2023 בקולנוע: אלו ההצלחות, הכישלונות, השביתה והכישלונות שוב
איזו שנה סוערת היתה בתחומי הקולנוע - ברבינהיימר שיגע את כולם, שביתת השחקנים עיכבה את הכל, וכמעט כל הפרנצ'ייזנים חטפו מכה. האם השנה הזו סוף סוף תגרום לאולפני הוליווד להבין שלייצר זבל ממוחזר לא הולך לעבוד עלינו לנצח? לא נחזיק את הנשימה עד 2024
האירוע הגדול, המדובר, המפתיע והמספק ביותר של 2023 בקולנוע היה דו קרב מדומה שהפך לטנגו, וממנו כולם הרוויחו – היוצרים, האולפנים והצופים. התופעה שזכתה לכינוי "ברבנהיימר" היתה תולדה של הקורונה, וגם הכרזה רועמת על סיום האפקט המתמשך שלה. מעשה שהיה, כך היה: בדצמבר 2020, כשבתי הקולנוע בארה"ב היו סגורים, הכריזו אולפני וורנר על תכנית חסרת תקדים להעלות את כל סרטי 2021 שלהם הישר לשירות הסטרימינג HBO Max. זה כלל את "טנט" של כריסטופר נולן, שמאוד כעס על כך שסרטו לא זכה לראות מסך גדול. לכן החליט לעזוב את האולפן שאיתו עבד מאז 2002 ועבר ליוניברסל. באוקטובר 2021 יצאה הודעה מיוניברסל שב-21 ביולי 2023 הם ישחררו למסכים את סרטו החדש של נולן, "אופנהיימר". בתגובה אולפני וורנר החליטו להוציא את "ברבי", הסרט הכי מצופה שלהם, באותו תאריך בדיוק.
בתעשיית הקולנוע הניחו שזאת נקמת האולפן בבמאי הסורר, ונולן אכן התעצבן כראוי. אבל בסופו של דבר הקרב בין גוליית לגולייתה התגלה כהברקה שיווקית. "ברבי" ו"אופנהיימר" פנו לכאורה לקהלים שונים – ילדות מול גברים – אבל בעצם שניהם פנו לכולם. כזכור, הטריילר של "ברבי" הבטיח ש"אם אתה אוהב את ברבי, הסרט הזה בשבילך. אם אתה לא אוהב את ברבי, הסרט הזה הוא גם בשבילך". התחרות, לכאורה, השיקה אלפי כתבות וממים והשוואות רלוונטיות יותר ופחות, ואלה יצרו תחושה שחובה לראות את שני הסרטים כדי להישאר מחוברים לשיח. כוכבים הוליוודיים עם המוני עוקבים אף הודיעו על כוונתם לצפות בהם ברצף כ"דבל פיצ'ר", כמו שהיה נהוג בשנות השלושים והארבעים.
סקר שפורסם באוגוסט השנה גילה ש-22 אחוזים מהצופים שקנו כרטיסים ל"ברבי" לא היו בקולנוע מאז תחילת הקורונה לפחות. כתוצאה מכך, הסרט הוורוד שבר כל מיני שיאים (הקומדיה הכי קופתית מעולם, הסרט הכי מצליח שביימה אישה) והכניס 1.442 מיליארד דולר. לעומתו, הסרט האפל רשם הכנסות של "רק" 952 מיליון דולר – אבל שניהם הכניסו יותר מהציפיות הכי וורודות. ומה שהכי חשוב, וגם משמח, שניהם לא היו נגזרות של סרטים אחרים – לא סיקוול, לא פריקוול ולא ספין-אוף – אלא סרטים מקוריים עם התחלה, אמצע וסוף, ועם אמירה. "ברבי" אמנם מבוסס על מוצר פופולארי, ולפרקים נראה כסרט פרסומת לבובה של מאטל, אבל גרטה גרוויג הצליח להפוך מעשיה דידקטית המשובצת בנאומים פמיניסטיים לסרט מצחיק, שובב ושובה לב. לא כולם אהבו, אבל גם השונאים קנו כרטיסים כדי שיוכלו לשנוא עם נימוקים.
מנגד, הכישלונות הקופתיים הגדולים של 2023 היו של סרטי המשך בפרנצ'ייזים וותיקים שטעינו לחשוב שהם לא יכולים להיכשל. "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" ו"המארוולס" העניקו לאולפני מארוול את הכישלונות הכי גדולים שלהם, והאולפן המתחרה DC קומיקס הפסיד כסף על "בלו ביטל", "הפלאש" ו"שהאזאם! 2: זעם האלים". שני האחרונים דווקא היו חביבים למדי, אבל נראה שגם הם סבלו מעייפות החומר, ומכך שהצופים מיצו את העניין בגיבורי-על בחליפות גוף. בעוד עזרה מילר, כוכב "הפלאש", הוחבא מכלי התקשורת בשל סדרת התנהגויות בעייתיות, זאקרי לוי תרם למבוכת הכישלון כשפנה אל עוקביו באינסטגרם וממש התחנן בפניהם ללכת לסרט. זה לא עזר. ככל שהיקומים של שתי החברות התרחבו לעבר המולטיוורס ולטלוויזיה, ועוד דרשו מהצופים לראות הכל כדי להבין הכל, זה נעשה יותר מדי בשביל אלה שאינם מכורים.
גם "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" בכיכובו של האריסון פורד בן ה-81 נכשל, ו"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות – חלק ראשון" הכניס די הרבה כסף (567.5 מיליון), אבל עם תקציב של 300 מיליון ועוד 100 מיליון לשיווק, זה לא מספיק. ועכשיו מתחבטים מה לעשות עם החלק השני, שיציאתו למסכים נדחתה ל-2025. בניסיון לבדל אותו מחוסר ההצלחה של החלק הראשון (שעצר באמצע הסיפור), עלה רעיון לשנות את שמו, ולהפוך אותו מחלק שני של סרט שביעי בסדרה, ל"משימה בלתי אפשרית 8".
