"בארץ הכל קטן וטעון. אמן נלקח לחקירה כי הוא דומה לאשת רה"מ"

ארטיביזם, שילוב של אמנות ואקטיביזם, הוא הלחם והחמאה של שושקה (זאב) אנגלמאייר, דמות המאייר.ת המאוייר.ת שפוקד.ת את רחובותינו ורבים מלבבותינו, בין היתר גם במחאת בלפור. עכשיו, כשהוא.היא פותח.ת סדנה יחידה במינה לאמנות אקטיביסטית – הצלחנו לתפוס אותו.ה לשיחה על הפגנות אמנותיות, הזזת גבעות, ויצירת שינוי אמיתי בדרכים לא צפויות. כן, גם אם בדרך עוצרים אותך בגלל דמיון לאשת ראש ממשלה מסוימת. קבלו ראיון צבעוני במיוחד.

שוש ברגע של מנוחה. צילום: אלעד אקרמן

מה הוא אקטיביזם אמנותי מבחינתך?
״זה בסדר ששושקה תענה במקומי? ארטיביזם אמנותי הוא סוג של שקשוקה חריפה במיוחד, שמערבבת את האמן, המסוגר בסטודיו ומחפש השראות מעולמו הפנימי – עם האקטיביסט שמגיב למה שקורה בחוץ, לחברה, לחוסר צדק. אם האמן הוא הביצה שבשקשוקה, מסוגר בעולמו הפנימי, האקטיביסט הוא הפלפל החריף, שיוצר תגובה ומשפיע. מתה על השקשוקה הזאת".

ואם ננסה להיות קצת פחות מופשטות?
״האמנות הארטיביסטית בעולם בפריחה, אמנים רוצים להיות מעורבים ולהשפיע, לא רק בתוך השיח האמנותי אלא במציאות שמחוצה לו. אמנים כמו בנקסי, מרינה אברמוביץ', איי וויי ווי –  נוגעים בנושאים חברתיים, מתקשרים מחאה. פיקאסו עם הגרניקה, ובויס עם המסר ש'כולנו אמנים', יצרו אמנות עם אמירה חברתית. הדדאיסטים הם ארטיביסטים, וגם דושאמפ שחולל מהפכה בתפיסת האמנות, עם מחאה נגד מה שנחשב אמנות. לא ראיתי אותו ברשימות של אמנים ארטיביסטים, ומבחינתי הוא לגמרי שם. החל משנות ה-60 היו קבוצות שפעלו להעלות מודעות לפמיניזם, למשל. הגרילה גירלס פעלו כאנונימיות, במסכות גורילות, להעלות מודעות לחוסר שוויון ואפליה מגדרית באמנות. הן יצרו שלט פרסומת שהוצב בחוצות, עם צילום דוגמנית עירום במסיכת גורילה, וכתובת 'האם נשים צריכות להתפשט כדי להיכנס למוזיאון?'”.

עבודה של זויה צ'רקסקי (באדיבות האמנית ולגלריה רוזנפלד)

לדבריה, "גם אמנים שלא מדברים עליהם כאקטיביסטים, יש בהם ניצנים של זה. בארץ למשל – הציורים של זויה צ'רקסקי על העליה מרוסיה, על המצב בפריפריה, או על מצבן של נשים בזנות, ציורים שמעוררים מחשבה ומודעות חברתית. אני זוכר את דודו גבע מפזר בגינות ציבוריות שלטים כתובים ביד, בטושים על בריסטולים, 'פה נוקנק הברווז'. ארטיביזם מהסוג השטותניקי עם הומור ואבסורד. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר בעיניי לארטיביזם ולמה שהוא יכול לעשות היא האמן הבלגי פרנסיס אליס,שיצר פעולה בשם "כשאמנות מזיזה הרים". מאות מתנדבים מאזור העיר לימה בפרו, הוזמנו להגיע לגבעה, ולהזיז אותה באתי חפירה, מרחק של עשרה ס"מ מהמיקום המקורי. מבצע מורכב. זאת היתה כאילו פעולה שולית, אבל קיבלה חשיפה עצומה, ועוד יותר משמעותית היתה ההשפעה של הפעולה על אלה שהזיזו את ההר. חלקם היו תושבי שכונות עוני, והפעולה גרמה להם להבנה שיש להם כוח חזק, משותף. היופי בפרויקט הוא בזה שההזזה לא יצרה גבעה טובה יותר, ולא שיפרה את הצורה. הדבר היחיד שהפרויקט יצר הוא תחושת המסוגלות של מי שהשתתפו בו״.

