שלא תעזו לגעת בו: הסדרות שהפכו את כאן 11 לערוץ הטוב בישראל

***פורסם במקור ב-15.5.2022***
מאז פרסום הכתבה לפני קצת יותר מחצי שנה, המשיכו בכאן 11 באותה תנופה של הצטיינות והוסיפו לפורטפוליו עוד כמה וכמה יצירות ישראליות נהדרות של תרבות ישראלית במיטבה כמו "שעת אפס" ו"קרתגו" ו"מדרסה" ועונה שנייה של "המפקדת" (גם "מנאייכ" ראויה למקום ברשימה), ובנוסף הרימו את אחד ממבצעי שידור המונדיאל הטובים ביותר שהיו כאן, ועל זה הוסיפו עוד דוקו איכותי ותוכניות אקטואליה שטרם נכבשו בידי צווחנים פופוליסטים שבמקרה מסכימים עם כל מה שפוליטיקאי מסוים וספציפי אומר ועושה.

ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם מבינים את חשיבותו של שידור ציבורי (כן, אפילו בארצות הברית, לידיעת השר לחיסול התקשורת שלמה קרעי). את תאגיד השידור הציבורי, בואו ונזכיר, הקימה ממשלת נתניהו הרביעית. תוכניות הפירוק והריסוק של התאגיד בידי ממשלת נתניהו השישית היא עוד כדור בגב של הדמוקרטיה.

המפקדת

בשביל מה השידור הציבורי נולד אם לא עבור סדרה שדוקרת את צבא הגנה לישראל בדיוק בנקודה הזו במותן שגורמת לו לצחקק? הקומדיה הנהדרת של עטרה פריש וניר ברגר הביאה לנו הרבה יותר מאת אלונה סהר – אחרי שנים בהם אנחנו רואים את האבסורד הצה"לי של טירונות בנות בעיקר בסדרות דוקו, סוף סוף נולדה סדרה קומית שעוסקת באטימות, המבוכה, הכישלונות ורוח הנעורים במדים של המוסד הישראלי הכי מרכזי (אוקי, חוץ מאפס ביחסי אנוש). חוץ מזה, יש לה גם פסקול פשוט משגע.

חזרות

בניקוי ארז דריגס, מדובר באחד הלהיטים המפתיעים של השנים האחרונות – מי היה מאמין שכל כך הרבה אנשים יתעניינו בקומדיית אנסמבל קטנה על עולם התיאטרון וזוג אקסים שעובדים ביחד? אפילו לא אנחנו. ובכל זאת, הכתיבה הטובה, המשחק המאופק (ולא רק של קארינה) והעיסוק המרענן ביחסים בין אישיים הפך את הסדרה הקטנה הזו ללהיט ענק. בפועל, מדובר בהימור גדול שהחזיר את ההשקעה (גם אם דריגס חירב חלקים).

>>מהפך בפסגה: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע

טהרן

סדרת הדגל של כאן 11. כל כך דגל שפלא שאנחנו לא נדרשים לנופף בדגלים בכל פעם שהיא משודרת. עונה ראשונה מצוינת הביאה אותה לזרועות אפל טי.וי פלוס (וגם לקחו לנו את הזכות לצפות בה ביוטיוב, אבל זה מחיר קטן לשלם), והעונה השנייה שעלתה בשבוע שעבר במקביל שם וכאן (הבנתם? כאן?) מאיימת לעלות ליגה בסיועה של גלן קלוז. עם כל הביקורת האפשרית, מדובר בהפקת פאר שלא הייתה כמותה בישראל ורק על זה מגיעות לתאגיד השידור משאיות של רספקט.

שטוקהולם

איפה עוד הייתם מקבלים שתי עונות של קומדיה שחורה נהדרת, מבוססת על ספרה המעולה של נועה ידלין, עם קאסט שכולל את תיקי דיין האדירה, ליאורה ריבלין, שלמה בראבא, דבלה גליקמן, ששון גבאי ועוד מעילית השחקנים החטייארים של ישראל? בשום מקום, זה איפה. ממתק איכותי ששווה כל שקל מכספי הציבור שהושקעו בו.

>>20 התכניות הכי מצחיקות בתולדות המדינה: הדירוג המלא

היהודים באים

היא אמנם רק בת 5 עונות, אבל "היהודים" כבר הפכה למוסד קומי ישראלי של ממש. וזה די מפתיע, גם בשל דרך החתחתים שעברה עד שהגיעה לשידור וגם בשל הבחירה לייצר מערכונים עם מבוססים על היסטוריה ומיתולוגיה, אבל בכל עונה מחדש הם מוכיחים לנו מה שידענו די מההתחלה – כשעושים קומדיה טובה, גם אם היא סאטירית, נשכנית, בועטת, היא צריכה להיות קודם כל קורעת. לא בכל המערכונים מצליחה "היהודים" להצחיק, אבל באלה שכן היא מכאיבה בבטן, ובאלו שלא – היא גם מכאיבה בבטן, פשוט בדרך אחרת. אם זה היה תלוי בנו, היא יכולה להמשיך עוד שנים על שנים, שרק ימשיכו לבוא.

