Cue: קבוצת יוצאי מסעדות עילית הקימו בר סליזי ללא שום פשרות

במציאות שבה יוקר המחייה שובר שיאים, ארוחה במסעדה נעשתה תענוג יקר. לכן קל להבין מדוע נפתחים בעיר יותר ויותר ברים שאמנם לא מתפקדים כמסעדות, אבל מקדישים לאוכל תשומת לב שווה (ולפעמים אפילו עולה) על זו שמוקדשת לאלכוהול. Cue מתאים בול למשבצת: בר אוכל שגדל על ברכי הפיין דיינינג, ומאמץ ערכי מצוינות ששמורים בדרך כלל למסעדות שף.

>> קסם הדוקו: 6 אירועים שכדאי מאוד לא להחמיץ בדוקאביב 2025

"אנחנו רוצים לקחת את כל העבר שלנו במסעדות עילית ולהגיש אותו בבר סליזי במובן היפה של המילה – משוחרר, מגניב, צעיר ושמח". אומר עדן הלל מקבוצת הבעלים, שכוללת את השף בן כהן, מאיר קימיאגרוב וסער קובה. "אוכל לפרצוף ושתייה כיפית בכוסות הכי איכותיות שיכולנו למצוא. חשוב לנו שהכול ייראה מאוד טוב אבל לא גימיקי".

קיו נולד במסעדת משייה, המקום שבו הכירו השותפים זה את זה. כהן, ירושלמי במקור, שימש סו שף במסעדת הסדנא עד שעבר לתל אביב ועבד כסו שף במסעדת פרונטו. בארבע השנים האחרונות הוא ניהל את המטבח במשייה, שם פגש את הלל (מנהל הפלור) ואת קימיאגרוב, מנהל מסעדת שילה.

אחרון הגיע הגיע קובה, חבר ילדות של הלל, והבר יצא לדרך. החלל שאכלס בעבר את חומוס משוושה שופץ ממסד ועד טפחות, כולל מערכות תאורה וסאונד משוכללות, וכהן התיישב לכתוב תפריט שאינו מתחנף או מחפש להרשים (למרות שהוא בכל זאת מצליח) מדגים ובשר מקומיים וטריים, גבינות ממשקים ומחלבות קטנות ותוצרת חקלאית ללא פשרות.

כמקובל בז'אנר, המנות קטנות-בינוניות, לפעמים בגודל ביס וזהו, רק כדי ללוות את האלכוהול שלשמו התכנסנו. כבר במבט ראשון ניתן להבחין במינימליזם הנורדי-יפני שמאפיין את משייה וסנטי – הצלחת נקייה, כלומר ללא צילחות מעוצב, וכלי ההגשה מקרמיקה עוצבו במיוחד עבור המקום. במבחן הטעם ניכר שכל רכיב עובר תהליכים ארוכים כדי להגיע לביס המושלם. אויסטר עם שמן למון גראס, סלרי מוחמץ ועירית (24 ש"ח), זוג האש בראון וקוויאר שחור (62 ש"ח), ולחם מחמצת אצות קומבו, שנאפה במיוחד עבור המסעדה במאפיית "חגי והלחם", ומוגש עם חמאת שום קונפי, שמן זית, פלפל חריף וגבינה מלוחה חמה (30 ש"ח), פותחים את התפריט בהצהרת כוונות מרשימה.

ההמשך מסחרר לא פחות: דגים נאים עם סויה מיושנת, סלסת הדרים, עלים חריפים וג'ל ג'ינג'ר (92 ש"ח לצלחת קטנה/174 ש"ח לצלחת גדולה), טרטר טונה על מח עצם וקרקר שיפון (84 ש"ח), טאקו פטריות (48 ש"ח לשתי יחידות), מוח בטמפורה עם רוטב רמולד זעפרן (62 ש"ח) ולפת בתה שחור, מיסו וחמאה חומה (46 ש"ח). שיפוד זעיר ועליו שני נתחי טורו טונה עסיסיים ברוטב חמאה חומה (98 ש"ח). אוכל שמשקף תחכום, ביטחון והבנה בחומר. אם היה לנו יותר אומץ היינו מזמינים עוד לחם ולא משאירים אף טיפת רוטב.

ההתייחסות הרצינית מגיעה עד לבר, שאוצר יותר מ-80 לייבלים של יין וקוקטיילים מקוריים. סייבורי, קוקטייל מלוח שכולל בתוכו מיסו (58 ש"ח), ו-נטשל ובו אמארו, שמן אגוזי מלך וביטר קקאו (56 ש"ח), מתחרים בתחכום עם האוכל ומשלימים אותו בצורה נהדרת. למרות שהגענו בשבוע ההרצה, המקום התמלא במהירות וכמעט כל השולחנות נתפסו. האווירה קלילה ונעימה, במיוחד בישיבה על הבר ובמרפסת בחוץ. אם בהתחלה שאלנו את עצמנו למה תל אביב צריכה עוד בר אוכל, כשיצאנו הבנו שהפרטים הקטנים עושים את ההבדל. בפעם הבאה שאתם מנסים להזמין שולחן בסנטי או משייה, מקורות ההשראה, ואין מקום, תנו לקיו צ'אנס. יש סיכוי טוב שתופתעו ותחליטו לאמץ אותו. לא במקום, רק בנוסף.
הרכבת 12, ראשון-חמישי ושבת 18:00-חצות, שישי סגור (שעות פתיחה בהרצה)