והיום בפינתנו - ראיון אישי וצמרירי עם שיר זהבי: האיש שפתח בתל אביב את מרכז הטאפטינג לייצור שטיחים בהתאמה אישית הראשון בישראל. בראיון שיעשה לנו סדר בכל הנוגע לאמנות המגניבה והסופר צבעונית הזאת (שמצטלמת מדהים!)
מי: שיר זהבי
בעלים: Carpet Dm
פעילות: סדנאות שטיחים בשיטת הטאפטינג
מיקום: לבונטין 3
היי שיר נעים מאוד! ראשית כל, מה זה טאפטינג לעזאזל?
“היי לך! טאפטינג הוא למעשה תהליך שבו יוצרים שטיח או יצירת טקסטיל על ידי החדרת חוטים לתוך בד מתוח באמצעות אקדח. בשנים האחרונות זו הפכה גם לצורת אמנות ועיצוב, ולא רק שיטה לייצור שטיחים. בטאפטינג לא אורגים את השטיח חוט-חוט כמו באריגה מסורתית. האקדח מחדיר את החוט לבד וגוזר אותו מצידו השני. מה שיוצר “יואים” איתם ניתן לצייר שטיחים כאילו זה היה טוש על דף נייר."
מאיפה הגיע הרעיון להקים את מרכז הטאפטינג הראשון בישראל? איך התגלגלת לזה?
“עד אוקטובר 23 הייתי מפיק ותכננתי חוויות ואירועים לחברות במשך 10 שנים. ותמיד משהו לא התיישב לי עד הסוף עם המקצוע הזה. בזמן מתקפת ה-7 באוקטובר הייתי בירח דבש בחו”ל, ו-10 חברים שלי מתו ביום הראשון למלחמה. מה שגרם לי לשקוע עמוק. וכדי להתמודד עם התקופה הזאת חיפשתי מה לעשות עם הזמן שהתפנה לי כי כל היומן התרוקן. ראיתי באינסטגרם ובטיקטוק אנשים שמייצרים שטיחים בעבודת יד וזה ממש תפס אותי. זה היה נראה לי כמו פעילות ממש מגניבה. והזמנתי את הציוד בתום לב, לעצמי, ליצור שטיחים לכיף שלי. ודי מהר הבנתי שיש פה פוטנציאל לסדנה מצוינת. בדקתי מי עושה את זה בארץ וראיתי שהתחום הזה פנוי לי לחלוטין. אף אחד לא שם דגש על החוויה שבייצור.”
תרחיב על תהליך ייצור השטיח בשיטת הטאפטינג בסדנה. אם לא אכפת לך…
“התהליך מתחיל מרעיון. אתה צריך להבין איזה שטיח אתה רוצה לייצר ולשלוח לנו סקיצה. יש באתר שלנו כלים ליצירת סקיצה או מתוך קטלוג או באמצעות AI. הסקיצה נשלחת אלינו עד 4 ימים לפני הסדנה ואנחנו מבצעים את כל ההכנות. ברגע שאתה מגיע מחכה לך עמדה עם בד מתוח וסקיצה מסורטטת ו-75 גוונים שונים של צמרים ואקדח. אתה מגיע ועובר הדרכה במשך חצי שעה בה מלמדים אותך כל מה שצריך כדי ליצור את השטיח. ואז ישר קופצים למים ומתחילים לעבוד על השטיח עם האקדח. יחס המדריכים הוא אחד לכל 4 משתתפים, שעוזרים באופן צמוד. הכל במטרה שהחניכים יצאו עם השטיח הכי יפה בעולם. התוצרים שלנו הם הכי איכותייים בארץ חד משמעית. ובמידת הצורך המדריכים גם עוזרים פיזית. שעה וחצי לפני סוף הסדנה אנחנו משאירים זמן להדבקות ולגילוחים. בשלב הזה אנחנו סוגרים את גב השטיח באמצעות לבד ודבק חם, והשטיח עובר גילוח מקצועי בידיים של אנשים מאוד מקצועיים. ומיד בסוף הסדנה השטיח מוכן ואפשר לקחת אותו הביתה באותו הרגע. הסדנה מתחילה מרעיון ועד לתוצר מוגמר ב-4 וחצי שעות.”
