אומרים שהיה פה טוב פעם, לא בטוח שמתכוונים לנוף הקולינרי הארצישראלי. אבל היום, יש שילוב אחד שתמיד נסכים להצטרף אליו לדאבל דייט - אנחנו כמובן מדברים על המבורגר וקוקה-קולה מבעבעת בצד
במרכז זיו שבשכונת נווה שאנן החיפאית, נותר שריד אחרון של פיסת היסטוריה ישראלית – קולינרית. מדובר בסניף האחרון של רשת "מק דוד", שנותר פעיל משנת 1982 ועד היום. לא בטוח שהוא עדיין מציע המבוגרים בטעמים (בצל חי או מטוגן ורוטב חריף) והוא בהחלט לא מגיש כרטיסי גירוד. רק על פחית הקוקה-קולה לא ניכרו סימני הזמן והיא עדיין נשארה שם, רלוונטית כמו תמיד.
לפני הכל, קצת היסטוריה והרבה כבוד: רשת המזון המהיר הציונית הראשונה, חנכה את הסניף הראשון בסוף שנות ה-70 בפינת הרחובות המבוקשת באותם ימים: פרישמן-דיזנגוף. הקציצה הארצישראלית הגיעה לשיא ההצלחה בסוף האייטיז, כשהחזיקה בלא פחות מ-28 סניפים, מקריית שמונה ועד אילת.
אבל גם הרפרנסים האמריקאיים בדמותו של דוד, כריך הקליפורניה והפרסומות שהבטיחו אמריקה לא הצליחו לטשטש את העובדה שדייויד, הוא בעצם דוד מאיזראל. ובשנת 1993 רשת מקדונלד'ס עלתה לישראל והביאה איתה קציצה 100% אמריקה עם מבטא אמיתי ולא מתנצל. בתום שנה, גם רשת ברגר קינג צבעה את הקולינריה המקומית בכחול, לבן, אדום ואבק כוכבים. והסוף של דיוויד, כלומר, דוד לא היה רחוק מסופה של רשת בורגראנץ' שעד היום מתגאה בישראליותה. ושיווקית, זה לא ממש הולך לה.
במילים אחרות, לא מעט שמן קנולה זרם בסצנת המזון המהיר המקומית ונדמה שהזיווג הרומנטי של המבורגר וקוקה-קולה מבעבעת שמביאה את חווית הזלילה לדרגת שלמות, מסתמנת כאחת ממערכות היחסים היותר יציבות בביצה הקולינרית בפרט. ואולי גם בחיים עצמם. וכך, הישראלים וגאוותם, זנחו מעט את הפלאפל, השווארמה והמוקפץ בבגט והתאהבו בעולה החדשה – לחמניה עם קציצת בשר עסיסית ומשקה מוגז שזועק אמריקה. והרי ידוע שהחלום הישראלי, הוא בעצם – להיות אמריקאי.
עשור וקצת קדימה, הצטרפו לסצנת הקציצות המבורגריות "שף" מתוחכמות שהגדירו מחדש את חוויית זלילת הכריך והעניקו לו טאץ' אפ יוקרתי יותר. החלוצות שביניהן כמו: אגאדיר, מוזס ובלאק של צחי בוקששתר, הציעו כריך איכותי יותר עם מלצרים, צילחות פוטוגני מוזיקה, ובקבוקי רטבים מגוונים למכביר. גרסת הפרימיום של הקציצה חינכה את החך שלנו, הכניסה לחיינו פלחי הום פרייז עמוסי סוכר וחמאה על הדרך – והובילה לפתיחתן של מסעדות המבורגר כמו: יומנגס, ויטרינה, וולפנייטס ודיקסי המיתולוגית של חיים כהן. בקיצור, ישיבה על המבורגר וקוקה-קולה הפכו ללא פחות מבילוי לגיטימי.
"הלקוח הישראלי אוהב המבורגר כי זה אוכל מאוד נוח", מסביר כתב אוכל הרחוב של טיים אאוט וצרכן המבורגרים ותיק, מתן שרון. "זה אוכל שפיזית קל לאכול. אפשר לקחת אותו לדרך, יש לו אחיזה מדהימה לזלילה בזריזות ואין לך ספק שתהיה שבע. זו ארוחה שכיף לאכול אותה ספונטני אבל גם כיף לתכנן אותה. המבורגר הוא ורסטילי. וזה מה שהפך אותו לכוכב במסעדות בתל אביב".