ובארץ? מה ייחודי בארטיביזם המקומי למול זה מהעולם?
״בארץ הכל קטן וטעון. נניח שהפעולה של אותו פרנסיס היתה מתרחשת בארץ והיינו מזיזים את מצדה או לכל הפחות גבעה שטמונות בה עצמות של חז"ל – היו מחאות נגד האקט, והשוטרים היו משתמשים במכתזיות, שיהיה סדר. והאמן היה נלקח לחקירה, כי הוא דומה לאשת ראש הממשלה. אנחנו מדינה מטורפת, זה ברור, לא?

האמנות בארץ זהירה ולכן לרוב המסרים מתחשבים. כולנו שרויים בג’קוזי קטן ומבעבע, וכל חריגה מסתכנת בהגליה – מתערוכות, מוזיאונים ופרסים. לכן, למרות הסכנה המוחשית שהיתה במשטר הקודם, לדמוקרטיה ולאמנות, היצירה שהיתה בבלפור, מסיכות ושלטים וצוללות מתנפחות, הגיעה מהמונים שבאו להפגנות וכמעט שלא מאמנים ויוצרים מוכרים. גם בזמן שהכנסת כמעט חוקקה את חוק הנאמנות בתרבות, שסיכן את חופש הביטוי, רוב האמנים הסתפקו בהפגנה רפה ברחבת הסינמטק. יום אחרי ההפגנה ציירתי שלט "נאמנה לאמנות", הגעתי לכנסת, שרפתי אותו, ונלקחתי לתשאול בניידת של שתי שוטרות שהתפוצצו מצחוק, כי זאת היתה הפעם הראשונה שחקרו את שושקה.

הפגנת "שורפים אמנות" נגד חוק הנאמנות (צילום: אורן זיו)

כשחזרתי לתל אביב יזמתי עם האמן אורן פישר, את פרפורמנס "שורפים אמנות" שבו השתתפו סיגלית לנדאו, אבנר בן גל, שחר סריג ואמנים אחרים. הקרבנו בכיכר המדינה יצירות אמנות, ששרפנו כמחאה נגד החוק. הפעולה היתה עצובה וקיבלה כיסוי תקשורתי רב. למחרת בבוקר ירד החוק מסדר היום הציבורי. אחרי כשבוע הוזמנתי לארוחת ערב עם מירי רגב, שיזמה את החוק, במצודת זאב. לא יודע למה תנועת צעירי הליכוד החליטו שרוצים את שושקה. אמרו שבגלל שאני סלבית. הגעתי למצודה בקינג ג'ורג' עם עוגת שוקולד וכתובת סוכריות וקצפת: 'מירי רוצה נאמנות? קחי כלב'. הצטלמתי לסלפים עם מנהלת הלשכה של מירי וכמה פוליטיקאים. הייתי באירוע עד שמישהו הבין את המסר ואנשי ביטחון ביקשו ממני להתפנות״.

איפה אתה רואה הכי חזק את האקטיביזם האמנותי בארץ, ושלך בפרט?
"בהפגנות. ברבות מהן יש מופעי פרפורמנס, תלבושות, ושימוש באמצעים אמנותיים. בהפגנת האקלים, לפני כחודש, שהשתתפתי בה מכוסה בצמחים, היו תלבושות, שלטים יצירתיים, ובלון כדור הארץ ענק, שהחזקתי קשור אלי בחוט וצעדתי בגאווה באבן גבירול עד ששוטרים נגשו אלי וביקשו 'גברת שושקה להתפנות מהכביש'. ההפגנות בבלפור משכו כל כך הרבה משתתפים, כל שבוע במשך שנה, רק בזכות היצירתיות שהיתה בהן. קשה לחשוב על ההפגנות בלי ההתפרצות היצירתית המטורפת, השירים ששאגנו מול בית ראש הממשלה, התלבושות, צוללות הענק המתנפחות ודחלילי ביבי על המזרקה".

