"העיר סוגרת עלינו. הבניינים הולכים ונהיים גבוהים יותר, מצמצמים את השמים, מכווצים את הריאות. גם בתוך הדירה עצמה קשה יותר ויותר לנשום. הטכנולוגיה מושכת כלפי מעלה, אל העתיד, אבל מבעד לחלונות הבית נשקפת תחושה של הווה אפוקליפטי, של אסון ממשמש ובא.
בדירת יחיד, הנבנית בתוך הגלריה בבית הנסן, בוחן גיא גולדשטיין את היחסים בין העיר לחברה ואת המהלכים הפוליטיים, החברתיים והחומריים, המעצבים אותם. הוא יוצא מהתבוננות בתערוכת הקבע של בית הנסן, המגוללת את סיפורו ההיסטורי של בית המחסה למצורעים, ובונה בחללי הגלריה מקבץ חדרים עכשווי, העוסק אף הוא בסוגיות של אובדן ושל בדידות.
גולדשטיין מתבונן מחדש בתנאי המחיה במרחב אורבני אנונימי, נטול מקום וזמן, ובשינויים בסדר החברתי, הפוליטי, האקלימי והטכנולוגי, שהובילו אותנו למקום זה כפרטים וכחברה. במיצב סוריאליסטי רחב היקף הוא בונה עולם, שהוא מוכר וזר בעת ובעונה אחת. האובייקטים, חדרי הדירה, הרהיטים ותפקידיהם מוכרים לנו, אך קיומם ותפקודם מצויים בשיבוש מתמיד: מערכת העיכול מונחת על שולחן אוכל, העשוי מקרש גיהוץ; ערֵמות שיער הופכות לאגוז קוקוס; שלטי תאורה משמשים כמיטה; השירותים מוצפים בכדורי זכוכית.
התערוכה נעה קדימה ואחורה בזמן ובמרחב – מאירופה הקודרת שבין מלחמות העולם לעיר דיסטופית עתידית.
אוצרת: ורדית גרוס
עיצוב גרפי: יואב פרי ודן עוזרי | עיצוב תעשייתי: ירדן עמיר | מנהלת בית הנסן סמדר צוק | מנהלת אמנותית: קארין שבתאי