומות משונות שהאפיק אמנם משתנה אבל אילו תכנים הם הולכים לקבל, וואי וואי. מה קיבלנו בסוף? אותן תוכניות ריאליטי, אותם כוכבים, אותן אופציות צפיה. זה לקח קצת זמן, אבל בסוף הכל התייצב כמו שכולם חשבו, ואף שאפיק 22 כבר לא איתנו, ברירת המחדל של הצופה הישראלי נשארה בקשת. טוב, גם לפספס הזדמנויות צריך לדעת.

10. הבורקס שקבר את הדרמה היומית

"עספור" היא אולי הסדרה המצליחה ביותר בישראל בעשור האחרון, שזה הישג ענקי בהתחשב בכמה דברים – זו הייתה דרמה יומית ששודרה בהוט, השם שלה הוא מילה בערבית והתכנים שלה, על פניו, מיושנים מעט. אבל היא עשתה מהפכה – לא רק שהיא הקפיצה את קרנם של שני יוצריה, חנן סביון וגיא עמיר שהפכו מאז לשניים מהכותבים המבוקשים בישראל, היא גם הביאה לשיא, וכך בעצם קברה את הז'אנר ששלט בטלוויזיה בכבלים בעשור הקודם – הדרמה היומית.

אף אחד לא מעז לדרוך שם כבר. עספור (צילום: אלדד רפאלי)
אף אחד לא מעז לדרוך שם כבר. עספור (צילום: אלדד רפאלי)

לעומת הדרמות היומיות האחרות היא צולמה און לוקיישן ביישוב קטן ליד ירושלים, נראתה מחוספסת יותר ופחות מלוקקת מסדרות אחרות בז'אנר, והיוצרים שלה רצו בסך הכל עשות סרט בורקס מודרני ומורכב יותר, כתוב היטב ומשוחק מצוין. בסופו של דבר הייתה "עספור" טובה כל כך שאף אחד לא העז לדרוך במקום שבו היא דרכה.

11. "הנערים" עושה רעש מהסיבות הלא נכונות

"הנערים" הייתה אמורה להיות ניצחון גדול נוסף של קשת לקראת סוף העשור. החברה שמכרה את "חטופים" ועוד עשרות פורמטים, שבנתה את קשת אינטרנשיונל, מגיעה עכשיו עם סדרת דרמה בהפקה משותפת עם הרשת היוקרתית HBO, לא פחות. שלושה מגדולי הבמאים בארץ הופקדו על הסדרה – חגי לוי, תאופיק אבו ואיל ויוסף סידר, והיא מביאה אל המסך את המציאות הישראלית הקשה במלוא תפארתה, היישר מירושלים שעל סף דלקה, רגע אחרי רצח שלושת הנערים היהודים והנער הפלסטיני ב־2014.

שיחת היום. "הנערים" (צילום: רן מנדלסון)
שיחת היום. "הנערים" (צילום: רן מנדלסון)

"הנערים" היא סדרה קשה ומעניינת, לא פשוטה לצפייה, לא מתנחמדת לצופים בשום צורה ולוקחת את הזמן לאט לאט, ויש לה אמירה פוליטית חריפה ונדירה בטלוויזיה. בישראל כמו בישראל, אמירה פוליטית משמע מריבה פוליטית – נתניהו הפך אותה לעוד ספין בחירות עלוב, אמר שהיא אנטישמית וקרא להחרים את כל שידורי קשת, לא פחות, כחלק מהמלחמה הכוללת שלו בתקשורת שאינה נאמנה לא ב־200 אחוז. "הנערים" הפכה לשיחת היום גם אצל אנשים שלא ראו אותה וזכו לנסות להבין את המורכבות הקשה שהיא מנסה להציג. אבל בסוף, מפני שהסדרה עוד לא עלתה בקשת עצמה, קשה לדעת מה יהיו באמת התגובות בארץ כששיעור הצופים בה יהיה גבוה יותר. בינתיים, למרבה הצער, הקהל הבינלאומי מתעניין פחות, והסדרה זוכה לרייטינג נמוך יחסית ב־HBO.

