פיאם פילי בנובלה מופתית על חייו של גבר גיי באיראן

הנובלה "אני אצמח ואניב פירות; תאנים" היא ספר עצוב מאוד ויפה מאוד. ספק חלום סוריאליסטי ספק דיווח על חייו של גבר גיי באירן. כך נפתח הספר: "אני בן עשרים ואחת. אני הומו. אני אוהב את השמש של אחר הצהריים… פוקר; כך אני קורא לו. הוא החבר היחיד שלי. הכרנו בתקופת הטירונות בצבא. הוא בן עשרים ואחת. הוא אוהב את השמש של אחר הצהריים, והוא לא הומו".

נוסף למספר ולפוקר ישנו "החצרן האפגאני". הוא גר באותה קומה ומגלף בעץ את אלילת ירושלים. הסיפור הוא מה שקורה במשך גילוף הפסל, בהמתנה שפיה של אלילת ירושלים יגולף והיא סוף סוף תעניק למספר את שמו ולפוקר את כוכב דויד, אות השלום.

פתיחת הספר היא נקודת המראה. המספר נע בין הירח לים, "ממשלת האלמוגים, בסמוך לצערם האינסופי של הצבים". עוד ועוד דמויות מצטרפות – פרעה אחנתון ורופאו האישי, אמו של המספר שמגיעה לביקור, חיות קרקס וצבא ליטא – וקשה להבדיל בין מציאות לחלום. אבל גם ברגעי ההזיה הקשים ביותר, הפלא של הספר הוא היכולת של פיאם פילי להעביר אלינו חוויה פרטית לגמרי. פילי טוען דמויות עשירות בסמליות אוניברסליות במשמעות פרטית לחלוטין.

מלבד נטייתו המינית של המספר, בולטת בספר נוכחותה של המלחמה, ובמיוחד מלחמת אירן־עירק. פילי אף טורח לפרש את אחד הדימויים שלו ולומר שהוא מתייחס לגז העצבים העירקי. פוקר הוקע כבוגד וכמעט הוצא להורג במהלך משפט שדה, כנראה בגלל שהלך למחנה האויב "כדי להביא לחיילים הפצועים טבק, תרופות ונייר". פוקר והמספר מפריחים עפיפונים בדירה לזכר חברם לצבא, בנימין מפריח העפיפונים, שיבולת פרחה בחזהו לאחר תקיפת הכוחות האירנים.

מפתה לקרוא את "אני אצמח" כספר פרו־ישראלי. החצרן האפגאני מגלף את אלילת ירושלים והמספר הוזה על כוכב דויד, אברהם, יצחק ויעקב. ואכן, בתחילת השבוע כבר פנתה שרת התרבות מירי רגב לשר הפנים בבקשה שייתן לפילי אישור כניסה לישראל. אבל מלבד הניצול הציני של הסופר, הקריאה הזו מחמיצה את הספר. הדימויים המיתולוגיים של פילי פרטיים והיסטוריים. זו אינה מדינת ישראל, אלא מיתולוגיה אישית ומזרח תיכונית, ישראל שבדמיון ומצרים שבדמיון.

המספר בהיריון, והוא נושא בבטנו את ילדו המת של פרעה אחנתון, המהפכן הדתי. יש הסבורים שראשית המונותאיזם העברי נמצאת במהפכה הדתית של אחנתון – מהפכה שנמחקה לאחר מותו. הדמויות המיתולוגיות שמופיעות בספר הן הדמויות של המונותאיזם, ומה שיש בנובלה הוא ריבוי צורות. מתוך הספר עולה תשוקה לפוריות ואבל אינסופי על ילדים מתים. זוהי הפוריות של האחד, ההומו, הזהה לעצמו. ומולו המלחמה שבה בשם האל האחד נהרגים הילדים.

השורה התחתונה: פוריותו של האחד

פיאם פילי, מפרסית: אורלי נוי, הוצאת רסלינג, 106 עמ'