המאבק על התודעה מעביר הילוך
שאלו את עצמכם: עד כמה אתם באמת מטילים ספק וחושבים בצורה ביקורתית?
לפני עשרות ממש בודדות של שנים, בשביל להתעדכן בחדשות היה צריך לקנות עיתון. מי שהיה לו כסף היה יכול גם לקנות רדיו ולקבל חדשות יותר מעודכנות, ואפילו ללכת לקולנוע ולראות מהדורת חדשות קצרה לפני הסרט (כן, היה נהוג להקרין חדשות לפני הסרט בתקופה שעוד לא היו טלוויזיות).
ומה היום? שטף של מידע נמצא במרחק נגיעה, במלוא מובן המילה. לכל אחד יש את מכשיר הפלא הזה בכיס, שדרכו אפשר להתעדכן בחדשות, להתחבר לרשתות החברתיות, לתקשר עם הסביבה ובקיצור לספוג המון המון מידע. אולם האם ההתקדמות הטכנולוגית הפכה את הכל ליותר מגוון ונגיש, או שמא זו רק אשליה? האם אנו באמת חשופים לקשת של דעות וידיעות, או שהשטף האדיר של המידע רק גרם לנו לחשוב שזו המציאות?
המאבק על התודעה
המגעים של השבועות האחרונים לעסקת טיעון בין רה"מ לשעבר בנימין נתניהו לבין הפרקליטות, וחרושת השמועות סביבם, חשפו אותנו יותר מתמיד לצורך של גופים גדולים לנסות לשלוט במידע שאנחנו מקבלים. התקשורת, הפוליטיקאים, הממסד ומי לא – כולם רוצים להדגיש אג'נדה, לספר את הסיפור מנקודת מבט מסוימת. כל אחד רוצה שנראה את הדברים כמו שהוא רואה אתם ומציג אותם. ובמאבק על התודעה שלנו נכנס לאחרונה גם מושג שהפך להיות מאוד פופולרי, לצערנו, הלא הוא ה"פייק ניוז".
מוזר, זה קצת סותר את המהפכה שהייתה אמורה לבוא בעידן הרשתות החברתיות. דווקא עכשיו, אף אחד לא אמור לחסום מאיתנו שום דבר. אמורה היה להיווצר פה פלטפורמה שתחשוף אותנו למגוון רחב של דעות ומידע, כדי שאנחנו נחליט מה אמיתי ומה "פייק". ואולם, אחרי שורת סקנדלים ופרשיות, אנו יודעים שגם על פייסבוק אנחנו לא יכולים לסמוךבהקשר הזה – ואת האמת, זה לא כל כך מפתיע.
יהיו שיטענו שפייסבוק וחברותיה עושות היום בדיוק מה שהעיתון עשה לפני 200 שנה, הרדיו לפני כמאה שנה, והטלוויזיה לפני פחות או יותר 70 שנה. הרשתות החברתיות יוצרות אשליה של מגוון, ושל חופש בחירה בין מקורות מידע. זוכרים את האביב הערבי? איך הוא חשף בעיני העולם את התמונות שהממסד לא רצה שנקבל והתקשורת לא יכלה לפרסם – ממש רוחות של דמוקרטיה בחסות הניו מדיה.
אולם בפועל, לא הרבה השתנה. גם באותן פלטפורמות של חופש יש מישהו שם למעלה ששולט על "ברז המידע" ומה לעשות, יש לו אינטרסים. הוא רוצה שניחשף למשהו מסוים יותר מלמשהו אחר, כי יוצא לו רווח כלשהו מזה: כסף, כוח, השפעה, You name it. רק לפני כמה חודשים למדנו מהדלפות פנימיות שפייסבוק חושפת אותנו בכוונה לתוכן רע ודרמטי, כדי שנישאר יותר זמן בפלטפורמה וניחשף ליותר פרסומות – גם במחיר של קידום פייק ניוז.
אאוט-לוק
בדיוק מהסיבה הזו, סדרת סרטים קצרים שצולמה בשנת 2020, בשיא הפאניקה סביב מגיפת הקורונה, מצליחה לעשות רעש דווקא עכשיו. מדובר ב-Project Out, סדרת סרטים קצרים של בית ההפקות והתוכןHaven Originals, שהוקם על ידי השחקן ובימאי אושרי כהן והיזמים רונן מניפז ונועה אשד. התרחישים המוצגים בפרקי הסדרה עשויים להיתפס כהזויים – למשל, הממשלה מורה לאזרחים להישאר ערים במשך ארבעה ימים ברציפות בגלל גלים רדיואקטיביים הנמצאים באוויר. ואולם, אחרי שווירוס אחד הצליח להשבית את רוב הדמוקרטיות בעולם, האם תרחיש כמו זה בכלל יכול להיחשב כהזוי?
"אנחנו לא באים להתסיס. אנחנו לא הקול של המחאה הבאה," הסביר מניפז. "אנחנו בסך הכל רוצים שאנשים יעצרו שנייה וישאלו את עצמם: 'רגע, אבל למה בעצם?'. אם בן אדם אחד ראה פרק אחד וזה עורר אצלו שאלות לגבי איך דברים מתנהלים סביבו וממי הוא מקבל את המידע שלו – אז אנחנו את שלנו השגנו. הדרך להילחם בפייק ניוז היא לעודד אנשים לחשוב, לא לנסות לחסום מהם מידע כלשהו."
"מכיוון שאני לא אוהב להתווכח, להרגיש צודק מאוד או טועה מאוד, עשיתי סרטים," הסביר אושרי כהן "וכל מי שמתחיל להתווכח איתי על הנושא, אני שולח אותו לצפות בסרטים ומשם ננהל שיח. אני מעביר את האני מאמין שלי דרך האומנות."
גלידה עייפהמבית Haven Originals – מה אם ארגון הבריאות העולמי היה דורש מאיתנו להישאר ערים לארבעה ימים? הסרט זכה במעל 10 פרסים בינ״ל
התוכן לאן מכאן?
2022 תהיה שנה מכרעת, בהקשר של המאבק בפייק ניוז. בדיוק כמושהאמון של האנשים במדיניות הממשלתית – לא רק בישראל – בטיפול במגיפה נחלש,כך גם הרעב שלנו למידע אלטרנטיבי מתחזק. ואם אנחנו לא מוצאים אותו ברשתות החברתיות – איפה הוא כן נמצא?
הדרך להילחם בכך היא, ללא ספק, לספק תשובות ולא לחסום מחשבות. המדיום הוא המסר, אמר פעם חוקר התקשורת הדגול מרשל מקלוהן. צריך לנצל אותו כדי באמת לעדכן אנשים. צריך לספק מידע אמין ומגוון, לא לנסות לשלוט בנרטיב.