12. הערבים נוהרים למסך

עד לא מזמן לתוכן הערבי בישראל היה כלא די ברור – ערוץ 33 העלוב של רשות השידור או הרצועה הקצרה בשישי בצהריים שהרגולטור הכריח את ערוץ 2 לשדר. כנראה שהיה צריך כותב שאהוב במיוחד על יהודים כדי להצליח להשחיל לפריים טיים הישראלי תוכן בערבית, ולא סתם, אלא שתיים מהסדרות הטובות של העשור. הראשונה הייתה "עבודה ערבית", סדרת הפריים טיים הראשונה בערבית, שאפילו קשת התגאתה בה. היא בפירוש לא יועדה רק לאוכלוסיה הערבית, אך הביאה לראשונה סיפור של ערבים ישראלים אל המסך.

נוהר. נורמן עיסא ב"עבודה ערבית"
נוהר. נורמן עיסא ב"עבודה ערבית"

בהתחשב בעובדה שמדובר ב-20 אחוז מהאוכלוסייה, זה כמעט לא ייאמן. רק גוף חזק וחכם כמו קשת יכול היה להרים כזאת כפפה ולהבין שאין מדובר רק בחשיבות חברתית, אלא גם בחשיבות כלכלית – הערבים הופכים לכוח כלכלי משמעותי יותר ויותר במשק הישראלי, והם נוהרים לראות את עצמם על המסך גם בקולנוע וגם בטלוויזיה. מי שלא יבין ויצטרף לחגיגה, יישאר הרחק מאחור. ב"התסריטאי" הביא קשוע נרטיב קשה יותר ומורכב יותר של ערבי שחי בישראל וקרוע בין השתלבות בחברה לבין שמירה על הזהות שלו, שאותה מזכירים לו כל הזמן אלה שהוא כל כך רוצה להשתלב בתוכם. "התסריטאי" עוסקת באופן ישיר במשבר שחווה קשוע אחרי כתיבת העונה השלישית של "עבודה ערבית" שהייתה ללהיט, ועל המחיר שהיה צריך לשלם בנפשו על רצונו לחיות ולעבוד כמיעוט בתוך חברה שרק מייאשת אותו. זו וגם זו הן רגעים חשובים בטלוויזיה הישראלית, ועם "לא פה, לא שם" בקולנוע, נותר רק לחכות למהפכה הגדולה שיביאו ערביי ישראל אל המסך הישראלי.

13. חטופים חוטפת פרסים

בתחילת העשור החלו להבין בישראל שלתוצרת הישראלית יש אפיל גם בחו"ל. שנים שכולנו חשבנו שישראל מוקצית מחמת פוליטיקה, שלאמריקאים נמאס לשמוע את השם שלנו במהדורות החדשות, פתאום הצלחנו למכור להם טלוויזיה. ממש קרח לאסקימוסים. "חטופים", הסדרה של גידי רף שהפכה את המציאות הישראלית לסדרת מתח, הפכה ללחמניה חמה בארצות הברית, נקנתה ועובדה ל"הומלנד" – אחת ההצלחות הגדולות של הטלוויזיה האמריקאית בעשור, ואפילו זכתה בפרס האמי. היה זה רגע שיא מרהיב לטלוויזיה הישראלית שעד אז לא ידעה שהיא בכלל מסוגלת להגיע למעמד שכזה. כל זה הפך את המותחנים הישראלים, שמבוססים על ההיסטוריה המסובכת והעקובה מדם של הארץ הזאת, לאחד הדברים החמים בשוק הטלוויזיה העולמי, ואת גידי רף ליוצר בינלאומי שרק לאחרונה השיק סרט וגם סדרת מתח חדשה בנטפליקס אודות המרגל הישראלי אלי כהן, עם קאסט ישראלי ובתפקיד הראשי הדרמטי הראשון של סשה ברון כהן.

