לארצות הברית יש, לפחות עד ממשל טראמפ, מערכת יחסים די סימביוטית עם שכניה הצפוניים בקנדה. הקנדים היו מייצרים בשבילם קומיקאים, מוזיקאים ושחקנים, שהיו עוברים לארצות הברית בשביל תהילה וכסף, ומקדמים את שמה הטוב של קנדה כגן עדן סוציאליסטי מלא באנשים ידידותיים. ווין-ווין. דווקא עכשיו, בזמנים מתוחים אלו בין שתי המדינות (בזכות מלחמות הסחר של דונאלד טראמפ), חשוב לזכור את מערכת היחסים המיוחדת הזאת, ולהסתכל על אחד המתנות החשובות של קנדה לארצות הברית –תכנית המערכונים "סקונד סיטי טלוויז'ן", או בקצרה, SCTV.
>>סינמה כרמל: 8 סרטים שמצדיקים את הנסיעה לפסטיבל הסרטים בחיפה

מה? לא שמעתם על התוכנית הזאת? המקום שגידל ענקים כמו ריק מורניס, מרטין שורט וג'ון קנדי ז"ל? סדרת מערכונים שרצה במשך כמעט 10 שנים מהסבנטיז?ובכן, הגיע הזמן שגם בארץ יכירו את פיסת ההיסטוריה החשובה הזו, ובתזמון מעולה של הגעת 135 הפרקים שלה לנטפליקס (אשר תוכלו למצוא רק בממשק באנגלית, אבל גם מהארץ), בואו נסתכל על התכנית שייבאה לארה"ב כמה מכוכבי הקומדיה הגדולים של שנות השמונים והתשעים, והשפיעה על תכניות כמו "משפחת סימפסון", "מיסטר שואו" – ואולי גם על אסי וגורי.

סיפורה של "סקונד סיטי" מתחיל דווקא בשיקגו, שם הופיעה לראשונה קבוצת קומדיה תחת השם הזה ב-1959. ההצלחה של הקבוצה בשיקגו הובילה לסניפים חדשים, אחד מהם בטורונטו, שפעל בהצלחה עד שב-1976 המפיק של הגרסה הקנדית של המופע החליט להביא אותו למסך הקטן. הקאסט של התכנית השתנה במהלך שש העונות שלה, אבל ביניהם תוכלו למצוא פרצופים מוכרים כמו ריק מורניס, יוג'ין לוי, קת'רין אוהרה ז"ל, מרטין שורט, הארולד ראמיס וג'ון קנדי ז"ל, נכסי צאן ברזל של קומדיה אמריקאית שהיו חלק מהותי מפרוייקטים כמו: "סאטרדיי נייט לייב", "מכסחי השדים", "שיגעון בחלל", סדרת "אמריקן פאי", סרטיו של כריסטופר גסט ואף סדרות מודרניות כמו "שיטס קריק", "הסטודיו" ו"רק רוצחים בבניין" – והכל התחיל בתכנית אחת קטנה וחסרת תקציב בקנדה.

בניסיון להתבדל מתכניות מערכונים אחרות של אותה תקופה, SCTV המציאו קונספט מקורי: כל פרק של התכנית מציג למעשה לוח השידורים של תחנת טלוויזיה פיקטיבית בשם "SCTV", הממוקמת בעיר הפיקטיבית מלונוויל. הקונספט הזה אמור להיות מוכר לכל חובב קומדיה ישראלי מתכנית הקאלט של אסי כהן וגורי אלפי "שידורי המהפכה", ובדומה לתכנית הזאת, גם SCTV יצרה יקום משלה עם תכניות ודמויות מקוריות, על המסך ומאחורי הקלעים. בין הדמויות אפשר למצוא את מנהל התחנה המושחת גאי קביירו, בדרנים נדושים כמו הקומיקאי בובי ביטמן (לוי) או הזמרת לולה הת'רתון (אוהרה), ומאמן הכושר העצלן והמעשן ג'וני לה-רו (קנדי).

שתיים מהדמויות הפופולריות היו האלמנט הכי קנדי בה (ולמעשה נוצרו כתגובה לערוץ שדרש תוכן "קנדי יותר") – בוב ודאג מקנזי, בגילומם של ריק מורניס ודייב תומאס. אפשר להשוות אותם לווין וגארת' מ-SNL שיגיעו כמה שנים מאוחר יותר, שני טמבלים חביבים שאוהבים לדבר על בייקון, בירה ולא הרבה מעבר לזה. מעבר לדמויות הפיקטיביות היו גם הרבה חיקויים של סלבס. מורניס, שידוע לרובנו בזכות דמות החנון שלו בסרטים כמו "מכסחי השדים" ו"חנות קטנה ומטריפה", מפתיעה עם חיקויים מצויינים לוודי אלן, ג'ורג' קרלין ומגוון זמרים של התקופה.

צפייה ב-SCTV ב-2026 היא חוויה מוזרה, קצת כמו לחקור שלב מוקדם באבולוציה של ההומור המערבי המודרני. ההומור מעודן, יבש, איטי יותר מאשר אנחנו רגילים אליו. הרבה מהקומדיה מגיעה מאפיון הדמויות או סאטירה על תחום הבידור עצמו. זו תכנית טלוויזיה שעוסקת בקונספט של טלוויזיה, וכל הבידור הזול שנלווה אליו. אפשר לראות שם את התכניות שהושפעו ממנה, בין אם זה תכניות מערכונים מאוחרות יותר כמו "מיסטר שואו" או "המופע של בן סטילר", או אפילו "משפחת סימפסון" (יוצר הסדרה מאט גריינינג אמר בעבר שקיבל השראה מהעיר הפיקטיבית "מלונוויל" ליצירת ספרינגפילד של הסימפסונים).

כנראה שלא תצחקו עד שתכאב לכם הבטן מהמערכונים של SCTV, ובטח תהיו מבולבלים מכמה רפרנסים איזוטריים לתרבות או פוליטיקה של שנות השמונים. אבל זה עדיין תכנית מערכונים כיפית מלאה באנשים מוכשרים ודמויות משעשעות. אז צפו בכמה פרקים מתוך הכמות האדירה שהעלו לנטפליקס, ואז תהיו מוכנים לדוקו האיחוד של התכנית שבויים על ידי מרטין סקורסזה, צולם ב-2018 ועדיין לא יצא משום מה. מה קורה איתך, מרטי? עסוק מדי? בכל מקרה, בסוף החודש יגיע לנטפליקס סרט דוקומנטרי אחר על הסדרה, שנקרא "SCTV: תוכנית הטלוויזיה הכי טובה שמעולם לא שמעתם עליה", אז זה זמן טוב להתכונן.
SCTV, עכשיו בנטפליקס

• המסך
• נטפליקס
• קומדיה