תל אביב היא באופן כללי קרקע פורייה לאמנות ומחאה, מה ייחודי בסביבת היצירה כאן מבחינת האקטיביזם האמנותי?ֿ
״תל אביב נהדרת וידידותית למחאות ולאהבה. מרגיש כאן בבית, וגם המחאות כאן לרוב ידידותיות. היו גם הפגנות סוערות, עם מרדפי סוסים ומעצרים. ועדיין יותר מאתגר לצעוד שושקה עם שלט נגד הסתה בירושלים, מאשר ברוטשילד ובאלנבי. בתל אביב לא עצרו אותי כי אני דומה לאשת ראש הממשלה, אבל גם בתל אביב היו מעידות. למשל השלטים 'אנחנו או הם', שלטים גזענים מסיתים, שפורסמו מטעם סיעת הליכוד בת"א, ונתלו בתחנות אוטובוס. לא יכולתי לסבול אותם מהרגע שנתקלתי בהם בטיול בוקר, הם כוונו נגד פליטים ונגד תושבי יפו הערבים. חזרתי הביתה וציירתי שלט אלטרנטיבי, 'אנחנו או אנחנו', שהדפסתי, וכיסיתי במשך ימים את השלטים המסיתים. לשמחתי העיריה החליטה להסיר את השלטים ההם. כמה חודשים אחר כך העירייה העניקה לי את אות 'האיש ההולך', על הפעולות האקטיביסטיות שלי נגד הסתה וגזענות.

יזמתי רצף של פעולות מחאה שהצליחו גם במקומות נוספים בארץ. בפעולה לילית ברמלה כיסיתי כרזות שהסיתו נגד תושבים ערבים, בכרזה אלטרנטיבית שציירתי, שקוראת לסובלנות. יום אחרי התקשרו אלי מעיריית רמלה, דקות לפני ראיון טלוויזיה, להודיע שמורידים את הכרזות של 'רמלה יהודית' בגלל הפעולה שלי. פעלתי נגד ניסיון של תנועת ש"ס לעצור את מצעד הגאווה בנתניה, נגד הדרת נשים וסירוב להעלות נוסעות במכנסיים קצרים, הפגנתי נגד גירוש פליטים, נגד ניסיון של עיריית חיפה לסרב לרישום ילדים דרוזים לבתי ספר בעיר. נכנסתי, כשושקה, לרשימת 'מאה המשפיעים של ישראל', עם טראמפ, ופוטין וביבי. ההצלחות במחאות הן לא בהכרח רק בגלל הפעולות שלי, אבל ברור שהחשיפה הציבורית שלהן, שגדלה בגלל שאני שושקה, סייעה ליצור לחץ ולהשפיע״.

שוש במצעד האקלים צילום: noam krampf

איפה הארטיביזם העולמי פוגש את שושקה שלנו כאן בארץ?
״היו הרבה. עם אמנים, מעצבי אופנה. מוזיקאים. אחד השת"פים המהממים שלי היה עם לינה, אמנית מדנמרק, שממש כמו שלי יש את שושקה, לה יש את קרסטן. כתבה לי, הציעה שיתוף פעולה, והגיעה לארץ. היא מופיעה כאינטלקטואל דני רציני, מציירת שיער על הגוף, וכששתינו ברחוב זה אירוע פרפורמנס מיידי. השהות איתה כקרסטן לא תמיד נעימה לי, כי קרסטן רציני מידי ונוזף בי על ההתנהגות שלי כשושקה, שלפעמים קולנית ולא נימוסית בסטנדרטים הדנמרקים. רק כשהוא שותה כיף להיות איתו. אחרי כמה דרינקים הוא חמוד כמו גור של כלב דני. למרות זאת התאהבתי בקרסטן ומתגעגעת אליו. מה לעשות״.

