"Seeds": טי.וי און דה רדיו באלבום חדשני אך זהיר

כמו הפרצוף של רנה זלווגר, כמו השיר החדש של בל אנד סבסטיאן – מתיחת פנים היא פרקטיקה שקל לחרוג ממידותיה הטובות. קצת יותר מדי שיפוצים כדי להשיב את המראה הצעיר, ומאליה עולה השאלה: במי בעצם התאהבנו? בתוכן, בצורה או בחפיפה המושלמת ביניהם שיצאה פתאום מאיזון? זה נכון ללהקות מתבגרות כמו לכוכבות קולנוע, ונראה שהדבר העיקרי שדרוש כדי לשרוד מתיחת פנים הוא אישיות חזקה מספיק מתחת לעור החדש. אם לא תלכיד הקולות המפורסם והווייב הקולקטיבי שארקייד פייר שימרו, מישהו היה קונה את הגלגול האחרון שלהם כהרכב דיסקו קאריבי?

אצל טי.וי און דה רדיו (ובקיצור, טואד"ר) הסיפור דומה אבל בהבדל מרכזי אחד: היא הייתה תמיד הכל מהכל, עם יריעה מוזיקלית גמישה כל כך ששום סגנון לא באמת חורג מגבולותיה ועם שירת הנשמה המנוזלת של הסולן טונדה אדבימפה שקושרת את כל הקצוות לחבילה אחת. לעומת רוב אחיותיה לדור האינדי של אלפיים ומשהו – ש"חדש" אצלן היה במובן של "ז'אנר ישן באריזה חדשה" או "יצא אתמול וכולם מדברים על זה" – ברגעים הטובים של טואד"ר התחושה הייתה באמת של האזנה למשהו חדש, כלומר "מה דה פאק אני שומע פה?". תחושת הפליאה הנדירה הזאת מתעוררת גם בשירים הראשונים ב"Seeds", האלבום החמישי של טואד"ר, עם מחיאות הכפיים הקצובות של "Quartz", שירת העבדים והפעמונים שמתריעים על רכבת קיטור מתקרבת. היא נמשכת ב"Careful You", שמתיך סול חם אל צליל קר וחומצתי כמו שרק דייב סיטק יודע; ואחר כך נשחקת מעט מטבען של פליאה ושל חדשנות.

זה האלבום החמישי של טואד"ר והראשון אחרי מותו של החבר ג'רארד סמית, ולפיכך זהו אלבום של להקה שכמעט חדלה להתקיים אך אספה את עצמה מחדש בתהליך אטי של ליקוט שירים והרכבה. התוצאה היא רכבת שדים מפותלת אבל עם חגורות בטיחות, כלומר קצת פחות הרפתקנית מאלבומים קודמים של טואד"ר; ושקצת יותר נצמדת למבנה מסורתי של בית־פזמון־בית. לא שזה רע. יש עונג חדש בלשמוע את טואד"ר משחקים בביטלס של תקופת "ריבולבר" ב"Could You", ואני נשבע שאת הפלייבק הדיסקוטקי של "Right Now" היה אפשר להגניב אל האלבום החדש של טיילור סוויפט ואף אחד לא היה מרים גבה.

"הגשם יורד כמו תמיד אבל הפעם זרעתי זרעים". זו השורה הכמעט חיובית מדי שמסיימת את "Seeds" – אלבום שרמת הסוכר בו גבוהה מרמת החומציות. עם זאת האלבום מציג להקה שהתגברה והתבגרה ועשתה את זה יפה מאוד.

השורה התחתונה: קצת פופ עוד לא הרג אף אחד, סנובים.