Grand Theft Auto בן 20 – וההורים שהיו ילדים עושים חשבון נפש

לפני 20 שנה ההורים שלהם הזדעזעו מזה שהם משחקים ב־Grand Theft Auto. היום הם בעצמם הורים לילדים שרוצים לשחק בדור הבא של המשחקים האלימים. כיצד יבחרו לנהוג?

GTA
GTA
30 באוגוסט 2017

"אלימות היא לא חלק בלתי נפרד ממשחקי מחשב, אבל היא קיימת ברמות שונות בהרבה משחקים״, אומר ישי מרזל, גיימר בן 34 ואב לגיימר בן 7, ״כשאנחנו מדברים על אלימות במשחקי מחשב, אנחנו לא מדברים על משהו ממשי, אנחנו מדברים על תמה, על הציור שהמפתחים מלבישים על מכניקות משחקיות. זה לא הכרחי, אבל זה נוח".

מרזל נמצא, כמו הרבה הורים צעירים בשכבת הגיל הזו, במצב מעניין. ממש בימים אלו חוגגת סדרת משחקי הפשע האגדית Grand Theft Auto (המוכרת יותר בכינוי GTA) יום הולדת 20. זו סדרה ששינתה את תעשיית משחקי המחשב לנצח, גם מבחינת ההצלחה: המשחק האחרון בסדרה, Grand Theft Auto 5, מכר 80 מיליון עותקים והרוויח כ־1.8 מיליארד דולר. כלומר, אם הוא היה סרט הוא היה הסרט הרביעי המצליח ביותר בכל הזמנים, אחרי "אווטאר", "טיטאניק" ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר". זו גם הסדרה שהולידה את אחד הפרקים הסוערים ביותר בדיון הטרחני והבלתי נגמר על אלימות במשחקי מחשב ועל הקשר (הבלתי מוכח מאז ועד היום) לאלימות אצל קהל השחקנים – דיון שירש במידת מה את מקומו של הדיון על הקשר בין רוק כבד ומטאל לאלימות אצל קהל המאזינים. הנערים של אז, ששיחקו בכותר הראשון בסדרה בזמן שההורים שלהם קראו כתבות מאשימות עליו, הם היום הורים בעצמם.

אז מה הסיכוי של נער גיימר להפוך לאבא שמרן ברגע שנולדים לו ילדים? "Grand Theft Auto" המקורי היה משחק שהוצג בפרספקטיבת על. זה כמו שב־ Space Invaders (אחד ממשחקי המחשב הראשונים שהפכו ללהיט ענקי כבר ב־1978 – א"ב) אתה מפוצץ חלליות אבל הכל נראה אבסטרקטי", אומר אסי אפשטיין, אב לשלושה שעובד כמפתח משחקי מחשב בסטודיו Tangelo Games. "הריחוק הופך את כל העניין לסימבולי". אפשטיין שיחק לראשונה ב־GTA בגיל 18, כלומר בגיל שבו לנער כבר מותר לקחת רובה וללכת לירות ב"רעים". "מה שהרבה יותר מפריע לי בסדרה הזאת זה מסרים חברתיים לא הולמים: סקסיזם בוטה, האדרה של פשע; לא היריות. לא מפריע לי שיש במשחק מישהו שמנצח מישהו אחר. אין מה לעשות לגבי זה, זה חלק ממשחקים".

בחור שאולי עדיף שלא יהיה הורה. מתוך GTA
בחור שאולי עדיף שלא יהיה הורה. מתוך GTA

זה חלק בלתי נפרד ממשחקים, שאתה מנצח על חשבון מישהו אחר? זה משנה אם זה בירייה בראש או בקפיצה תמימה יותר, כמו בסופר מריו?

"זה כבר מאוד מעניין. הדינמיקה הזו של בינאריות, מנצח־מפסיד, זו תפיסה תרבותית שלטת היום. היא לא נכונה במציאות אבל היא מאוד מיוצגת במשחקי מחשב. זו בעיה גדולה הרבה יותר".

עד כמה ילדים נחשפים לאלטרנטיבות לבינאריות הזו?

"מעט מאוד. יש משחקים שמבוססים על שיתוף פעולה, אבל לא מספיק. זו שאלה חברתית שמעסיקה אנשים הרבה מעבר לתחום הגיימינג. העולם האמיתי לא עובד ככה, אבל אנחנו הופכים אותו לכזה, כי הוא נוכח בתרבות גדולה ומשמעותית כמו גיימינג". מרזל מסכים איתו. "אני זוכר כשהתחילו לדבר על Grand Theft Auto, על זה שהוא משחית את הנוער, וזה נראה לי מגוחך. בנקודה הזאת כבר הייתי משחק מורטל קומבט והייתי צורך אלימות גרפית על בסיס קבוע במשך כמה שעות ביום, זה לא הוסיף לי או הוריד לי. חוץ מזה, המשחק הראשון בסדרה היה די משעמם. הנהיגה הייתה משעממת, היריות היו משעממות".

האלימות הייתה דרך להפוך אותו ליותר מעניין?

"ברוב המשחקים אלימות מגיעה עם מכניקה של הסרה. יש לך בעיה – תעלים אותה. הבעיה שלי היא עם הישענות יתר על מכניקות כאלה. הסרה היא פתרון מאוד בסיסי, מאוד נמוך, והייתי מעדיף שילדים ילמדו לפתור בעיות ביותר דרכים. זה נשמע מצחיק לדבר על זה ככה, אבל אני מאמין גדול ב'המדיום הוא המסר', בזה שמה שלומדים ממשחק זה מה שעושים בו. העניין הוא הדרכים שבהן המשחק מפעיל את השחקן. חשוב לבחור משחקים שבהם הפעולות הן מאתגרות ומעניינות".

ומה לגבי אחריות הורים? גם מרזל וגם אפשטיין, שמכירים את הצדדים של השחקן ושל ההורה (ובמקרה של אפשטיין גם את זה של המפתח), מסכימים שזו תפיסה מיושנת, אולי אפילו לא אחראית. "נעשו כל כך הרבה מחקרים על 'האם משחקים אלימים גורמים לאלימות?' והוכח שזה פשוט לא נכון", אומר אפשטיין. "אבל יש עניין של התערבות הורית, של השיקול שלי לגבי למה הם צריכים להיחשף. תראה, ילדים הם לא טיפשים. הם יודעים להבדיל בין חייל שמכה חייל בשחמט לבין מישהו שחוטף כדור תלת ממדי בראש שלו. האחריות שלי היא שהם לא יתעוררו בצרחות באמצע הלילה. כמו שאני לא אתן להם לאכול זבל, גם לא הייתי נותן להם לצרוך משחקים שלא מתאימים להם".

"ההורות שינתה את הפרספקטיבה שלי על משחקים", מודה מרזל, "התנועה לכיוון משחקים משמעותיים יותר מבחינה מכנית, שפחות מתעסקים בסיפורים, הייתה חלק מההפיכה שלי להורה. גם כי נהיה לי פחות זמן, וגם כי התחלתי לשחק מלא משחקי לוח אבל בעיקר כי רציתי שהבן שלי ישחק בדברים יותר טובים מאלו שאני שיחקתי בהם".

[interaction id="59a3deea1868a8c438dfc775"]