קופה ראשית

בדומה ליהודים באים, גם "קופה ראשית" הייתה מתנה שבכאן 11 השכילו לרשת ולטפח, אבל לא מדובר באקט מובן מאליו. מעמד הקאלט שלה נבנה בעיקר החל מהעונה השנייה ואפשר ממש לראות את הקפיצה שעשו מרגע שהגיעו לתאגיד ועד להפיכתם לאחד מהמוקומנטרים המצליחים בישראל. ניהול נכון של דמויות המפתח – כולל הפודקאסט המצליח של הקצביה וחרף ההופעות התדירות בפרסומות – השאירו את המותג הטרי בתודעה מבלי להמאיס, והצפייה לעונה הבאה הופכת אט אט למסורת ישראלית. למעשה, מבלי שהבנו אפילו, נולד לנו כאן פרנצ'ייז קומי חדש שסביר שיוליד עוד יצירות בהמשך.

ליגה ג'

הסדרה שעזרה לז'אנר התיעודי בישראל לעלות ליגה (סליחה). מהצבעוניות המודעת לעצמה של העונה הראשונה ועד לעגמומיות המרחפת ממעל של העונה השניה, "ליגה ג'" הישירה מבט (וצילום מהמם) לשכונה הישראלית על כל גווניה, מבלי להסתיר או להדגיש יתר על המידה את העליבות האינהרנטית. עצם העובדה שבעונה השנייה התמקדו בסיפורים על שופטת שמתמודדת עם יציאה מהארון, שחקן עבר שמנסה לקבל הזדמנות נוספת אחרי הסתבכות עם החוק ומספר קבוצות ערביות שמתמודדות עם תקציבי אבק (ואם פספסתם, את כל הסיפורים תוכלו לקרוא בריקאפ שעשינו על העונה) מוכיחה שהיא לא רק בידור מצוין, אלא גם סדרה שבאמת שופכת אור על הנקודות האפלוליות והרגעים הכי אנושיים של הליגות התחתונות של ישראל, ואנחנו אפילו לא מדבר על הכדורגל.

האחיין שלי בנץ

קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלה בחינוכית, אבל משודר גם בכאן 11. זה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל בפחות מזה שנים – קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים באפילו יותר רצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיף ביותר.

סליחה על השאלה

אחד הלהיטים הראשונים של כאן 11 אמנם הגיע מפורמט אוסטרלי, אבל התגלה במהרה בתור הכי ישראלי שיש. אנחנו אוהבים חטטנות, ופורמט השאלות החוצפניות של כאן הפך במהירות שיא למדובר במיוחד, זכה למגוון פארודיות, ספין-אוף ילדים והשאיר מאחוריו כמה פרקי מופת. נכון, ההתלהבות מעט שכחה מאז פרק הבכורה, אבל התכנית ה"חשובה" הזו, שהצליחה להימנע מלהיות אך ורק חשובה, הפכה לאבן דרך בתולדות התאגיד – כזו שהגדירה את כוונותיו לספק תוכן מעניין, מבדר ואיכותי מבלי לשכוח שמטרתו היא לשרת את הציבור.

מהצד השני עם גיא זוהר

רק תאגיד שידור ציבורי יכול להקדיש תוכנית יומית שלמה לבדיקת עובדות מול סיפורים שהתפרסמו בתקשורת, ורק גיא זהר יכול להפוך תוכנית כזאת לעונג צרוף של שנינות והקפדה על עיתונות נאותה ומבוססת עובדות. בעולם שבו "עיתונות" היא מילה שעושה את דרכה אל המוזיאון והגנזכים, זה הופך את "מהצד השני" לתוכנית החשובה ביותר בלוח השידורים של כאן 11.

שב"ס

זה קצת מפתיע כמה מהר נשכחה תכנית המערכונים הנהדרת הזו, שגם אם לא היתה מושלמת, נשארה בכל חלקיה נהדרת, צינית בדיוק במידה הנכונה וחכמה יותר מרוב מה שאנחנו רואים על המסך שלנו. שתי העונות ששודרה סיפקו כמה מערכונים נהדרים (וגם את השיר החלופי האהוב מכל). אולי הניסיון הלא מצליח של יוצריו להרים סוג של ספין-אוף אקטואלי בדמות "ערוץ אפס" השכיח טיפה עד כמה הם חדים וקורעים מצחוק כשיש להם את הזמן לשבת ולכתוב בסבלנות. אם במקרה פספסתם בזמן אמת, זה בדיוק הזמן לצפות.