שטוחה | תנחומיי ערב משותף של אוהד מזור ושירה אלקובי

׳שטוחה קברט של אישה אחת׳ מאת אוהד מזור. זה סולו על אישה שמתחפשת לכל מיני דברים, מסע אסוציאטיבי בתודעה שלה. בתהליך על הסולו הזה הבאתי לסטודיו טקסטים יומניים שבהם דיברה מתוכי אישה. כשהקלטתי אותם, ונתתי לה קול, הפחתי חיים בפנטזיות כמוסות. האישה שאני לא החלטית, לא עקבית, לא מושלמת, היא מבולבלת ונחושה לרצוח הכל לרבות הגוף שלה.

היא דמות עצמאית אבל גם מתמזגת עם אמא שלי, עם הפסיכולוגיות שלי, עם זהר וגנר ועם שרית חדד. מינקות חיפשתי דמויות נשים להיעלם בתוכן, להתמזג איתן. כשנחשפתי לזהר וגנר הרגשתי שמצאתי את מבוקשי בדמות נשית ופרובוקטיבית, אבל המפגש איתה הוביל להתנגשות חזיתית של המושג אישה עם הגוף שלי.

׳תנחומיי׳ מאת שירה אלקובי. היצירה חוקרת את ההשתוקקות של הפרט למגע, לקשר, לאהבה, בלי לוותר על עמדת הכוח. הדמויות שעל הבמה נרקיסיסטיות, קומפולסיביות, מרוכזות בעצמן, בנראות שלהן. כמי שמכור לאהבה עצמית הן נידונות לכישלון בקרבה שהן מחפשות. דרך מאפייני הפלמנקו כפי שאני רואה אותם – פאתוס, רצינות תהומית, מתח פיזי ותשוקה – נבראת על הבמה מלודרמה, שנסחפת אל הגבולות הפראיים של האבסורד.

אף על פי שהסצנות תיאטרליות, מהודקות ואבסורדיות, מתוכן אנו שואפים לחלץ איכויות אנושיות מזוקקות, ולייצר מבט על הפנטזיה, אל הגדול מהחיים ואל הנשגב, הכרוכים באכזבה עמוקה ויומיומית מאין כמוה