14. מאמינים באמונה שלמה

פעם, לפני זמן לא רב, היה אינטרנט והייתה טלוויזיה. אנשי הטלוויזיה היו מוקסמים מהיצור הזה ששמו אינטרנט. הוא היה זר, חדשני, והוא עמד לבלוע אותם בלי מלח. יוצרים רבים עשו את המעבר מהאינטרנט המשוחרר שבו ניתן היה ליצור בחופשיות בלי לחדור באגרסיביות אל תעשיית הטלוויזיה הסגורה והמצומצמת, אבל יוצר אחד עשה את זה טוב מכולם – אודי כגן. סדרת הרשת שלו "משיח" הייתה לא רק הדבר הכי מרענן באינטרנט, היא הפכה להיות הדבר הכי מרענן בטלוויזיה. זו סדרת הרשת היחידה שעשתה את המעבר המלא הזה, ובדרך כגן גם הצטרף ל"ארץ נהדרת", יצא לסיבוב הופעות בארץ, והכל דרך סדרה אחת קטנה וחתרנית שעסקה בעצמה בטשטוש גבולות – ישן מול חדש, נוסטלגיה שלא הייתה באמת קיימת ורצון להיות בטופ כשאתה די בבירור בבוטום. תודה, אינטרנט.

השיער הטוב בטלוויזיה. "משיח" (צילום: מיכל אפרתי)
השיער הטוב בטלוויזיה. "משיח" (צילום: מיכל אפרתי)

15. בואי לאילת

היה רגע בתחילת העשור שחשבנו שתם עידן הריאליטי. שלקהל יימאס, ש"האח הגדול" כבר לא מה שהיה, שהרייטינג צונח. איזו טעות. נכון, הריאליטי לא מעניין כמו שהוא היה פעם, אבל הז'אנר שולט ביד רמה מסיבה פשוטה – מפיקי הטלוויזיה התרגלו אליו כל כך, שהם כבר לא יודעים לעשות משהו אחר. בארצות הברית כבר קמו כמה תוכניות שהפכו את הז'אנר והוציאו ממנו פנינים, כשהגדול מכולם הוא נייתן פילדר ב"Nathen for You".

בישראל קיבלנו את סדרת המופת של איתי שגב, "מה שקורה באילת", הדבר הכי קרוב למטא ריאליטי שהיה לנו, שבו סלבס דרג ז' ומטה נשלחים למשימות השפלה כצוות הוויי ובידור באילת, בניסיון נואש להזכיר לבאי המלון ולצופים בבית מי הם ולמה הם בכלל מפורסמים. נכון, "מה שקורה באילת" היא קצת מרושעת. כלומר מרושעת מאוד, אבל היא גם בוחנת היטב את הצורך הבלתי נדלה של אנשים להתנהג כמו תיכוניסטים שמתחפשים לאנשי מקצוע במטרה לזכות באהבת הקהל.

מליהי גרינר שמתלוננת על כל צעד, דרך פישי הגדול שנראה כמו הלום קרב שחזר הרגע מווייטנאם ועד אביבית בר זוהר שלוקחת צעד אחד קדימה את הקונספט של "באתי לקדם" ושרה את השיר שלה "Diamonds" לפחות פעמיים בפרק. על כל אלה מנצחים יורן דוידי וטל טירנגל שמתפקדים כצמד הזקנים של החבובות. כך הפכה אילת מאנדרדוג ענקי לריאליטי המוצלח ביותר בעשור.

16. מעשה נבלה

לאחרונה התבשרנו שאפל ויתרה על הפיכת הסדרה "נבלות" למיני סידרה בכיכובו של ריצ'רד גיר. זה הביטול הגדול הראשון של אפל לסדרה בשירות הסטרימינג החדש שלה. הסיבה לביטול? התסריט יצא קודר ואלים, ובאפל מעוניינים שהסדרות שלהם יהיו "מעוררות השראה". ובכן, צפיתם בגרסה המקורית? מה בדיוק המפיקים שלכם חשבו? "נבלות" היא אחת הסדרות הקשוחות והאלימות שיש. יוסי פולק ויהורם גאון, בתפקידים הטובים בקריירה שלהם, גילמו את צמד הקשישים שרואים איך המדינה שהם נלחמו עליה מפנה להם את הגב ולא מראה להם טיפת כבוד. לאט לאט הסדרה חושפת לא רק את צורת הראייה המעוותת שלהם על המציאות הישראלית, אלא את הדרך שבה הם עיצבו את הראייה הזאת בצעירותם כלוחמי פלמ"ח.

