אפטר אופיס: תור הזהב של האפריטיבו

אם עד לא מזמן ברים מקומיים נאלצו להמתין לשקיעת החמה ולצאתם של הבליינים הכבדים כדי למלא את השולחנות, היום הם כבר רוצים להתחיל את יום העבודה מוקדם יותר ולהתאבזר בתפריט אפריטיבו קליל, טעים ונינוח. כי מה אנחנו עוד רוצים אחרי שהחתמנו כרטיס חוץ מלשבת עם חברים, לשתות דרינק פוטוגני ולאכול משהו טעים. ובכן, מפתיע שהתל אביביים נוהרים לאפריטיבו?

לא מעט תשבחות נאמרו (ובצדק) על תרבות השתייה החדשה והאלגנטית שנצבעה בגוונים אדומים של קמפרי ומתבטאת בדרינקים קלילים לסגור איתם את היום, לפרוק את יום העבודה הארוך וליהנות מאתנחתא נעימה עם החברים במרווח הזמן שבין ארוחת ערב להיזרקות על הספה (או העלאת ההילוך לפני לילה שעשוי להקשיח). המתכון לאפריטיבו מושלם פשוט ומדויק: דרינק אדמוני במחיר נוח, השפעה אלכוהולית מלטפת, מנות טאפאס מהודקות ונגיעה אחרונה מהשמש. התמהיל חייב להיות פוטוגני כמובן.

אל תקראו לו האפי האוור

כמו כל הרגל אנין ומשמח, גם תרבות האפריטיבו נולדה בארץ המגפיים, הפחמימות והקמפרי: איטליה. אחרי עשור של ניסיונות לאקלם את ההרגל בארץ הקודש, האדפטציה המקומית הזרימה הרבה קמפרי בנהר ופרצה גם את גבולות האימפריאל או קבוצת R2M. עד כדי כך שכל בית קפה, בר שכונתי, מיינסטרים ומה שביניהם ממהרים לבסס תפריט אפריטיבו נחשק שישכיח מכם את תלאות היום.

אז איפה שותים?

לאפריטיבו הישראלי חוקים משלו והתאמה לאנינות החיך, הלחץ התל אביבי לצד יוקר המחיה בעיר הוביל לחיפוש של דרינק טוב בעלות נגישה. האפריטיבו הישראלי הפך לנפוץ וקמפרי, על שלל צורותיו,  אינו עוד נחלתם הבלעדית של ברים מפונפנים ומסעדות איטלקיות. אדפטציות לאפרטיבו מופיעות כמעט בכל מסעדה, בית קפה מקומי,  או בר שכונתי.  אחד מהחלוצים שעדיין מגיש את האפריטיבו הוותיק בעיר, הוא הטאפאס בר האיטלקי, צ'יקטי, שהשיב את האפריטיבו לחיינו לפני כארבע שנים, עם משקאות בעלי תכולת אלכוהול נמוכה ומנות טאפאס איטלקיות להשלמת החוויה. אפרטיבו מושלם לא פחות מוצע בהרצל 16 של אנשי R2M, הבושוויק שמציע קוקטיילים והאפי האוור נעים ונוח החל משעות הצהריים ובר הפונטנה החדש בחצר בית המלון של רוטשילד 65  של אנשי האימפריאל, שמבוסס כולו על טהרת האפריטיבו המסורתי. בקיצור, האנג משוחרר של בין ערביים זה כל מה שקורה עכשיו.