לזכר החברים שנהרגו: בתוך ההריסות של אלנבי מצאנו פנינה

למרות שחלפו מאז יותר מ-50 שנה, צומת הרחובות אלנבי ובן יהודה נראה כיום כמו בימי תעלת בלאומילך. כבישים חפורים, גדרות מתכת ושלטים שמכוונים הולכי רגל למדרכה השנייה – שגם היא לא משהו – גורמים לכך שהעיניים נצמדות לקרקע, אחרת אין לדעת היכן יצוץ הבור הבא. כשפעם אחת העזנו בכל זאת לשאת מבט, נתקלנו בשילוב של בית קפה וגלריה במבנה היסטורי משופץ. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו אוהבים את תל אביב למרות הבלגן, כי היא תמיד מצליחה להפתיע ולגרום לאנשים להאמין בה.

>> זאת אחת הגלידות הטובות באיטליה. איך היא הגיעה לנחלת בנימין?
>> האק עם טחינה וחריף: הפלאפל של "זגורי אימפריה" הופך למציאות

Norish נולד בסימן הספרה שלוש. שלושה יזמים צעירים – אריאל בן דוד, לידור פרג'ון ויובל פלה – שקראו למקום שלהם על שם חבריהם שנהרגו: נעם שלום ועומרי לביא שנרצחו בנובה, ושי טרמין שנפל בעזה. "שלושתם היו אנשים של שמחה ויצרנו את נוריש ממקום של תקומה וכדי להמשיך את מה שהם עשו. ככה הם היו רוצים שנזכור אותם, ולא מתוך כאב וצער", הם מסבירים, ומספרים שהמקום נולד כחלום משותף מתוך תחומי עניין נפרדים: בן דוד ניהל את קפה "מתחת לעץ", פרג'ון מהנדס תעשייה וניהול וכיום בעל חברת הפקות שעוסק במוזיקה, ופלה הוא אמן גרפי (fellart), שאחראי על הפן האמנותי ועל המיתוג.

הם גילגלו את הרעיון במשך זמן רב והחליטו שאין זמן טוב יותר להוציא אותו לפועל. "זה משהו שבוער בנו, כל אחד מהכיוון שלו. כולנו עברנו שנה וחצי קשות, איבדנו חברים קרובים ושינינו קריירה והחלטנו להגשים חלום. כל אחד היה בשלב אחר בחיים וחיכינו לטיימינג הנכון. במקרה הגענו לכאן בשישי בצהריים, ראינו את הבניין ואמרנו 'זה זה'. עבדנו על הכול בצורה סדורה, עם האתגרים שאנחנו יודעים שנעבור כדי לבנות את המקום כמו שאנחנו רואים אותו. נוריש הוא מקום של תרבות".

את הרעיון שבבסיסו בית קפה־גלריה כחלל ורסטילי ונגיש הם פיתחו איש איש בתחומו. קונסולת מתכת, שנמתחת לגובה הקיר המרכזי, מהווה מעין הצהרת כוונות כשעל המדפים ניצבים פריטי וינטג' ועבודות אמנות (בתמונה הראשית). על הקיר שמעל לבר תלויה עבודת אמנות גדולה מכוסה בבד לבן, חלק מתערוכה שיצר פלה שתיחשף במלואה בהשקה החגיגית. "חשוב לנו להדגיש האמנות כאן אינה גימיק. היא תקבל במה משמעותית, ולא רק ככלי להבאת קהל. אנחנו מציעים את הפלטפורמה לאמנים שלאו דווקא מציגים בגלריות, שלרוב מציגות דברים דומים לקהל מסוים".

הם מספרים שכשישבו לתכנן את הגלריה בתוך בית הקפה, חלחלה בהם ההבנה שגלריות לאמנות נגישות לקהל ספציפי ומרתיעות את כל היתר. הם הציבו ספה וכורסאות נוחות שמשדרות תחושת בית, והתקינו סמוך לחלון דלפק מאובזר בשקעי חשמל עבור בעלי לפטופים. במרכז החלל תוכנן מעין אקווריום שהתחיל כחדר מוזיקה ("שאנשים יוכלו לנגן את המוזיקה שלהם בין אם היא מתאימה לאווירה הכללית ובין אם לאו") והתפתח לחלל התרחשויות נפרד – אולפן שצפוי לארח פודקאסטים ואמנים מסוגים שונים.

ראיית הפן הקולינרי כאמנות לכל דבר גררה התייחסות רצינית לתפריט. במטבח הפתוח, ובו עמדת הכנות בלבד (ללא בישול), יוכנו מדי יום כריכים מלחמים ממאפיית בוטיק – "הכריכים הכי טובים אך לא מסובכים מדי, מחומרי גלם טריים שהם הבסיס". ריבועי בצק פתוחים עם קרם פטיסייר ובשמל, רוגלעך, עוגות משתנות ועוגיות מתוצרת בית מוגשים לאורך כל היום ליד משקאות קפה בגובה העיניים, מתוך מטרה להתרחק מהילת הספיישלטי קופי. "זה מרתיע אנשים, בדיוק כמו באמנות", הם מסבירים. "אנחנו מכוונים הכי גבוה אבל לא נשווק את המקום כספיישלטי בגלל אפקט ההרתעה. בכל דבר אנחנו מנסים לגעת בטופ ומאמינים בעבודה עם האנשים הנכונים, כי ניתן מעצמנו את המקסימום כדי להיות האנשים הנכונים לאורחים. שנרגיש שאנחנו יכולים לעבור דרך יחד".

בתום ההרצה ייפתח נוריש גם בשעות הערב. את הקפה יחליפו יינות איכותיים והכריכים יעברו הסבה לצלחת או פלטה קרה. גם אז, האווירה תישאר קז'ואלית ובגובה העיניים והכי חשוב – נעימה ומחבקת כמו בבית (שלכם, לא של אמא). אם תעצרו בדרך מהים לדרינק ברגליים מלאות חול, אף אחד לא יעקם פרצוף. אמנם יש זמן עד אז, אבל אנחנו נזכיר להם את זה באוגוסט.
>> נוריש, אלנבי 36, ראשון-שבת 08:00-16:00 (שעות פתיחה בהרצה), בסוף השבוע הקרוב תתקיים מסיבת פורים (פרטים באינסטגרם)