ערוכים לכל תרחיש: מה יביאו איתן חמש שנות חולדאי נוספות?

סיום באקורד מז'ורי שיחזיר את העיר לתושבים

דיור בר השגה – וכן, יש מה לעשות
משיכת כתפיים ועיקום הפרצוף היא מחווה חיננית לילדים, אולם לראשי ערים היא פחות מחמיאה. חולדאי נהנה להיאחז בטענה לפיה לראש העירייה אין השפעה גדולה מספיק בנושא הבוער ביותר העומד על הפרק – מצוקת הדיור. בפועל, כפי שעולה לא פעם דווקא מן הקמפיינים של מתחריו, דווקא יש לו מה לעשות בנדון – ולכל הפחות אפשר לנסות. העירייה יכולה לעודד בנייה של כמות גדולה של דירות ברות השגה על חשבון היתרי בנייה למגדלים ושכונות המשרתות עשירים ומפקיעות את העיר מתושביה. היא יכולה לתמוך בשכונות היקרות פחות שלה ולהפוך אותן לאטרקטיביות עבור זוגות צעירים. חולדאי, בתחזית האופטימית של הקדנציה הבאה, לכל הפחות מפסיק להגיד שאין לו כלים לעבוד איתם.

שיתופיות זה לא רק אוטותל
נהגי אוטותל הם כמו אנשים שעושים כושר עם אלקטרודות. אף אחד לא מכיר אותם, אבל אומרים שיש כמה כאלה. אין להתרצות בפרויקט אוטותל כמנת החדשנות של העירייה בתחום כלי הרכב הפרטיים. למעשה, עלינו להכיר בכך שהרכבים הפרטיים הופכים פחות ופחות רלוונטיים נוכח פתרונות התחבורה האחרים. נרצה לראות את חולדאי מצליח להודות בטעותו, כפי שעשתה כבר מיטל להבי, סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התחבורה בעת קידום פרויקט אוטותל. כפי שחשף "דה מרקר", מדובר בפרויקט שעולה לכולנו הרבה, אך משמש רק מעטים. יש לקוות שהעירייה תותיר את הפרויקט מאחורינו ותוסיף לתמוך בכלכלה שיתופית, שטומנת בחובה חדשנות אמיתית.

פיקוח במדרכות, אבל הפעם באמת
אין זה סוד שמדרכות העיר הולכות ומאמצות את הכאוס החולש על רחובות המיין בזאר בדלהי, ללא הפיצוי שמגיע עם שער החליפין. בחודשים האחרונים החל הפיקוח העירוני בניסיונותיו לטפל בבעיה, אך, כצפוי, הליך ההסמכה המזורז שנגזר על הפקחים לא היה מספיק, שכן עדיין אין להם הכלים לקנוס מספר משמעותי של רוכבים בניגוד לחוק. לא בהכל אפשר להאשים את משרד התחבורה: הפיקוח העירוני הינו באחריות העירייה, וחולדאי, בתחזית האופטימית, יכול להוסיף ולגייס פקחים ייעודיים לפתרון בעיית המדרכות היוצאת מכלל שליטה.

פחות מירוצים, יותר מוניות שירות
לעתים נראה שגם אחרי משבר האקלים שיכחיד את כולנו, מותגים מעולם סגנון החיים עדיין יחפצו לממן אירועי ספורט הטרו־נורמטיביים בתל אביב בשם ערכי המותג. מי שיצטרך לשים סוף לחגיגה הוא חולדאי עצמו. במקום לאטום את העיר אחת לשבועיים, מוטב אם חולדאי יפצח ביישום רפורמת מוניות השירות שהציג ערב הבחירות ויקל עלינו את ההתניידות בעיר הצפופה והמתישה ממילא.

רקוויאם לתחנה המרכזית
עם או בלי אופוזיציה לוחמנית מצד "אנחנו העיר", הולך ומתבהר שהצעד הראשון בהצלת דרום תל אביב עובר דרך טקס אשכבה אפוף עשן נייס גאי לתחנה המרכזית. אם חולדאי רוצה להותיר אחריו מורשת שאיננה נוגעת בעיקר לרחוב אבן גבירול וצפונה – תוקדש הקדנציה הבאה למציאת חלופה שאיננה משמרת את נחיתותה של נווה שאנן הכבולה לאותו מבנה ברוטליסטי מסועף, מבוכי ומזהם.

בלי פאדיחות באירוויזיון
איננו רוצים לחטוא בגילנות, אך בהנחה שחולדאי קצת מזכיר לנו את סבא – הגיוני לחשוש מהופעה סבאית בזמן אירוח האירוויזיון. בתחזית האופטימית, חולדאי בוחר להימנע מנאום השזור בסלנג "צעיר" שלא שרד את מפנה המילניום, ואפילו עומד בפיתוי של מחוות דאב "מפתיעה" לעדשת המצלמות.