כשאני הייתי בפלמ"ח. "נבלות"
כשאני הייתי בפלמ"ח. "נבלות"

"נבלות" עשתה מעשה שמעטים בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית הצליחו לעשות בצורה כה משכנעת: היא חפרה את ההיסטוריה הישראלית רוויית הדם וחקרה את החטא הקדמון של ישראל הצעירה ואת החטא האישי של לוחמיה, שגם אם היו בחורינו היפים והנכונים היו מונעים מאגו. "נבלות" הייתה ועודנה מהסדרות המבריקות שנראו כאן. הפסד של אפל.

17. עמוק בספקטרום

זה ללא ספק העשור של yes בתחום הקומדיות – מ"האחיות המוצלחות שלי", דרך "רון" ועד "על הספקטרום", yes לקחה סיכונים גבוהים וזה השתלם לה. על הספקטרום בולטת במיוחד בשל העובדה שהיא עושה עבודה רגישה כל כך ובאותו זמן מצחיקה ושנונה עם נושא שמעטים היו רוצים להתעסק איתו – אנשים על הספקטרום האוטיסטי שחיים את החיים שלהם לא כטרגדיה נוראה שקורית לכל מי שסביבם. זו הסיבה שהיא מצליחה כל כך בפסטיבלי טלוויזיה נחשבים בכל העולם – אין עוד סדרה כזאת בשום מקום. מהפתיח הצבעוני והמפתיע שלה דרך גלריית הדמויות המיוחדת והאמינה – הסדרה חופרת עמוק עמוק למצוא את הלב של כל אחד ואחת מהדמויות שלה. זה נס טלוויזיוני קטן ונדיר שלא כדאי להתעלם ממנו.

סדרה עם לב. "על הספקטרום" (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
סדרה עם לב. "על הספקטרום" (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)

18. לא טלוויזיה בשחור לבן

אחד הדברים הנהדרים שקרו עם "שטיסל" היה לשמוע מאנשים שמכירים את העולם החרדי, מהעבר או אפילו מההווה, שזו הפעם הראשונה שהם ממש מזהים את עצמם ואת העולם שהם הכירו על המסך. ב"שבאבניקים" גילו הצופים גילו הדור הצעיר של החרדים – חצוף יותר, מצחיק יותר, מתענג על נספרסו; החרדים קיבלו בטלוויזיה בעשור האחרון נרטיב חדש ומרתק. הם הפכו מעוד מגזר שצריך לפחד שישתלט על כולנו, כמו ב"לתפוס את השמים" אי שם בשנות ה־90, לבני אדם – הם חיים, נושמים, אוהבים ואפילו מכורים לשופינג, והטלוויזיה נתנה להם הזדמנות לפתח דמויות עגולות ומרתקות.

מתענגים על אספרסו. "שבאבניקים"
מתענגים על אספרסו. "שבאבניקים"

19. זוכרים את "האח הגדול"?

יום בהיר אחד קמה קשת וגילתה שתוכנית העשור שלה, "האח הגדול", שהפכה אותה לבלתי מנוצחת, איננה. ארז טל ואסי עזר כבר לא יפזזו מחוץ לבית האח בזמן שעוד חבורה של מסכנים ייאלצו לסבול אזה את זה ולעבור את המשימות המעצבנות של יורם זק. התגובה של קשת, "2025", הייתה נפילה. רשת, שקיבלה את הפורמט מאנדמול, חגגה. נכון, ההתחלה הייתה קשה, העורכת הראשונה פוטרה במהלך העונה, הליהוקים לא הלהיבו, אבל לאט לאט רשת נכנסה לזה.

מזהים מישהו? "האח הגדול VIP"
מזהים מישהו? "האח הגדול VIP"

"האח הגדול" היא מזמן כבר לא סדרת הדגל של אף אחד. היא זקנה, אבל היא עדיין סוס שמנצח לא רע. בטח עכשיו, אחרי הכישלון של "2025", אפשר להעריך את הפורמט ואת העובדה שהוא מספק את יצר המציצנות להרבה מאוד ישראלים. גם אם קשה להבין איך זה עדיין דבר שאנשים מתרגשים לקראתו, זה עדיין הריאליטי המוביל של רשת, וגם זה משהו.