אתה מלמד ארטיביזם במגוון מסגרות. איך זה נראה?
״בדרך כלל הסדנאות והמפגשים מיועדים לקהל מסוים ולרוב מופיעה שושקה. לפני שבועיים הייתה לי הרצאה על אקטיביזם לרבנים רפורמיים בירושלים. שיתפתי פעולה אתם גם באירוע שהנחתי ביפו, ציור משותף של בתי ספר יהודים וערבים, עם מאות ילדים. הציור נתלה על הגשר בנמל יפו. באותו שבוע הייתה לי הרצאה לגניקולוגים, ואחרי ההרצאה פרופ' בירון עשתה לי אולטראסאונד בקליניקה שלה. וכמה ימים אחרי, נפגשתי עם סטודנטים אקטיביסטים למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. הסדנאות והמפגשים הם לרוב לקהל ספציפי, לילדים, רבנים, סטודנטים, קשישים, רופאים. להטב"ים חרדים. השבוע נתתי הרצאה למנהלי תרבות, במרכז אניס ביפו.

בנוסף, אני מלמד ארטיביזם בבצלאל. בסדנה שהנחתי עם אורן פישר היתה קבוצה שבנתה את 'הבית הצועק'. בית עץ תמים, עם גג אדום. הצבנו אותו בכיכר ציון. מתוך הבית היו הקלטות של אלימות במשפחה. הניגוד בין הבית לקולות האלימות שבתוכו עורר תגובות חזקות. דקות אחרי שהצבנו אותו ניגש אלינו גבר וסיפר שהיה בעצמו קרבן להתעללות כשהיה ילד. בסדנה שהנחתי עם האמן איתי רון גלבוע ,סטודנטים יצרו שיתוף פעולה עם אמנים עם מוגבלות. הנושא שבחרו לעסוק בו היה מיניות של אנשים עם מוגבלות, ויצרו סדרת צילומים יפים ורגישים. בעקבות הפרויקט שהוצג ב'צבע טרי' היה כנס בינלאומי באו"ם על הנושא, נציגת ישראל באו"ם הציעה, וסטודנטים מהסדנה הארטיביסטית בבצלאל הופיעו מול משלחות מהעולם ודיברו על הפרויקט״.

מתכוננים לסדנה באברהם הוסטל. צילום: סיון איצקוביץ

ומה ייחודי בסדנה שאתה פותח עכשיו באברהם הוסטל?
״הסדנה באברהם הוסטל היא הראשונה שפונה לקהל רחב. אין צורך ברקע אמנותי, כן ברצון פנימי ליצור שינוי. בכל נושא, אישי או חברתי. בסדנה שהנחתי בבצלאל סטודנטים יצרו קמפיין חוצות נגד אכילת קלמנטינות וזה היה שטותי ונהדר. בסדנה לילדים בסינמטק ילדה יצרה שלט 'צפוף לי', וילד מחה על זה שאחיו לא מוריד את המים בשירותים. ואחר כך יצאנו עם השלטים לרחבת הסינמטק להפגין, כל אחד את המחאה שלו או שלה. כל מחאה קטנה יכולה להנביט אקטיביסט לוחם או אקטיביסטית אמיצת לב. כי נולדת האפשרות ליצור שינוי באמצעות יצירה.

בהתחלה נתכנס לארוחת בוקר והיכרות בין כולם, נדבר על מה הקשר שלנו בכלל לעשייה חברתית מכל סוג, ונעלה לגג להרצאה על אמנים בולטים בתחום הארטיביזם. אחר כך נתחלק לקבוצות קטנות של שניים שלושה, ונעלה רעיונות – כל מה שמעלה לך איזשהו סוג של אי נחת יכול להיות כר פורה לפרויקט אקטיביסטי אמנותי, זה יכול להיות אפילו נונסנס מבחינתי. הרעיון הוא להתחיל את המחשבה הזו – 'אתה יכול לשנות באמצעות אמנות'. נעשה פיצ׳ מהיר, נעלה את הרעיונות, נבחר את הטובים ביותר ואותם נממש. יהיו לנו כל מיני חומרים ואמצעים למימוש הזה – קרטונים, פסולת ממוחזרת, וגם צבעים וספריי. אפשר גם לרדת לרחוב ולמצוא דברים.