במה ייחודית סדנת טאפטינג מסדנאות אחרות שמתרוצצות בעיר? למי היא מתאימה?
“דבר ראשון הסדנה סופר ויזואלית, כל מה שקשור לתמונות ולסושיאל ווידיואים וכו’ זה מה שמוכר את הסדנה הכי טוב. אבל אם אנחנו נכנסים לפרטים – התוצר שאתה יוצא איתו בסדנת טאפטינג הוא באלפי מונים יותר טוב ואיכותי מכל סוג אחר של סדנה. הוואליו פור מאני שאתה מקבל בסדנה כזאת הוא אולי הכי גבוה בכל מה שקשור לסדנאות. אתה יכול לצאת עם מוצר שהוא מותאם אליך בעיצוב שלך בעלות יחסית מאוד נמוכה ביחס לכל ההשקעה והחומרים שמשקיעים בך. אתה מקבל תוצר שאין לאף אחד אחר. לדוגמא – אתה יכול ליצור שטיח בדמות הכלב שלך והוא ייראה אחד לאחד, ובאיכות הרבה יותר גבוהה מרוב השטיחים שתקנה או שתזמין מחו”ל.”
לפני שייבאת את השיטה לארץ מה מצב הענף היה בעולם? עד כמה אנחנו בפער מהגויים?
“טאפטינג היא סצנה עולמית, היא התחילה בעיקר בתקופת הקורונה, באזור 2020-2019. הענף צמח עם צמיחת תרבות הסושיאל והרילסים וכו’. אנשים היו תקועים בבית, חיפשו מה לעשות עם עצמם, ומצאו את הטאפטינג, ובגלל שזה מצטלם כל כך טוב הסרטונים של אמני השטיחים תפסו תאוצה וזכו לפופולריות רבה באינסטגרם ובטיקטוק. בשלב הזה כבר קמו כל מיני אמני שטיחים ישראליים. אנשים שזיהו את הדבר הזה ב-2020 והתחילו ליצור שטיחים בעצמם. אבל הם עשו את זה בקטע די אמנותי, פחות בצורה של סדנאות וחוויה. באותם זמנים הענף עדיין לא זכה לחשיפה ולנגישות מספקת בארץ.”
זה בטח היה ריסקי לפתוח במרכז תל אביב מרכז טאפטינג ראשון מסוגו בישראל, תחום שהציבור לא כל כך הכיר עד אז.
“ברגע שאתה פותח עסק במרכז ת”א יש שתי אופציות – או שאתה מצליח במהירות או שאתה סוגר אותו עם חובות וזנב בין הרגליים. אני מניח שבגלל האולטימטום הזה היה לי את הדרייב הגדול ביותר בתחום להביא הכי הרבה לקוחות ולעשות את זה הכי טוב. והדרייב הזה לדעתי הוא מה שגרם גם להתפתחות התחום בישראל בצורה מואצת. פתאום משהו שהיה שמור לכמה אנשים בודדים ושקטים ברחבי הארץ נהפך להיות סצנה מקומית כי יותר ויותר אנשים באו בכל שבוע ובכל יום, וככל שבאים יותר אנשים השיח מתרחב. עד לכדי מצב שתלמידים שלי פתחו סניפים משלהם מחוץ לתל אביב. כשמשהו עובד אנשים רוצים גם, וזה מבורך ותורם לענף. וזאת עדיין התחלה. כל שכן – אדם עם ידיים טובות וראש על הכתפיים, כבר בניסיון הראשון יכול ליצור שטיח טאפטיג ברמה מקסימלית, ובהמשך להיות אמן שטיחים.”
ברמת האמנות הגבוהה עד לאן אפשר להגיע עם השיטה?