20. צל של דוקו פשע

נהוג לחשוב שהטלוויזיה הישראלית מפגרת 15 שנה בערך אחרי העולם. לא תמיד. "צל של אמת" הגיעה בדיוק בזמן עם גל סדקות הדוקו פשע ששטף את ארצות הברית והפך ללהיט גם בארץ. העונה הראשונה של "צל של אמת" הביאה שיחוק רציני – היא לקחה את האלמנטים של הדוקו פשע האמריקאי ועשתה לו ערבוביה ישראלית עם סיפורה של תאיר ראדה. יוצרי הסדרה השכילו לקחת את כל האלמנטים הוויזואלים המרהיבים של הדוקומנטרי החדש שמעוניין להיות מבדר כמו סרטים עלילתיים על רוצחים וערבבו אותם בסיפור אמיתי. בדרך התערבבו היוצרים בעצמם בתוך הסיפור שהלהיט את דמיונם של לא מעט אנשים והפך לאובססיה לא נעימה של ציבור לא קטן.

אובססיה קשה. ,צל של אמת"
אובססיה קשה. ,צל של אמת"

אולי זה הסיפור, אולי זו העובדה שמדובר בטירונים, אבל "צל של אמת" הצליחה לעשות מיש מש לא נעים – לתפוס צד די ברור בסיפור ולהכריז על נאשמת חדשה, א"ק. הם אמרו שהם רוצים רק לספר את הסיפור כדי להעלות שאלות, אבל הפרק על א"ק היה הפרק האחרון בעונה והוא היה די משכנע, גם אם רזה בראיות. ומה קיבלנו? סנסציה תקשורתית וסדרה מבדרת מאוד לצופים, קצת פחות מבדרת לבחורה ששמה כמובן דלף והפכה לשיחת היום. בקיצור, רצינו אמריקה, קיבלנו אמריקה.

21. חיים בלה לה לנד

אחרי שנים של ניסיונות לעשות ריאליטי בערוצי הכבלים והלוויין, גם HOT וגם yes הצליחו לפצח את השיטה – להיות קטנים, ממוקדים, עמוסים בסלבס. "גולסטאר" ו"לה לה לנד" הן תחרויות מגוחכות של מפורסמים שרבים בינם לבין עצמם מי מפורסם יותר ואיך שורדים את הפורמט הזה ולוקחים את הצ'ק הביתה. מהשתיים "לה לה לנד" הייתה המוצלחת יותר, אולי כי היא הייתה תחרות אמיתית שהמנצח בה קיבל פרס אמיתי שאותו הוא באמת רצה, בעוד ש"גולסטאר" היא שילוב די מחריד של פנטזיות גברים משונות (לשחק כדורגל, לעשות חיים עם גברים אחרים בתאילנד). נכון, הן לא היו שיחת היום אבל בכל זאת יש בהן פיצוח לא רע של איך להפיק ריאליטי זול וממוקד שיכול לשרוד עוד כמה שנים על המדף.

פנטזיות גבריות משונות. "גולסטאר" (צילום: אוהד רומנו)
פנטזיות גבריות משונות. "גולסטאר" (צילום: אוהד רומנו)

22. טלוויזיה מהעתיד הרחוק

בשלב מסוים צריך לראות בטלוויזיה חילופי דורות. הגווארדיה הישנה צריכה לפנות את מקומה לצעירים הפוחזים עם הרעיונות החדשים שלהם. זה נכון גם בקומדיה, בייחוד בקומדיה. והנה, יום אחד הפציעה ברשת "טלוויזיה מהעתיד" והייתה כל מה שלא היה בטלוויזיה. היא נכתבה ובוצעה על ידי חבורת קומיקאים שהלכה וצברה שם באינטרנט בעיקר אצל קהל צעיר, עם בדיחות עדתיות שמסופרות באופן אירוני, מלא רפרנסים לשנות ה־90 וגיבורים כמו ספר התנ"ך מהשואה.