בחלק מהמקרים ההוצאה לפועל של הפרויקט תהיה לרדת לרחוב, לשדרות רוטשילד – קרקע מעולה לבדוק בה איך הרעיון עובד. תוך כדי שאנחנו מבצעים אנחנו גם מתעדים – זה חלק בלתי נפרד מארטיביזם כדי שתוכל להיות הפצה של הרעיונות והתהליך שמאחוריהם. אחרי ההתנסות המוחשית ביצירה, נתכנס לצפות בתיעוד שלנו ונדבר עליו, על ההשפעה שלו ועל הפוטנציאל שלו להפוך למשהו גדול יותר. בסוף תהיה גם מסיבונת וחלוקת תעודות בוגר של הסדנה. תמיד יכולה להיווצר לדברים האלו גם המשכיות, הרבה פעמים, גם בבצלאל, קורה לי שאני רואה פרויקט ומצליח להבין איך הוא יכול להפוך למשהו גדול יותר, עם יותר השפעה. לפתוח את הסדנה הזו לקהל הרחב ובכלל זו פעולה אקטיביסטית שמאתגרת אותי. ליצור יחד עם אנשים שלא באים מרקע אמנותי זה קצת כמו לנהל ויכוח פוליטי עם מישהו שלא נמצא בדעתך – זה הרבה יותר מעניין״.

שושקה וחורחה בנווה צדק. צילום: מייבל

כמה הפעילות המחאתית שלך, ובפרט זו בשנה האחרונה סביב בלפור משפיעה בעיניך על מה שאתה מביא לסדנה?
״הפעילות גרמה לי להבין את הכוח שיש לפעולה יצירתית של יחידים. הידיעה שכל אחד יכול לגרום לשינוי, נותנת ביטחון ואומץ. וגם הבנה עמוקה למה שנשמע כמו קלישאה, שיצירה מביאה אותך למקומות מפתיעים ונותנת משמעות לחיים. תשתתף איתי בהנחיית הסדנה סיון איצקוביץ', שיש לה את האנרגיות וההתלהבות שצריכים לתחום הזה. היינו שם השבוע, חבורה קטנה, לתרגול הסדנה, על הגג של אברהם הוסטל. ציירנו שלטים והיה מרומם נפש״.

קצת מחוץ לסדנה, חשבת לנצל את ההזדמנות לשאול אותך מה הביאה איתה עבורך תקופת פוסט בלפור?
״אני רב פעלולים, זאת יכולת שיש לשושקה, וגם לי. וגם לחורחה, שהוא עוד דמות של חזיר בר, שאני מופיע בה לפעמים. כרגע עובד על פרפורמנס עם אמנים גרמנים בנושא של מיעוטים. אצרתי תערוכה, 'אמא תחנה', שמוצגת בבית רומנו בשבוע האיור, עם קבוצת בוגרי בצלאל מעולים. משתתף בתערוכת 'אנדרטה מאוירת' שנפתחה השבוע בגלריה באלנבי. וגם בתערוכת עיצוב אופטימי של שנקר, שנפתחה השבוע במוזיאון יפו. סדרת פסלים שלי מוצגת במוזיאון 'אנו', בית התפוצות. עבודות חמסושקה שלי, מצוירות באקריליק על עץ, מוצגות החל מהשבוע באברהם הוסטל. מתכוון להוציא השנה ספר קומיקס לילדים, 'הגמל המנשנש'. חוץ מזה אני מרצה בבצלאל, ויש עוד פרויקטים סודיים והפתעות, חכו בסבלנות״

משהו לסיום?
"בואו לסדנה הארטיביסטית של שושקה. על הגג של אברהם הוסטל. זאת תחילתה של ידידות מופלאה עם עולם האמנות האקטיביסטית".
סדנת ה"ארטיביזם" של שושקה תיערך ב-24.12 (ו') באברהם הוסטל. לפרטים נוספים והרשמה | לאינסטגרם