טעם של פעם: 3 המסעדות הוותיקות בת"א עם 262 (!) שנות ניסיון מצטבר

לחברה המודרנית יש בעיה עם כבוד לזקני השבט שלנו. החדש והצעיר והמהיר והטרנדי תופס לא פעם את המקום של בעלי הניסיון, ומפעם לפעם אנחנו אוהבים להיזכר שיש המון מה ללמוד מהוותיקים – או במקרה של סצנת האוכל המקומית, המון מה לאכול מהם. בתל אביב יש כמה מסעדות שחצו את קו 80 השנה – מספר פשוט מדומיין בשוק שבו מקומות נסגרים על ימין ועל שמאל. היום אנחנו ממליצים על 3 המסעדות הכי וותיקות בכל תל אביב. לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אסף גרניט, בוא ותאכל את הסנדוויץ' הזה ותגיד שאתה לא מתבייש

אולימפוס

למה כדאי: המסעדה היוונית-בלקנית הזו נפתחה ב-1932 בפינת הרחובות קישון-לוינסקי על ידי שלמה סטרומזה שעלה מסלוניקי, והייתה בית גידול לטבחים ומסעדנים רבים שהמשיכו אחר כך לפתוח מסעדות בלקניות משלהם כמו תרמית פרמידה. בשנות ה-90 היא עברה לידיו של סלוניקאי אחר, פפו נחמן שמנהל את המקום עם בנו וכלתו, ומכין את אותו אוכל ים תיכוני מסורתי עוד משנות השלושים.
מה טעים: יש לנו מילה אחת עבורכם: מ-מ-ו-ל-א-י-ם. על לא דבר.
אווירה: בת 93 שנים עם אפיל של מסעדת פועלים.
>> אולימפוס, קרליבך 47

מסעדת שמוליק כהן

למה כדאי: לא פחות מארבעה דורות בשלנים עברו במסעדה הזו, ותומר רוזין, הנין של רבקה (אמו של שמוליק כהן), הוא זה שמנהל את העניינים יחד עם אמו ציפי. ההיסטוריה המכובדת הזאת עשויה להסביר את קסמו של המוסד שמגיש אוכל יהודי מזרח אירופאי כמו בשטעטל, עם מפות לבנות מגוהצות, אווירה שמחה ותצלומים מפעם על הקירות שמזכירים לנו כי מדובר בפיסת היסטוריה מכובדת.
מה טעים: קלאסיקות מבית סבתא (לפחות סבתא כלשהי), כמו גפילטע פיש כהלכתו עם חריין, טשולנט, רגל קרושה לחובבים או סלט ביצים עם גריבלאך.
אווירה: בת 89 שנים, אבל שמורה כאילו אתמול ברחתם מאירופה.
>> שמוליק כהן, הרצל 146

קיטון

למה כדאי: מנשה קדישמן אמר על קיטון ש"כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד". הציטוט הזה מסביר הכל – את קסמה של קיטון, את העובדה שהיה למקום עבור תל אביביים של לפני קום המדינה, כבר אז, כפיסה נוסטלגית מבית שאבד, וגם את העובדה שהיא ממשיכה לשרוד גם היום באותה המתכונת.
מה טעים: כל הקלאסיקות של פעם – החל מקיגל, כבד קצוץ וצימעס, כלה בוורניקס רכים וממולאים תפוחי אדמה (אל תפספסו אותם) ועד טשולנט בשרי לפי הספר.
אווירה: בת 80 שנים, אבל מרגישה כמו בית. לפחות בית אשכנזי.
>> קיטון, דיזנגוף 145