9 השקרים הכי מעצבנים של חנויות האופנה בישראל

1. השיפצור של הבגדים על בובות ראווה

בובות הראווה בכניסה לחנות מדגמנות טרנדים מבוקשים או דגמים מובחרים מתוך הקולציה העונתית של המותג. הסטיילינג בדרך כלל מזמין ומפתה, אבל הבגדים שיושבים מעולה על הבובה, לא יושבים ככה במציאות. רוב הנשים ימדדו את הבגד ויתבאסו על גופן, אבל האמת היא שזה לא בהכרח קשור למידה אלא לעבודת שיפצור מוקפדת שאתן לא שמות לב אליה.

אם תציצו בגב הבובה, תגלו סיכות ביטחון, סלוטייפים חשודים, אטבים קטנטנים וכל פיתרון יצירתי אחר שיגרום לבגד להיראות טוב ונונשלנטי. אם בובה במידה 32-34 צריכה מקצה שיפורים רציני כדי לגרום לז'קט של זארה להיראות טוב עליה, סביר להניח שאישה בעלת מידות ממוצעות תתבאס בעת מדידת הבגד. הטריקים האלה קורים גם כמעט בכל הפקת אופנה שעיניכן נתקלות בה, כולל תאורה שמחמיאה לסוג הבד וזווית סופר ספציפית שגורמת לאאוטפיט לעבוד. קחו בחשבון שזו אשליה אופטית.

2. וואן סייז

כשבגד זוכה למושג הגנרי "וואן סייז", זה בדרך כלל אומר שני דברים: 1. הוא נראה טוב רק על בנות רזות. 2. ליצרן לא היה כוח לייצר אותו בטווח מידות רחב מפאת עלויות ויומרה. שימו לב: לאחרונה מושג ה"וואן סייז" נמצא בקרבנו בצורת המושג "יוניסקס", שבניגוד למשתמע משמו לא מנסה לשבור גבולות מגדריים אלא לדחוף את אותם המוצרים לקהל רחב יותר לקוחות.

בובות ראווה שמוכרות לכן שקרים. אילוסטרציה: שאטרסטוק

3. מוצרים טבעוניים

פעם קראו לזה סחורה זולה מהמזרח, היום קוראים לזה מוצרים טבעוניים. בואו נקרא לילד בשמו: מדובר בזוג נעליים שמישהי הביאה מתאילנד במזוודה וחיקוי העור הזול ממנו הן עשויות מתיישב בול עם האג'נדה התל אביבית הנוכחית. מושג המוצרים הטבעוניים התפשט מחוץ למחלקת הנעליים והגיע גם למחלקת התיקים, החגורות ולמעשה לכל פריט שאפשר לייצר מחיקוי עור זול. יש להבהיר: מערכת טיים אאוט בעד מוצרים טבעוניים, אבל כאלה שנעשו לאחר מחשבה כנה מבחינת קיימות ועיצוב ולא כאלה שנהרסים כליל אחרי שימוש של יומיים.

זה לא טבעוני, זה סתם צ'יפ. אילוסטרציה: שאטרסטוק

4. ליוויס 501

בשנים האחרונות, כל אישה ונערה יודעות לדקלם "ליוויס 501" מתוך שינה. העניין הוא שהג'ינסים שאתן רואות על ג'יג'י חדיד וקנדל ג'נר בצילומי פפראצי הם ג'ינסים שעברו התאמה אישית ונתפרו למידות גופן. ביקור בחנות של ליוויס יבהיר שמדובר בגזרה מאוד בעייתית שעדיין מחמיאה רק בתמונות ישנות של סינדי קרופורד או מתאימה בעיקר לבעלות אגן מלא ורחב (מאפיין פיזי שלא בדיוק מתיישב עם ג'נר וחדיד). כמובן שהדגם גם מייצר קפ"ק שפשוט לא ניתן להתחמק ממנו. את דגמי ה-505 או 507 עוד אפשר להתאים למבני גוף שונים אבל בואו, דגם ה- 501, כמו שהוא, מתאים למספר מצומצם ביותר של מבני גוף ואין הצדקה להיסטריה סביבו. מה שכן: דגם 501 שייגזר לשורטס יצליח לעבוד, אבל בשביל זה את צריכה חנות יד שניה זולה ולא ג'ינס בעלות של מאות שקלים.