>> כך נראה יום הבחירות בתמונות 

המשך הפיכתה של תל אביב לעיר לעשירים

העיר משלימה את הפיכתה למוזיאון, או: כיכר אתרים כמשל
כיכר אתרים המתוכננת היא דוגמה מייצגת, גם אם לא יחידה, לשטח המוכשר בקלות בלתי נסבלת לטובת אינטרסים של בעלי הון על חשבון טובת התושבים. פעמים רבות, בהן גם סוגיית גבעת עמל, עולה הרושם שחולדאי מבקש לנהל את העיר כבית עסק פרטי, תוך התעלמות מן הצרכים של תושביה. אין לכך משמעות כלכלית בלבד: כבר היום שכונות רבות הופכות לבועות תיירות – מנווה צדק ועד חלקיו הצפוניים של דיזנגוף – וקופאות כאנדרטאות לחיים העירוניים התוססים שהתרחשו בהן בעבר. העיר הזו אטרקטיבית בגלל מרקם החיים שמייצרים התושבים שלה, ואם חולדאי יוסיף להתעלם מכך – הקדנציה הבאה תוכל להיות הרסנית.

שבילי אופניים לא לרוכבי אופניים
תחת לחץ התושבים, גם חולדאי נזכר בצורך לתעדף את הולכי הרגל על המדרכות, ולצדם את שבילי האופניים. עם זאת, העבר מלמד שחשיבתו איננה נובעת מהבנה אמיתית של ממלכת רוכבי האופניים. ניקח כדוגמה את השביל הידוע לשמצה באבן גבירול, שנסלל באחריותו המלאה של חולדאי, ואינו קשור ל"משרד התחבורה" שאותו נהנה ראש העיר להאשים בכל המחדלים הקשורים לכך. אם גם בקדנציה הנוכחית חולדאי ישלוף פתרונות רק כדי לצאת ידי חובה – אנו נהיה אלה שניתקע עם השבילים האוויליים והמקוטעים לעוד שנים רבות.

קול המוקד כקול ראש העיר
אחרי הקמפיין הנוכחי של ראש העירייה, שיצא לפועל מאוחר למדי ואף על פי כן הצליח מעל למצופה – אפילו חולדאי לא מרגיש בצורך להתנצל על זחיחותו. במהלך יום הבחירות השיב לתושבים המתעמתים עמו בנרגנות ובביטול אופייני. אוי לנו אם רוח המפקד, שלעתים רואה בתושבים בעיה או מכשול – תחלחל גם לפקידי העירייה, שיכלאו את כולנו בלימבו של מוקד שירות בחנות למוצרי חשמל.

רקוויאם לשטחים הירוקים
על רקע הבנייה המסיבית שרק הולכת וגוברת ברחבי העיר, הצורך בשטחים ירוקים הופך אקוטי. בין פלורנטין למושבה האמריקאית עומדת להיחנך – סוף סוף – גינה חדשה, אבל גם היא למרבה הצער צפויה לעמוד לצד כביש מפלצתי חדש שיפריד בין הגינה לשכונה. בכנות, נמאס לנו להופיע לאירועי "זיקות הנאה" ולהשתכשך בארגזי החול שבהם התפלשו לפנינו ילדים של מיליונרים וספחו בו את רוק הזהב שלהם. אם חולדאי יוסיף לתעדף נדל"ן יקר על שטחים ירוקים, ברגע שבו יונחו הלבנים הראשונות – כבר יהיה מאוחר מדי לחזור בחזרה.

אנחנו ממש פה, לידך
מאחורי התדמית המנצחת של חולדאי ניצב גם המאמץ להתפלש בפוליטיקה ארצית ולעמוד כחיץ נגד חוקים כמו חוק הנאמנות בתרבות, עובדה שצוינה על ידי רבים מתומכי חולדאי בימים שלפני הבחירות כנימוק לבחירה בו. נכון, חשוב לשמור על תל אביב חילונית וליברלית, אך לא עד כדי נטייה טורדנית לעסוק במאבקים לאומיים "גדולים" על חשבון תושבי העיר. מעבר למה שתל אביב מסמלת, היא לפני ואחרי הכל עיר: רשות שיש בה בעיות רווחה, חנייה, וגם דברים זניחים או קטנים במבט על, כמו מצוקת הסייעות בחינוך לגיל הרך או היעדר של פחי זבל בפלורנטין.

מרתון זחילה בחסות "סנייק"
מרתון כללי, מרתון לנשים, מירוץ לילה, טריאתלון ומירוץ אופניים כבר יש לנו. נדמה שכל מה חסר הוא שאנשי המשחק הנוסטלגי "סנייק" יזהו את הפוטנציאל השיווקי, ובמהלך הנישא על גלי הרטרו לראשית המילניום, יממנו את מרתון תל אביב בזחילה. הזוחלים יחסמו את הצירים במשך יום שלם, וכמה אנשים שגחונם רצוץ ויגע במיוחד אולי עוד יגררו אותנו גם לתוך השבת.