אפילו "מהיר ועצבני 10" אכזב בקופות, עם הכנסות של 714 מיליון דולר למול תקציב של 340 מיליון דולר (אחד הגדולים בהיסטוריה). הוא אמנם ממוקם במקום החמישי בטבלת המכניסים הגדולים של 2023, אבל החישוב המקובל הוא שבלוקבאסטר צריך להכניס לפחות כפול מתקציב ההפקה כדי להיחשב להצלחה קופתית. זה גם הסיפור של "בת הים הקטנה" של דיסני, עוד רימייק לייב אקשן מיותר לסרטי האנימציה שלהם. אבל בינתיים אין שינוי בתכניות של דיסני להמשיך עם המנהג המגונה הזה.
במקרה של בת הים, כמו גם "שלגיה" (שמועד יציאתו נדחה מ-2024 ל-2025), הסרטים הם גם קורבנות של אידיאולוגיית ה-Woke מצד אחד, וגזענות מצד שני. הליהוק של שחקניות שגוון עורן לא צח כשלג בתפקידים שאוירו בעבר כלבנות עורר זעם אינטרנטי כלפי דיסני וכלפי האלי ביילי ורייצ'ל זגלר היפהפיות והמוכשרות. אולי פספסתי משהו, אבל אני לא זוכרת כאלה התקפות על וויל סמית שנכנס לנעליו של רובין וויליאמס בתפקיד הג'יני הכחול ב"אלדין". אולי זה היה בגלל שב-2019 סמית עדיין היה כוכב גדול, ואולי בגלל שהוא גבר – זאת תופעה ידועה שנשים חוטפות הרבה יותר שנאה ברשתות מאשר גברים. בכל אופן, אם במקום רימייקים עם תיקונים פמיניסטיים וגזעיים דיסני ייצרו תפקידים חדשים בסרטים מקוריים עבור נשים מכל המוצאים האתניים כולנו נרוויח.
הסיבה העיקרית לדחיית מועדי היציאה של "משימה בלתי אפשרית 8" ו"שלגיה" ועוד סרטים רבים היא תוצאה של אירוע גדול נוסף שארע השנה – שביתות השחקנים והתסריטאים. שביתת השחקנים, שנמשכה 118 ימים, מה-13 ביולי ועד ה-8 בנובמבר (שביתת התסריטאים החלה עוד קודם לכן), ובכך גרמה להקפאה של פרויקטים רבים, ולדחייתם של אחרים. זה אומר שהתקציבים המנופחים של חלק מהסרטים שצילומיהם הופסקו באמצע, בהם "משימה בלתי אפשרית 8" ו"גלדיאטור 2" של רידלי סקוט, התנפחו עוד יותר, מה שיקשה עליהם להחזיר את ההשקעה עוד יותר. את כישלונם של חלק מהסרטים שיצאו למסכים השנה תולים גם בכך שבמסגרת השביתה השחקנים לא השתתפו בקידום שלהם. זה לא הזיק ל"אופנהיימר", ששחקניו יצאו באופן הפגנתי מהקרנת הבכורה שלו בבריטניה, אבל אולי זה פגע בסרטים פחות מדוברים.
זה היה יכול להימנע אילו התאחדות המפיקים נענתה מראש לאיגודי התסריטאים והשחקנים, שדרשו להתאים את תנאי העבודה והשכר לעידן שירותי הסטרימינג. לפי הדיווחים השביתה המשותפת, שלא היתה כמותה מאז שנות השישים, הסתיימה בניצחון סוחף של השחקנים שיקבלו – לפחות עד 2026 – העלאת שכר מינימום, הגנה מפני בינה מלאכותית (שמאפשרת שימוש בפניו ובקולו של שחקן) ובונוסים על שידור תכנים בסטרימינג. יש לזכור שכשמדובר בהעלאת שכר מינימום אין הכוונה לטום קרוז ולגל גדות, אלא לכ-160,000 שחקנים וכ-11,500 תסריטאים שאינם מרוויחים סכומי עתק, וחלקם אף מתקשים להתפרנס. אפשר רק לקוות שאת ימי השביתה ראשי האולפנים ניצלו כדי לחשוב מחדש איזה סרטים הם רוצים להפיק.
כמו תמיד לקראת סוף השנה, והשנה אף יותר בגלל המלחמה, כמה מהסרטים הבולטים שמיועדים לככב בטקס האוסקר עדיין לא הגיעו לישראל. משום שאני מצביעה לגלובוס הזהב קיבלתי לינקים לצפייה ביתית, ואני יכולה לספר שנכונו לנו כמה סרטים נהדרים ממש. צפייה מרוכזת בסרטים שונים מאוד זה מזה, כמו "מוזרים שכאלה" של יורגוס לנטימוס ו"נשארים לחג" של אלכסנדר פיין, לצד "ברבי" ו"ניאד" (עם אנט בנינג כשחיינית וג'ודי פוסטר כמאמנת שלה) חידדה את העובדה שבלא מעט מהם הגיבורים נשארים בסוף ללא בני זוג, ומעדיפים את חברתם של חברים. היתה רק דרמה רומנטית בולטת אחת השנה, "חיים שלמים" של סלין סונג, וגם בה הגיבורה מוותרת על הפנטזיה ונשארת עם בן זוג שהוא יותר חבר טוב מאידיאל רומנטי. וגם זה אומר משהו על העידן שבו אנו חיים.