המתח בין עיתונות לצנזורה קיים מאז ומעולם, מסיבות ברורות: בזמן שהשאיפה של העיתונות היא להביא כמה שיותר מידע לידי הציבור, השאיפה של גופי צנזורה היא למנוע פרסום של מידע שעלול לפגוע במטרות עליהן הם מנסים להגן. זהו קונפליקט מקצועי, אתי וערכי שנדון לא מעט במסגרת לימודי תקשורת – מתי צנזורה היא מוצדקת, ומתי מדובר במניעת מידע חיוני מהציבור?

יש מדינות בעולם שבהן אין צנזורה כלל, והעיתונאים שעובדים בהן רשאים לפרסם כל ידיעה שהגיעה אליהם, כל עוד הם דאגו להצליב נתונים ולאמת אותה. זה לא המצב בישראל! מפאת היותה מדינה קטנה, שנמצאת במצב תמידי של מתח ביטחוני, בישראל פועלת מאז הקמתה צנזורה ביטחונית, שתפקידה למנוע דליפה של מידע שעלול לסכן את המדינה או לפגוע במאמצים ביטחוניים. כלי התקשורת בישראל מונחים כיצד לעבוד מול הצנזורה, וכבר במסגרתלימודי תקשורתמגלים העיתונאים לעתיד אילו מגבלות הולכות לעמוד בפניהם כאשר מדובר בסיקור של נושאים צבאיים או ביטחוניים.

על איזה סוגי מידע חלה צנזורה?

הצנזורה הצבאית בישראל הוקמה במטרה להגן על מידע ביטחוני רגיש, וכיום היא מתמודדת עם אתגר חדש ומורכב: בעולם הדיגיטלי, ידיעות ביטחוניות יכולות לחצות את העולם בשניות בודדות, מה שדורש מהצנזורה הצבאית זהירות גדולה בנוגע למידע שבוחרים לשחרר.

המתח בין הצנזורה הצבאית לתקשורת הוא מובן – מאז הקמת הצנזורה הצבאית היה חשש שהיכולת להטיל וטו על פרסום תוביל לשימוש בצנזורה כדי למנוע פגיעה תדמיתית בצבא או במטרות פוליטיות. על מנת למנוע את המצב הזה, נחתם ב-1966 הסכם בין נציגי התקשורת בארץ לבין הצנזורה הצבאית. בהסכם נקבעו שלושה עקרונות מנחים: ראשית, מטרת הצנזורה הצבאית היא למנוע פרסום של מידע ביטחוני, שהפצתו עלולה להעניק יתרון לאויב או לפגוע בביטחון המדינה. העיקרון השני הוא, שהצנזורה לא יכולה למנוע פרסום של דעות, הערכות או עניינים פוליטיים, כל עוד אין בהם רמזים על מידע ביטחוני מסווג. ולבסוף, קיימים שני נושאים שבהם הצנזורה תקפה תמיד: עליית יהודים ממדינות עוינות, וביטחון המדינה. שאר הנושאים נקבעים על ידי הצנזורה ומתעדכנים מדי פעם.

מי אומר את המילה האחרונה?

כמובן שקיימים מצבים בהם הצנזורה מחליטה למנוע פרסום של ידיעה, והתקשורת לא מסכימה עם ההחלטה מתוך חשד שמאחוריה מסתתרים מניעים פוליטיים או תדמיתיים. למשל, במקרה שבו הצנזורה בוחרת למנוע פרסום של ידיעה שגורמת לצה"ל להיראות רע. במקרה כזה, התקשורת יכולה לערער על ההחלטה בבג"ץ, והצנזורה תצטרך לאשר את ההחלטה מול בית המשפט.

הסכנות בצנזורה פנימית

כשמדברים על צנזורה, בדרך כלל מתייחסים לצנזורה הצבאית, אבל דיון נוסף שעולה הרבה במסגרת לימודי תקשורת עוסק בסוג אחר של צנזורה – צנזורה פנימית.

מי שעוסק בתקשורת יודע שאין דבר כזה תקשורת אובייקטיבית במאה אחוז, וכל מערכת בוחרת לפרסם ידיעות מסוימות ונמנעת מפרסום של ידיעות אחרות, או מצניעה אותן בעמודים האחוריים. לעתים זה מובן – למשל, הגיוני שעיתון חרדי לא יסקר את הגמר של ריאליטי שירה בהשתתפות זמרות. במקרים אחרים מדובר בהחלטה שנגועה בשיקולים פוליטיים: למשל, עורך שמוריד ידיעה מהעמוד הראשי בגלל שהיא פוגעת בשמו הטוב של מועמד פוליטי שהעורך מזדהה איתו. במקרה כזה, מדובר בצנזורה שנכפית מבפנים, והיא פסולה משום שהיא מונעת מהציבור מידע חשוב כדי להגן על מועמד מסוים.

צנזורה פנימית קיימת בכל גופי החדשות, ששומרים לעצמם את הזכות להדגיש אג'נדות מסוימות ולהצניע אחרות. כקוראים, הדרך לקבל תמונת מצב שלמה ככל האפשר היא לקרוא חדשות ממקורות שונים, ולהכיר את האג'נדה הפוליטית שעומדת מאחורי כל מערכת חדשותית.