בעל שליטה בחברה? כך התקרות הפנסיוניות של 2026 יכולות לעלות ביוקר, או לחסוך הון
מי שמחזיק 10% או יותר ממניות החברה שבה הוא מועסק כשכיר, מוגדר בחוק כ"שכיר בעל שליטה" – וברגע שהוגדר ככזה, כללי המשחק הפנסיוניים משתנים לגמרי. בניגוד לשכיר רגיל, שאצלו ההפרשות לפנסיה נגזרות ישירות מהשכר, בעל שליטה כפוף לתקרות נפרדות ונוקשות לכל אחד מרכיבי ההפקדה: תגמולים, פיצויים וקרן השתלמות. מי שלא מכיר את התקרות הללו לעומק, עלול למצוא את עצמו משלם מס מיותר, או גרוע מכך – מגיע לגיל הפרישה עם כיסוי ביטוחי וחיסכון נמוכים משמעותית מרמת החיים שאליה הורגל.
התקרות שצריך להכיר ב-2026
נכון לשנת 2026, שלוש תקרות מרכזיות קובעות את גובה ההפקדה המוכרת לבעל שליטה: תקרת שכר של כ-33,290 ₪ לחודש לצורך הפרשות לרכיב התגמולים, תקרת הוצאה מוכרת של כ-13,750 ₪ בשנה בלבד לרכיב הפיצויים, ותקרת שכר של 15,712 ₪ לחודש (כ-188,544 ₪ בשנה) לצורך פטור ממס רווחי הון בקרן ההשתלמות. משמעות הדבר: גם בעל שליטה שמושך שכר של 30-40 אלף ₪ בחודש, ייהנה מהכרה מלאה כהוצאה רק על חלק מהשכר – בעוד היתרה עלולה להיחשב כהכנסה חייבת אם תופקד ללא תשומת לב.
לתמונה מצטרפות גם תקרות שקבעה רשות המסים לזיכויי מס אישיים: תקרת הכנסה מזכה של כ-9,700 ₪ לחודש לפי סעיף 47, ותקרת הכנסה שנתית של כ-143,040 ₪ לזיכוי לפי סעיף 45א, עם זיכוי מקסימלי של כ-12,540 ₪. הפקדות מעסיק לפיצויים מעבר לתקרה נחשבות הכנסת עבודה כבר במועד ההפקדה – כלומר מס משולם על כסף שהעובד עדיין לא קיבל ליד.
כדי להמחיש: בעל שליטה שמשתכר 40 אלף ₪ בחודש לא יוכל להפקיד לתגמולים ולפיצויים לפי מלוא השכר, אלא רק עד לתקרות – כלומר כ-5,500 ₪ בחודש בסך הכול, לעומת כ-8,000 ₪ שהיה מפקיד שכיר רגיל באותו שכר. הפער הזה, אם לא מטופל נכון, הופך למכפלה משמעותית על פני שנות עבודה.
הסיכון השקוף: תת-ביטוח
הפער בין השכר בפועל לבין התקרות המוכרות יוצר תופעה שרבים אינם מודעים אליה: תת-ביטוח. בעל שליטה שמפקיד אך ורק לפי התקרות עלול למצוא עצמו עם כיסוי לאובדן כושר עבודה שמחושב על שכר נמוך מהאמיתי, ביטוח חיים שאינו מגן כראוי על המשפחה, וחיסכון פנסיוני שלא יספיק לשמור על רמת החיים בפרישה. הפתרון בדרך כלל משלב רכיבים משלימים – ביטוח אובדן כושר עבודה פרטי בהתאם לשכר בפועל, הרחבת ביטוח חיים, וכלים נוספים כמו קופת גמל להשקעה או תיקון 190 – לצד המוצרים הפנסיוניים הבסיסיים.
קרן השתלמות: התקרה שרבים מפספסים
גם בקרן ההשתלמות הכללים שונים: בעוד ששכיר רגיל נהנה מהכרה כהוצאה על הפקדת מעסיק של עד 7.5% מהשכר, אצל בעל שליטה ההכרה כהוצאה מוגבלת ל-4.5% בלבד. יחד עם זאת, כדאי לדעת שגם הפקדה מעבר ל-4.5% ועד 7.5% עדיין משתלמת: הרווחים על הכספים פטורים ממס, וההפקדה עצמה אינה נחשבת הכנסה חייבת במועד ההפקדה – מה שהופך אותה לכלי נוח להעברת כספים מהחברה לחשבון הפרטי.
אז מה עושים בפועל?
הדרך הבטוחה להימנע מטעויות היא לבנות תכנון מסודר יחד עם סוכן ביטוח, יועץ פנסיוני ורואה חשבון, שיוודאו התאמה בין השכר, שכר הביטוח ומדיניות ההפקדות בפועל, וכן דיוק בטפסי 106 ו-161. לא פחות חשוב: בעלי שליטה רבים בוחרים במשיכת שכר נמוך יחסית ודיבידנד גבוה כדי לחסוך מס שוטף, אך שכר נמוך מדי מצמצם גם את שכר הביטוח ואת מרחב ההפקדה הפנסיוני – כך שהחיסכון במס היום עלול לבוא על חשבון זכויות פנסיוניות וכיסוי ביטוחי בעתיד. תכנון נכון, בזמן, יכול לחסוך מס מיותר ולמנוע פערי ביטוח וחיסכון שמתגלים בדרך כלל רק כשכבר מאוחר מדי לתקן אותם.
מדריך מעמיק יותר, הכולל דוגמאות מספריות מלאות והשוואה מפורטת בין שכיר רגיל לבעל שליטה, מפורסם באתר מדדים:תכנון פנסיוני לשכיר בעל שליטה: תקרות, סיכונים והזדמנויות.
אודות הכותב
דדי לוי – מנכ"ל משותף
בן 43 מתל אביב, הוא מנכ"ל משותף בסוכנות "מדדים" החל משנת 2015. ללוי ניסיון עשיר בתחום הפיננסי, הכולל עבודה בעברו בבית ההשקעות דש-אייפקס וותק של למעלה מ-15 שנה כמחזיק ברישיון פנסיוני. הוא בעל השכלה אקדמית נרחבת הכוללת תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. בנוסף לפועלו העסקי, דדי משמש מזה כעשור גם כמרצה באוניברסיטת רייכמן.
דיסקליימר:
אין לראות באמור בהודעותיו של הכותב הנ"ל משום הצעה ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכס פיננסי המתוארים בהן או של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסיים אחרים כלשהם או המלצה להשקעה באפיקים ספציפיים כלשהם. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכל העושה שימוש בו, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד. אין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להצביע על תשואות שתושגנה בעתיד.