Project Secus: אנסמבל בת שבע ביצירה מפתיעה ומסחררת

הערב החדש של אנסמבל בת שבע ישאיר אתכם על קצת הכיסא

Project Secrus. צילום: גדי דגון
Project Secrus. צילום: גדי דגון
11 בדצמבר 2014

כמו קליידוסקופ שמייצר עם סיבובו עוד ועוד קומבינציות ססגוניות ומפתח סקרנות לאלו שיבואו בהמשך, כך מצליח אנסמבל בת שבע להפתיע עם Project Secus החדש שלו. כל היצירות במופע שייכות לאוהד נהרין וכולן כבר בוצעו בעבר, אבל דווקא ההיכרות איתן היא שעושה כבוד לרקדני האנסמבל הצעירים, שמצליחים לברוא על הבמה מיני תצריפים מלוטשים שמשתנים כל הזמן והעין מבקשת מהם עוד.

את הערב הלא ארוך (70 דקות) והמהודק הזה פתחה רקדנית אחת שעמדה בירכתי הבמה. בשיער אסוף ומהודק ושמלה שחורה נטולת שרוולים היא עמדה שם, משדרת יציבה הלקוחה מהטכניקה הקלאסית שממנה, כידוע, מתחיל הכל. אלא שנהרין, בשפה שכל כך מזוהה איתו ובסיוע הנדיב של המשורר צ'ארלס בוקובסקי והמלחין ארוו פארט, מצליח ב"ג'ורג' וזלמן" שיצר לאנסמבל כבר ב־2006, לפרום את כל ה"קלאסיקה" באלגנטיות. בוקובסקי מצדו, מציע לנו סדרה עולה של המלצות אירוניות לרפרטואר חיים חדש. כך למשל: להתעלם מבטהובן, לעשות סקס, לשתות מספיק כדי להירגע ועוד ועוד עצות שמתנסחות על רקע התנועה הנהרינית עתירת הפרטים, המדויקת כל כך, שיש בה מעברים חדים ומפתיעים וגם רגעי פיוט שמאפשרים להשתהות רגע – על האגן המנמיך לאט לאט, על הזרועות שנשלחות מעל הראש באלכסון כמו זוג קרניים גדולות ועוד. במקביל לטקסט, הולכים ומתארכים גם המשפטים המחוליים, משולבים בקטעי סולו מרהיבים, וביחד מייצרים מומנטום שסוחף את הרקדניות וגולש מהבמה לאולם.

צילום: גדי דגון
צילום: גדי דגון

עוד בתוכנית החדשה, העבודה "בולרו" שמייצרת ציפייה ללהקה גדולה ולמוזיקה הדרמטית של מוריס ראוול, אך בגרסת נהרין והאנסמבל נרקדת בהומור על ידי צמד גברים מוכשרים מאוד, לצלילי עיבוד מוזיקלי מקורי והרבה יותר מינורי של איסאו טומיטה שהולם מאוד את הדואט. את חלקו הראשון של המופע חותמת "פארק" מתוך "משה" (1999) שיצר נהרין לבת שבע וגם היא כוללת טקסט, לא תמיד מנומס, אבל עובד, שנתמך בביצוע מרשים. אז פורצת לבמה הפסקה משעשעת ולאחריה, בחלוף דקה אחת כמובטח, עולה לבמה כל הלהקה – 14 חברי האנסמבל ושניים מתלמידיו – ורוקדים את אקורד הסיום של הערב. הקטע, שנמשך 30 דקות, לקוח מתוך "שלוש" של נהרין ללהקת בת שבע ואין בו רגע דל בזכות התנועה הבלתי פוסקת שבו. כולם רוקדים, יורדים ועולים לבמה, מחליפים הרכבים, מתייצבים באלכסונים ושורות, ובין לבין עושים סולואים ודואטים ויוצרים תמהיל קצת מסחרר ומפתיע מאוד, הגורם לצופה לשבת ממש על קצה המושב.

השורה התחתונה: כישרונות צעירים, ספוגי נהרין וגאגא, המהווים הרבה יותר מעתודה ללהקה הבכירה

צילום: גדי דגון
צילום: גדי דגון

Project Secus / אנסמבל בת שבע