5. בדים זולים במחיר מופקע

פוליאסטר. אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו. הבד הסינטטי הזה נמצא בכל מקום, ורק מודעות נמוכה של הצרכנית הישראלית מאפשרת לרשתות להמשיך למכור בגדים שעשויים מ-100% פוליאסטר במחירים לא הגיוניים של מאות שקלים.

כשמדובר בפריטי בייסיק זה עוד נסבל, אבל אם את רוצה לרכוש משהו ספציפי כמו שמלה יוקרתית, או למשל חולצה מאווררת לקיץ – בדקי את התווית וגלי ממה עשוי הבגד. לפעמים זה פשוט לא שווה את הכסף. יוצאים מן הכלל הם פריטי ספורט של ענקיות ספורט כמו אדידס, נייק או יוניקלו – שמשתמשות בפוליאסטר כחומר מנדף זיעה למשל.

6. "ככה זה אמור לשבת" / "את צריכה להתרגל לזה" /"זה יתרחב"

את המשפטים האלה לקחנו מניסיון חיינו העשיר בהדיפת מוכרות מתעלקות. כשאת קונה בגד, לא משנה כמה מהמם הוא נראה, יש דבר אחד ופשוט שחייב לעבוד והוא שיהיה לך נוח. כן, זה באמת עד כדי כך פשוט. לא נוח לך? אל תקני.

באשר לשקר ה"זה יתרחב" – כבר יצא לנו לקנות כמה ג'ינסים ככה ובסוף התבדנו ונשארנו עם זוגות שנרקבים בארון. אז איך בודקים? גם פה התשובה נמצאת בהרכב הבד. מכנסיים צמודים שעשויים מכותנה באמת יתרחבו אחרי מספר רב של לבישות. הרכבי בד אחרים שכוללים לייקרה, ניילון או ספנדקס, כנראה ימחצו את איברייך הפנימיים לנצח.

7. "זה הפריט האחרון במלאי"

לפעמים המשפט הזה באמת נכון, אבל הרבה פעמים מדובר בפאסיב אגרסיב שדוחק אותך לפינה או במוכר עצלן שאין לו כוח ללכת לבדוק במחסן. במקרים אחרים, הפריט עומד להיכנס לסייל בימים הקרובים. אז מה עושים? מפעילים את רדאר השקרים הפנימי. ככל שהמוכר לוחץ עליך יותר, כך סביר להניח שהוא מחרטט.

8. "אין לי מה לעשות"

לפעמים את מוצאת את פריט החלומות, אך אבוי, יש עליו כתם. בקשה הגיונית להנחה בקופה תיתקל לרוב ב"לא, סורי, אין לי מה לעשות עם זה" שילווה בהבטחה ש"זה יירד בכביסה" אבל בלי התחייבות להחזר כספי במידה ולא. ויש גם פריטים שכבר אזלו מן המדפים וכרגע נמצאים רק על הבובה – ובקשה למדוד אותם תיענה ב"אסור לנו לעשות את זה" ו"אין לי אפשרות להוריד". העניין הוא שתמיד אפשר לעשות משהו, אבל חנויות האופנה מתייחסות אל הלקוחה שלהן כאל ארנק מהלך ושוכחות שיש שירות מינימלי שעליהן לתת בתמורה.

9. ייבוא אישי

בואו נגלה לכם סוד: רוב הבוטיקים או המותגים הקטנים שמתהדרים בפריטים ש"נבחרו בקפידה בקניינות אישית" פשוט מיובאים מסין. הכלל הזה תקף במיוחד לגבי זוגות משקפיים, שחרף הצהרות כמו "ייצור ברמה גבוהה" או "אנחנו קונים את זה ממעצב גרמני" – הם סתם רפליקות פלסטיק (פלסטיק!!!) של דוגמאות ממפעלים עלומי שם בארץ רחוקה. אם המוכר לא יודע היכן בדיוק יוצרו המשקפיים, ואם על זרועות המשקפיים אין מספר סידורי וכיתוב של "Made in…", מדובר בחירטוט שיעלה לכם מאות שקלים. לא שיש לנו בעיה עם חרטוטים, אבל בשביל זה יש את עץ המשקפיים באלנבי.