“אמן שטיחים יכול להציג בתערוכות ולהגיע לרמות אמנות מאוד גבוהות. בייצור אישי אפשר לקחת פרויקט מורכב ולעבוד על שטיח אפילו כמה חודשים. זאת עוד נישה אמנותית. להבדיל אלפי הבדלות – זה כמו שמישהו גילה את הציור ואז נשאל כמה רחוק אתה יכול להגיע עם ציורים. זת דרך נוספת לבטא אמנות. ביריד “צבע טרי” האחרון היו שני אמני טאפטינג שהציגו תערוכות נהדרות. הסצנה הזאת במגמת עלייה חדה. מה שמדהים בה הוא שעם 0 ניסיון אתה יכול להגיע לתוצרים טובים ועם מעט ניסיון אתה יכול להגיע לתוצרים מדהימים.”
וכשאתה עומד על המרפסת ומשקיף על תל אביב, מהו החזון שלך לענף?
“אינשאללה שבכל עיר יהיה סניף שאנשים יוכלו לבוא וליצור שטיחים בשקט שלהם, לקחת עמדה, להשחיל צמרים לתוך אקדח וליצור שטיח. זה חזון ראוי. זאת אמנות מדהימה שעוד נמצאת בחיתוליה ולא קרובה אפילו למיצוי.”
מה הדבר הכי משוגע שעשו בסדנה? תפנק את הקוראים בסיפור הזוי במיוחד
“יש כל מיני סיפורים הזויים, יותר מצחיקים מאשר מטורפים – היה בחור אחד שרצה לעשות שטיח בדמות התחת שלו. בקיצור זרמתי. וביקשתי ממנו לשלוח לי סקיצה. הוא כנראה לא הבין מה המשמעות של סקיצה (או שהוא הבין) אז הוא שלח לי תמונה של התחת שלו. מפה לשם הוא בסוף יצא עם שטיח תחת אבל נאלצתי לראות דברים שלא התכוונתי לראות בדרך.”
אוי זה טוב! תן לי עוד סיפור!
“בסדר תירגע! הנה, קח עוד סיפור – היה פעם מפעל שטיחים בקיבוץ פלך, שייצר שטיחים בשיטת טאפטינג בשנות ה-60 עד שנסגר כי סין והודו חיסלו את התעשייה הזאת. והגיע אלינו ברנש בשנות ה-80 לחייו שייצר שטיחים באותו המפעל. הילדים שלו עשו לו הפתעה ורשמו אותו לסדנה. והוא הכין שטיח כמו שהכין בתחילת שנות ה-60. וואלה, עדיין היה לו את הטאץ’. עשה עבודה מרשימה מאוד. זה היה רגע מרגש, הוא לא ייצר שטיחים 40 שנים לפחות.”
בתחילת הראיון שיתפת שההחלטה לפתוח את “קרפט דיאם” אחרי קריירה ארוכה בתור מפיק אירועים, הייתה בסמיכות לאובדן הקשה שחווית אחרי ה-7 באוקטובר. עד כמה קשורים הדברים אחד לשני?
“הרבה אנשים תמיד שואלים אותי איך הגעתי לענף ואני תמיד שולף איזה סיפור מהמותן, כי אני מנסה שלא לספר את הסיפור האמיתי. שזאת היתה הדרך שלי להתמודד עם השביעי וההתעסקות הזאת הייתה מאוד תרפויטית בשבילי אחרי האסון. אני פתאום הבנתי שהחיים מאוד שברירייים וקצרים ושהם יכולים להיגמר בלי שהספקת לעשות מה שרצית. זה מה שעבר לי בראש כשחברי הטוב יובל רביע ז”ל נהרג. יובל היה צייר ואמן מדהים שלא הספיק להתגלות ולהתפרנס מהאמנות שלו. קראתי למקום “קרפט דיאם” שפירושו הוא “תחיה את הרגע” בלטינית. בקיצור – תחיה את הרגע ותעשה שטיחים. תעשה מה שאתה אוהב.”
