12 היינות הלבנים המומלצים של השנה

כרם שבו, רוזה 2015

רוזה מענבי ברברה, שופע חינניות ורעננות. פרי עסיסי שממלא את הפה, אבל נשאר חד ויבש. רוזה שאני יכול לשתות בכמויות, ואין טוב ממנו לארוחת בוקר מאוחרת של יום חג (85 ש"ח).

פלדשטיין, רוזה קריניאן 2015

לא פשוט למצוא את יינותיו של אבי פלדשטיין, שהיה היינן המיתולוגי של יקבי סגל במשך שנים וכעת יצא עם יינותיו הפרטיים בכמויות קטנות, אך זה בהחלט שווה את המאמץ. הרוזה קריניאן (פלדשטיין מייצר גם רוזה מצוין נוסף, מענבי גרנאש, אבל הקריניאן הוא הפייבוריט שלי) מציג הרבה נפח פרי וים של רעננות, הכל עטוף בהידוק אלגנטי. זה רוזה גסטרונומי – כזה שיודע ללוות היטב ארוחה טובה (150 ש"ח).

דלתון, עלמה לבן 2015

סמיון, פינו גרי וויונייה חוברים לממסך ייחודי למדי. זנים ארומטיים – יש כאן ריחות אפרסק, משמש ופרחים – אך הארומטיות אינה מעיקה לרגע והיין יבש וחד, עטוף מסגרת עץ דקיקה וילווה נהדר ארוחת בראנץ' סתווית עם שלל מאפים וגבינות (69 ש"ח).

צרעה, הרי יהודה לבן 2015

שרדונה לצד מעט סוביניון בלאן מכרם שורש של היקב. היין הזה, מבציר 2015, הוא בעיניי הלבן הטוב ביותר שיוצר ביקב, ואחד הלבנים הטעימים ביותר שזכורים לי מהארץ בשנים האחרונות. עבודת עץ מושכלת ויישון על השמרים (Sur lie) הופכים את היין למורכב ומעניין והחמיצות הגבוהה והמפתיעה תורמת לרעננות כך שמתקבל השילוב המופלא בין מורכבות ורצינות ליין לבן שפשוט כיף לשתות (110 ש"ח).

עבייה, לבן 2015

אני, בלשון המעטה, אינני נמנה עם חובבי הוויונייה, אבל בידיים של יוסי יודפת – האיש מאחורי יקב עבייה – הוויונייה הופך למשהו אחר: רק 11.5% אלכוהול ושפע של מינרליות. יין דק ומדויק, רזה במובן החיובי, עם פרי לבן ורענן במרכזו. מהלבנים המקוריים בארץ (85 ש"ח).

יתיר, ויונייה 2014

ביתיר הלכו עד הסוף עם הארומטיות של הוויונייה – פרחים, דבש, סלסילת פירות, כיף של יין רענן שמדגדג את גבולות היבש. אם תרצו, אפשר להגדיר את היין הזה כגוורצ למתקדמים (90 ש"ח).

ספרה, סוביניון בלאן 2015

היקב של דורון רב־הון, המוקדש לעשייה לבנה בלבד, עושה עבודה מצוינת, והפעם בחרתי להמליץ על הסוביניון בלאן. נאמן לזן עם כל הארומות הפירותיות על הגבול הטרופי לצד עשבוניות מרעננת. יין מדויק וחד, שובב, חצוף ומלא חן (95 ש"ח).

ויתקין, גוורצטרמינר 2015

מהדורה מוגבלת שנמכרת כמעט אך ורק ביקב, שגם בלי קשר ליין הזה מצדיק ביקור (והוא נמצא פחות משעת נסיעה מהעיר!). זה גוורצ שלא כל כך אופייני לזן, או לפחות למה שאנחנו מכירים כאן, ואולי לכן כל כך חיבבתי אותו. במקום הסגנון החנפן והמתוק שהורגלנו אליו, כאן מדובר בגוורצ יבש לחלוטין, עם כל חבילת הוורדים, ליצ'י ואשכולית אדומה, אך הכל מאופק ואלגנטי. יין נהדר למטבח האסייתי (90 ש"ח).

לוינסון, שרדונה גאראז' דה פאפא 2015

שרדונה חד ורענן, בסגנון עשייה אירופי שופע איפוק ושואף לאלגנטיות. הימנעות מתסיסה מלולקטית (תסיסה ההופכת חומצה מאלית לחומצה לקטית ותורמת ל"חמאתיות" האופיינית לחלק מיינות השרדונה) שומרת על רעננות הפרי הירוק ויישון מדויק בחביות תורם לנפח ולמורכבות מבלי להאפיל (150 ש"ח).

תבור, ריזלינג שחר 2015

לכאורה ריזלינג הוא אחד הזנים הכי קשים לגידול בארץ – הוא בכלל אוהב את הקור של גרמניה ואוסטריה, אבל איכשהו יש לא מעט ריזלינג מקומי ומוצלח למדי, כמו זה של תבור. זהו ריזלינג יבש, אך שופע פרי טרופי ופרי לבן טרי, לצד מעט מינרליות. לבן קיצי קליל ונהדר (79 ש"ח).

יעקב אוריה, אלפא אומגה 2014

יעקב אוריה משמש כיינן של יקב פסגות וגם של עמק האלה, אבל הוא מפיק כל שנה יין שלו, תווית עצמאית בכמויות מזעריות, ולכן סליחה מראש, אבל תצטרכו להתאמץ כדי להשיג בקבוק. היין מורכב מרוסאן, ויונייה וסמיון שהותססו על קליפותיהם (כמו בייצור יין אדום) והתוצאה היא יין אישי, מורכב, ייחודי שאינו דומה לשום דבר, וּוודאי יתיישן היטב כמה שנים. כרגע הוא זקוק לאוויר (אני אישית מעדיף אותו אחרי שהוא פתוח יום שלם) ולהתמסרות מצד השותה. זהו יין אלגנטי ומהודק המבקש תשומת לב מלאה (220 ש"ח).

בנימינה, גוורצטרמינר בציר מאוחר 2015

משום מה יינות קינוח ממש לא תופסים אצלנו, וכמה חבל שכך, שכן בחיי שאין דרך טובה יותר לסיים ארוחה, לצד הקינוח או חתיכה של גבינה חריפה, או פשוט במקום קינוח – לא צריך יותר מכוסית קטנה. היין הזה עשוי ענבי גוורצטרמינר שנבצרו מאוחר מאוד ברמת בשלות גבוהה ועל חלקם אפילו התפתחה פטריית הבוטריטיס – "הרקב האציל" – שפוגשים ביינות הקינוח הטובים בעולם, והיא מעניקה לענבים אופי ייחודי הקיים גם כאן. רק האשכולות הבשלים ביותר נבחרו סלקטיבית וכן התקבל יין מתוק, עשיר ומרוכז. מי ורדים ופירות טרופיים, בעיקר ליצ'י, מובילים את הקו, וחמיצות מפתיעה עוזרת לאזן את המתיקות. מטובי יינות הקינוח המקומיים (60 ש"ח).