קניה ווסט הוציא אלבום חדש ורוצה שתסבלו כמו ג'יזס קרייסט

המילה "ג'יזס" מופיעה באלבום החדש של קניה ווסט, "Jesus is King", בערך 30 מיליון פעם. זה מעצבן כי אין שם ביט משובח אחד שיצדיק את הסבל

קניה ווסט בסאנדיי סרוויס בקליפורניה, בזמן קואצ'לה 2019 (צילום: ריץ' פורי/גטי אימג'ס עבור קואצ'לה)
קניה ווסט בסאנדיי סרוויס בקליפורניה, בזמן קואצ'לה 2019 (צילום: ריץ' פורי/גטי אימג'ס עבור קואצ'לה)
28 באוקטובר 2019

לא צריך להתאמץ בשביל למצוא קווי דמיון בין קניה ווסט וג'יזס ה. קרייסט. שניהם ראו ושמעו דברים שלא בטוח קרו ושניהם צברו בזכות זאת צבא של מעריצים שיאכלו בתיאבון כל מה שיגיש להם מושיעם (120 דולר לחולצת טי לבנה??). בניגוד לזה שחולק איתנו את הגנום היהודי, קניה אחראי לכמה מרגעי השיא של ההיפ הופ המודרני, שבזכותם ראוי שייזכה בחיי נצח.

יחד עם זאת, קשה לשים את האצבע על נקודת הזמן שבה קניה הפך ממפיק ומבצע עם מטען אמנותי משמעותי לתופעה תרבותית מעייפת שבין היתר גם עושה מוזיקה. לא סתם קנייה ומשיח אחר בשם דונלד טראמפ מסתדרים כל כך טוב. לשניהם יש יכולת לייצר רעש רקע כל כך חזק שגורם לאפקט כפול – קושי להתעלם מהתופעה ובו זמנית חוסר יכולת להתמקד ולשפוט את הדבר עצמו. "ג'יזס איז קינג" קניה אומר? קול פנימי כאילו מכריח את האצבע ללחוץ על האייקון של גוגל והתחיל לחקור מה הקטע של קנייה וג'יזס – כמה רחוק זה הולך אחורה, מה הקשר לסאנדיי סרוויס שקניה החל לערוך בביתו – אבל רגע, בואו נתמקד בעיקר.

קניה ווסט. צילום: גטי אימג'ס
קניה ווסט. צילום: גטי אימג'ס

האלבום החדש של קניה, "Jesus is King", כולו באווירת גוספל. מה עוד? לא הרבה. אין פה ביט אחד שנותן את התחושה הזאת שגורם ביט טוב באמת. כזה שמוציא גם מאדם לא צפוף פיגמנטים כמוני לסנן איזה "!DAYUM" או לעוות את הפרצוץ כאילו אכלתי משהו ממש חריף.

המילה "ג'יזס" מופיעה באלבום בערך 30 מיליון פעם (לא ספרתי). האם זה מעצבן בגלל שמדובר בישו או פשוט כי זה רפטטיבי? כך או כך, זה פשוט מעצבן. אבל בעצם, אפשר ליהנות משיר אהבה של גבר לגבר גם אם אתה סטרייט, או להזדהות עם שיר מאבק בלי להיות חלק ממנו. אז למה שיר אהבה של אדם לבוראו לא יכול לרגש אתאיסט כופר כמוני?

 

מי שיזדהו עם חוסר הנוחות הזה כנראה יסכימו שלא נעים לקחת חלק בקצה הפאסיבי של מיסיונריות. אם המוזיקה הייתה טובה באופן יוצא דופן, מילא – אבל זה לא המצב. היא לא רעה בכלל, ואפילו די מגניבה לפרקים ("Water", "Follow God"), אבל רחוקה מלהצדיק את הנוכחות האינטנסיבית של ישו.

בשורה התחתונה: האלבום ירגש את המעריצים, יעניין ויחלוף אצל אנשי ההיפ הופ, ולא ישאיר חותמת משמעותית. ובצדק.

נקודת בונוס: הקטעים עצמם קצרים – כל האלבום על 11 רצועותיו נמשך 27 דקות. קצרנות הוא לא משהו שמאפיין את ווסט בדרך כלל ואני בהחלט מברך על המגמה.

נקודת בונוס 2: יש סולו של קני ג'י! זה כמובן כואב באוזן כמו טיפול שאיבה אבל היי, קני ג'י! שיחוק.