חזרה לחוסר השגרה: 3 מקומות מעולים ליציאת ערב קלילה ושפויה
אחרי 12 ימי מלחמה עם איראן ועוד יום של סימני שאלה, הערב תל אביב תתמתח בחזרה לשגרת המלחמה הרגילה שלנו. זה לא אומר שמוכרחים להיות שמח, אבל זה כן יום מעולה ליציאה קלילה לדרינק צונן, נשנוש קל והתרעננות כל כך נדרשת
לפני הכל, שיהיה ברור – לאף אחד אין כוח, רצון או יכולת אמתית לחזור לשגרה, גם אם טראמפ הכריז על הפסקת אש. מבחינתנו, אין ולא תהיה שגרה אמתית עד שכל החטופים ישובו ונתחיל בתהליך ריפוי. עד אז, אנחנו עוברים משגרת מלחמה אחת לאחרת, כזו שכן מאפשרת לנו להתרחק מהמקלט וקצת לרענן את הגוף והנשמה. אחרי 12 ימים בהם נשארנו קל"ב, היום אנחנו ממליצים על 3 מקומות שיהיה מצוין לצאת אליהם הערב לדרינק ונשנוש קליל. לא מתאים לכם? נסו אותנו ביום אחר.
>> איך פרא שרדה את המלחמה: "דופק של מסעדה חייב להמשיך לפעום"
הלנה
למה כדאי: בר היין של גיא גמזו הפך די מהר ללהיט מקומי, למרות שהוקם בסך הכל כחודשיים לפני המלחמה. אם תספיקו להגיע בין 6 ל-8 בערב, תוכלו לפתוח את הערב עם אויסטרים במחיר של יורו (4 ש"ח, אם שאלתם), ולהמשיך עם דרינק מ-80 הלייבלים שבמקום ומהרוח הספרדית של אווירת הטאפאס. למה, פה יותר טוב מברצלונה?
מה טעים: שרקוטרי וגבינות, גספצ'ו ופטאטאס ברוואס, טרטר דג באחו בלנקו ועוד מנות בגודל ביס-שניים. וכמובן, אויסטרים במחיר שפוי (גם מחוץ לשעות היורו).
אווירה: תל אביב מתעוררת לאט לאט אחרי הסיאסטה.
>> הלנה, תרס"ט 6 תל אביב
סאלוט
למה כדאי: מקום חדש שנפתח ממש בימים שלפני התקיפה באיראן, אז עוד לא הספיק להיוולד וכבר נתקל בקשיים של ישראל, שזה מבאס כי מדובר במקום של שני עולים מרוסיה – וגם זוג בחיים האמיתיים – שבחייהם הקודמים עסקו בתרבות אלטרנטיבית. בוורמוטריה הקטנה שלהם בשדרות וושינגטון הם עוסקים באפרטיבו אמיתי שמגיע עם מנות ביס במחירים שפויים, כדי שיהיה הרבה קטנות לנשנש ליד הדרינק.
מה טעים: שיפוד בצל כבוש, עגבנייה מיובשת, ארטישוק, קורנישון וצלפים (12 ש"ח), שיפוד אנשובי עם שמן זית עם זיתים ופלפל (15 ש"ח), שיפוד של טונה ובוניטו, זיתים ובצל פנינה (15 ש"ח), שיפוד גבינה כחולה, אנשובי, זית, ארטישוק (18 ש"ח)
אווירה: נירוסטה ומנות קטנות כמו המקום האותנטי ההוא באירופה שגילתם כמעט במקרה ואתם מתגעגעים אליו מאוד.
>> סאלוט, שדרות וושינגטון 14, תל אביב
המנזר
למה כדאי: יאללה סתמו, אין באמת מקום יותר טוב ליציאת התאווררות של חזרה איטית למציאות מאשר המקום שמרגיש גם ככה כמו בונקר ממלחמת העצמאות. מבחינה מסוימת המנזר הוא הסמל של תל אביב האמתית, החזקה, התמיד חיה – זו שפשוט יוצאת מהבית כי אין לה חשק להישאר שם עוד יום, זו ששותה כי אין לה זין להתעסק בשטויות. זו שגם אחרי שנפל טיל במרחק יריקה מכאן, חוזרת שוב לעוד דרינק. לחיים.
מה טעים: קשה להיות במנזר מבלי לטרוף טוסט צ'דר אנגלי ופרובולונה בלחם קסטן והרבה חמאה על הפלנצ'ה, גרסה משודרגת לטוסט הקלאסי שמאז ומתמיד תרם למאמץ המלחמתי.
אווירה: תל אביב בסוף העולם, אז תזמינו עוד דרינק.
>> מנזר, אלנבי 60 תל אביב