ניב מג'ר, אריאל ויסמן ויואב רבינוביץ' הגיעו לא רק לעשות כיף בתקציב של הגדולים, אלא גם להזיז משהו אצל הזקנים המנומנמים שעדיין חושבים שמה שחסר בטלוויזיה זה עוד "סברי מרנן".

תחזירו אותם כבר. טלוויזיה מהעתיד (צילום: איליה מלניקוב)
תחזירו אותם כבר. טלוויזיה מהעתיד (צילום: איליה מלניקוב)

דווקא אחרי שאושרה וצולמה העונה השנייה רשת התפרקה וראשי ערוץ 10 באו ולא אהבו את העובדה שהצעירים האלה עושים שטויות עם הכסף שלהם. הם פשוט לא הבינו. בצעד חסר כל היגיון ואף שיש לה זהב בידיים, לא שידרה רשת חצי עונה והשאירה את היוצרים לשחרר מדי פעם מערכונים בודדים בעמוד הפייסבוק שלהם. רצו טלוויזיה, הסתפקו בלייקים, וזה חבל, כי ל"טלוויזיה מהעתיד" היה משהו חשוב כמו רייטינג – היה לה קהל נאמן. לרשת הייתה הזדמנות לטפח קהל חדש, צעיר שלא ירצה בעתיד את אותו השיט שהוא רגיל שדוחפים לו.

23. לא פוקס ניוז ולא נעליים

לאחרונה הודלפה לתקשורת קלטת שהראתה את הדרמה הפוליטית מאחורי הניסיון לאשר לערוץ 20 לשדר חדשות. ראש הממשלה, שנאסר עליו להיות שר התקשורת, צורח על שר התקשורת שלו איוב קרא לעשות כדבריו ולמצוא פתרון שיאפשר לערוץ 20, שממילא כבר החל לשדר תוכניות אקטואליה, לשדר גם מהדורת חדשות.

על סף הפרודיה. ערוץ 20
על סף הפרודיה. ערוץ 20

ערוץ 20, הצעיר יחסית בנוף התקשורת הישראלית, הגדיר את עצמו תחילה בפני הרגולטור כערוץ לתכני מורשת ויהדות. הפסאדה התפוגגה מהר מאוד. החלומות של ראשי הערוץ היו ברורים – להיות פוקס ניוז הישראלים ולא לשדר רק תוכן אקטואלי ימני לקהל, אלא גם לשלוט בסדר היום של הממשלה ולמשוך אותה ימינה. האישור התקבל בסופו של דבר, הערוץ החל לשדר, הרייטינג לא הגיע וסדר היום לא נקבע. מאז מצבת העובדים קוצצה ורצועת האקטואליה שונתה כמה פעמים. בסוף בסוף, עם כל הכוונות, התקשורת הישראלית היא בוץ שיכול לבלוע כל כוח וכל כמות של כסף שתזרקו לתוכו.

24. מי זוכר מה זה לווין וכבלים

השליטה של yes ו־HOT בתוכן הפרמיום של הטלוויזיה הישראלית בעשורים האחרונים הייתה בלתי מעורערת. ל־HOT היה אחד היתרונות הגדולים שקיבלה פה חברת תקשורת – תשתית. היא החלה לפרוס תשתית כבלים כבר בשנות ה־90 ומאז שלטה בשוק, ל־yes היה פתרון חצי אלגנטי – לוויין. במקום לפרוס תשתית בכל הארץ היא השתמשה בשירותי לוויין כדי לספק שירותי תוכן והייתה צריכה להיעזר בבזק כדי להתחרות גם בשירותי האינטרנט של התשתית של HOT.

אבל כל זה כבר לא ישנה עוד הרבה זמן, כי את הטלוויזיה שלנו כולנו עוברים לראות על גבי תשתית האינטרנט. סלקום ופרטנר TV החלו להציע חבילות אינטרנט זולות ורזות יותר הכוללות את תוכני הספורט שעד עכשיו היו שבויים של החבילות המנופחות של HOT ו־yes שחייבו את הלקוח גם על התשתית המסובכת שלהם. כל זה היה יכול להיות אך ורק בשורה טובה ללקוח, אילולא הרגולטור לא היה נרדם בשמירה ומאפשר לספקיות החדשות לחמוק מהחיוב להפקת תוכן מקור. הרגולציה הזאת, שעשתה ל־yes ול־HOT לא מעט קשיים, הפכה בסופו של דבר למה שמייחד את חברת הכבלים והלוויין. פעם היית ממש מזוהה או עם הכבלים או עם הלוויין, זה היה חלק מהאישיות שלך. האם רצית את העממיות של HOT או את התחכום של yes? עכשיו, כש־yes הודיעה שתפסיק להעביר שידורים בלוויין עד אמצע העשור הבא, ייתכן שגם היא תוכל להיפטר מתוכן המקור שלה. העתיד של תוכן הפרימיום הישראלי נראה מזהיר פחות ופחות.