אבל בשנת 2015 האימג' הנחשק של המבורגר וקוקה-קולה מגיע לשיא האינפלציה לצד עלייה בשיעור הצמחונים והטבעונים. אפשר להגיד שיש יותר המבורגריות מכיסאות בר וקיבוצניקים על דיזנגוף. הקהל קצת שבע, ליטרלי, הסצנה הקולינרית המקומית מתפתחת וההמבורגר תמיד יחכה בכל פינת רחוב. הפתרון? דיל לייט נייט. כלומר, צריך משהו אחרי הבירה ועדיף שיהיה נוח, משתלם מנחם ונגיש בכל בר ומסעדה. קחו גם קוקה-קולה עמוסה בגזים שעוזרת להוריד את הכל וקיבלתם ארוחה לילית שהיא קונצנזוס.
"אני חושב שלב עניין ההפיכה של הבורגר למנה הכי פופולרית בעיר ובארץ בתכלס, זו בעיקר העובדה שמדובר באוכל מאוד סתגלן", מוסיף שרון. "הוא מתאים לכל מזג אוויר, כל רמת בישול כל אווירה וכל גיל. כולם אוהבים המבורגר. זה יכול להיות במסעדת יוקרה מטורפת או בדוכן ברחוב עם המבורגר מהיר ובשני המקרים נקבל ארוחות עם פער לא גדול מבחינת הנאה. גם המבורגר 'גרוע' בסופו של דבר מהנה מאד. המבורגר הפך למן בסיס של כל תפריט שפונה למכנה המשותף הכי גדול שבא לאכול".
ואז הגיעה הקורונה
חשוב להגיד את המובן מאליו לפעמים, אבל המבורגר הוא לא רק טעים – אלא גם ממש משתלם למסעדנים. בסופו של דבר, מדובר בכריך במינימום עלויות, פלוס תוספת שניתן לתמחר בשיא הכיף ב-70 שקלים בממוצע, לא כולל קוקה-קולה שתמיד מצטרפת לחוויה. השילוב המושלם בין מוצר מבוקש וטעים לצד עלויות תפעול זולות, הן אחת הסיבות שגרמו לשפים מפורסמים כמו עומר מילר, לפרוש ממסעדות היוקרה לטובת הקמת סוסו ובניו, לשגב משה למקבל את עיסוקיו עם קראנץ' בורגר, חיים כהן שהמשיך לשלוט ביד רמה על דיקסי ואפילו במסעדות של R2M תתקשו לחמוק מפרשנות הולמת. לא כולם יודו בזה. אבל אז הגיעה הקורונה.
המגיפה והמשבר שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות, דרשה מעולם המסעדנים לייצר יותר רווחים בתת תנאים. במילים אחרות, יש צורך במוצר זול ופופולרי שיהיה טעים גם אחרי שינוע בכבישי העיר הקופצניים. התשובה: המבורגר כמובן.
כך גם שיפודיות אייקוניות משכונת התקווה נכנעו לשליחים הכחולים והקציצה האהובה בעולם. כך גם נולד המלוכלך של אייל שני וכך גם פלשו ההמבורגרים אל התפריט של ביסטרו גרינברג המעומלנת של רושפלד. גם מסעדת לווייתן האילתית, המפורסמת והמעוטרת עברה טרנספורמציה מלאה והפכה להמבורגריית קוטור. מסתבר שעם הקציצות והקוקה-קולה, הייאוש יותר נוח.
https://www.instagram.com/p/COh73TrnUVg/
"אני חושב שגם ההתפתחות של ההמבורגר בישראל במיוחד בעשור האחרון, גרמה לנו לדרוש לא סתם המבורגרים טובים, אלא יוקרתיים. וזה קשור כמובן להתפתחות הקולינרית הכללית בישראל", מסכם שרון. "כולם קפצו רמה אבל גם כאילו חיפשו דרך לשדרג את האוכל הזה, שבלבו הוא אוכל רחוב – למשהו שהוא יותר ואליו פור מאני. בסופו של דבר, בהחלט רצו לגבות יותר כסף על המבורגר, אבל גם לא חסכו מהלקוח מוצר טוב יותר".
אגב, גם מותגים כמו ביונד מיט או סנסשיונל בורגר שהפכו לאורחי קבע בכל תפריט של המבורגריה שמכבדת את עצמה – לא הותירו את הזללנים הצמחונים והטבעונים מחוץ למסיבה וסיפקו קציצת פרימיום על בסיס הרבה חלבונים וחמלה כדי שכולם יוכלו לרדת בנחת על המבורגר וקוקה-קולה. כך שאפשר להגיד, שלמרות השורשים הזרים והוייב הגלותי, ההמבורגר והקוקה-קולה התאקלמו בארץ לא רע בכלל. ואולי בעצם, זה המהלך הכי ישראלי שיש?
>> לכל הפרטים, המסעדות והכתבות במסגרת חודש ההמבורגרים 2021
>> לכל המסעדות המשתתפות במבצע