אהבה, אלביס, דונר: ASK Doner הוא בדיוק מה שהיה חסר לדיזנגוף

קל יותר להיות חוטא בתל אביב. אין מה לעשות, אנחנו עיר כזו. זה נכון לכל תחומי החיים, אבל באגפי האוכל על אחת כמה וכמה. זה לא שאין מסעדות כשרות בתל אביב (די כבר נווה דרומי, שחררי), אלא שבעיר החופש הישראלית אפשר, רצוי ואפילו כדאי לעשות מה שבזין/פות/אחר שלכם. אני עוד זוכר את התקופה – או שמא היה זה מקום – בה אי אפשר היה לצאת מהבית עם פיתה עלובה בפסח. לא אכנס לשאלות על כפיה דתית מול כבוד לדת, אני לא יכול או רוצה לשכנע אף אחד, רק אומר שלשמחתי האישית, התקופה (והמקום) כיום מאפשרת הרבה יותר אופציות גם לשמנמני הרחוב שרוצים איזו פיתה טובה.

בדיוק במקום. "ASK Doner". צילום: מתן שרון

עם זאת, למרות שכבר לא כזה קשה להשיג לחם ופחמימות נוספות בתל אביב גם במהלך ימי פסח, לא תמיד אפשר לדעת אם המקום אליו תלכו לאכול הולך להגיש חמץ או כשל"פ. מכיוון שאני יודע שאי אפשר לאיית 'כשל"פ' ללא המילה 'כשל', קיומה של אופציה לא כשרה לפסח מהותית עבורי, על אחת כמה וכמה במזון כמו דונר. לכן, כשניגשתי לבדוק את הדוכן החדש שהוקם על פינת דיזנגוף-גורדון, אפשר להבין את החשש שלי מהכשרות. על עלייתו של הדונר התל אביבי דיברנו לא מכבר, ואחרי ששוק הכרמל הוצף בשיפודי ענק ורצועות בשר נוצצות משומן, הגיע הזמן שהטרנד ינדוד גם צפונה משם. ASK Doner הוא מה שהיה חסר לדיזנגוף.

סובב לו סובב לו שיפוד. "ASK Doner". צילום: מתן שרון

אם במקרה שאלתם את עצמכם, משמעות השם ASK Doner היא לא "שאל שווארמה", אלא "אהבה דונר" בטורקית. אני אוהב דונר, דונר אוהב אותי. נשמע כמו שידוך מגן עדן. הדוכן החדש מעוצב בהתאם לרוח העדכנית עם עיצוב שחור-לבן מינמליסטי, דלפק (נקי בטירוף) בפנים, כמה שולחנות קטנים על הרחוב וציור קיר ענק של יד האלוהים והאדם מציור "בריאת האדם" של מיכלאנג'לו. מתחתיו, בטורקית, כתובה שורה מהשיר "Can't Help Falling In Love" של אלביס (ותודה לגוגל טרנסלייט). אהבה, אמנות, אלביס, דונר.

אלביס תמיד חלם להופיע על דונר בדיזנגוף. "ASK Doner". צילום: מתן שרון

המוכרים במקום מסברי פנים, חלקם עם מבטא טורקי מעודד, והשיפודים שמאחריהם (אחד כבש, אחד הודו) בהחלט מזמינים. אחרי הכנה רבה, הצלחתי להביא את עצמי לשאול את השאלה ממנה פחדתי – אתם כשרים לפסח?. "יש לאפה כשרה ופיתה רגילה", ענה המוכר, וכבר נרגעתי. "ואיך הלאפה?" שאלתי מתוך רעב, סקרנות ופחד. "קרטון", ענה לי בכנות מפתיעה שמבחינתי זיכתה אותם בכמה וכמה נקודות זכות רציניות. הזמנתי שתי פיתות, אחת דונר כבש, השניה עם קבב טורקי (38 ש"ח לפיתה), יצאתי לרחוב דיזנגוף והתענגתי על הרגע בו הבושה שבלאכול פיתה בפסח נעלמה לגמרי. לעומת זאת, הבושה מהטחינה שנוזלת על הזקן באמצע דיזנגוף עדיין קיימת.

אני בדרך כלל לא שם לב יותר מדי לכל המסביב בנוגע לשווארמה/דונר. תנו לי פיתה עם בשר נהדר וזה כל מה שאני צריך. אבל לפני שנגיע לפיתה, דווקא המסביב היה נחמד – האווירה הקלילה אך מקצועית, העיצוב הנעים, הדלפק הנח, החצילים המטוגנים ועלי הגפן הממולאים שבאזור החמוצים. הכל שירת את הארוחה. הפיתה עצמה, רכה וטעימה כמו שרק פיתה חמה בפסח יכולה להיות, היתה עמוסה עד קצה היכולת, אך איכשהו באופן קסום לא נקרעה. אולי זה היה השסע הקטן שבמרכזה שדווקא עזר לאזן את הנס ההנדסי הזה, אבל כך או כך היא שרדה עד הסוף.

"ASK Doner". צילום: מתן שרון

בתוכה נחה כמות מרשימה של פיסות דונר דקות וגדולות כאחד, עם לא מעט שומן (איזה כיף) ותיבול עדין. זה לא הדונר הכי טוב בעיר, אבל בהחלט רמה מעל כל שאר השווארמות והדונרים שבאזור (אני מסתכל עליך, יאשקה). הקבב, בפיתתם, היה מצוין בטעמו, גם אם טיפה דקיק לטעמי (אבל בהתאם למסורת של הקבב האיסטנבולי), חתום היטב מבחוץ בחריכה מדויקת שמצליחה לשמור את כל המיצים בפנים. אף אחת מהמנות לא העיפה לי את הראש, הם פשוט היו פיתות טובות, באווירה טובה ועם שירות טוב. גם בפסח וגם בימי חול, זה בול מה שצריך.

ASK Doner, דיזנגוף 128, א'-ש' 11:00-02:00