25. ההרפתקה שקרסה

רגע לפני סוף העשור בקשת כבר חלמו על העשור הבא. שזה מצוין, מאחר שמעט מאוד גופים בישראל, בטח גופים בתקשורת הישראלית, חושבים רחוק כל כך כמו קשת. בכל זאת יצא שמדובר בפיאסקו גדול כל כך שעוד מוקדם להבין איך הוא עומד לצבוע את העשור הבא של הטלוויזיה בישראל.

מה כבר יכול להשתבש? "2025" (צילום: טל גבעוני)
מה כבר יכול להשתבש? "2025" (צילום: טל גבעוני)

ב"2025" עמדה קשת לבצע מהפכה. "האח הגדול" כבר לא היה שלה אלא עבר למתחרה רשת, ובקשת נותר לפתע חור פנוי לריאליטי הכי גדול בתולדות הטלוויזיה. שוב. היא גם הייתה המעסיקה של אחד, יורם זק, ובקשת יודעים להעריך ולטפח טאלנטים שמזוהים עם המותג. זק, ארז טל וקשת החלו לרקום תוכנית להשתלט על עולם הטלוויזיה הישראלי. אם אנדמול ההולנדית יכלה לעשות את זה עם "האח הגדול", גם קשת הישראלית תוכל. "2025" הייתה קודם כל תוכנית עסקית מבריקה – קשת בנתה אולפן ומשוכלל במטרה לא רק לצלם בו את הריאליטי החדיש שלה, אלא גם לארח את צוותי הצילום מכל העולם שיקנו את הפורמט הזה ויבואו במיוחד לישראל לצלם אותו כאן. זו הסיבה ששמות המקומות בעיר העתידנית של קשת נכתבו באנגלית. "2025" היא לא תוכנית ישראלית אלא תוכנית בינלאומית שהומצאה בישראל. זו הייתה צריכה להיות קריאת השחרור שלנו מהעולם שמוכר לנו פורמטים ענקיים. ועם אנשי התוכן של קשת, מה כבר יכול להשתבש?

הכל. הכל יכול להשתבש. הרעיון הבסיסי של הפורמט היה מעניין, אך מסביבו נבנתה מערכת חוקים מסורבלת שניסתה לתת להפקה יתרון לא הוגן ללא הצלחה, הליהוק היה לוקה בחסר ואפילו לשלוט על המתקן ההפקה לא הצליחה קשת. בסוף נשארנו עם פרק סיום ענק שבו צרצר אחד התיישב על המצלמה וצרצר על המונולוג של ארז טל לאורך כל הפרק. קשת, לראשונה זה עשורים, מצאה את עצמה לא מצליחה לספר את הסיפור הישראלי שהיא מתיימרת לספר. ובכלל, בשביל חיקוי "האח הגדול" לא עדיף פשוט לצפות בפורמט הפשוט והמוכר, גם אם הוא כבר יצא מכל החורים?

לא ברור מה יהיה עתידה של ההרפתקה המטורפת של קשת. מצד אחד, אפשר רק להעריץ את החברה שיצאה לכזאת הרפתקה וליוצרים שלה שהביאו את החזון שלהם בכל הכוח. מצד שני, לאן החזון הזה אמור להוביל אותנו מכאן? זו קריאה נרגשת ליורם זק, אחד מהיוצרים המוכשרים בטלוויזיה הישראלית – אולי תחזור לעשות סרטי תעודה? נשמח לראות את ההמשך של "אדוני ראש המועצה". החיים הם לא רק ריאליטי.