הנה זה קורה בפעם ה-28: ב-23.6 ייפתח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב עם הקרנת הסרטים "נחמה" של ניצן גלעדי שזכה במסגרת פרויקט קצר על הדרך, ו"תשאיר את האור דולק" של דפנה אנגלנדר שזכתה במסגרת קצר אנימציה. במהלך הפסטיבל ייערכו אירועי פיצ'ינג, סדנאות ופאנלים, בהם רב-שיח שיוקדש למוזיקה בסרטים וסדרות ויעסוק בתהליך המורכב של בניית סאונד קולנועי. המנה העיקרית היא כמובן הסרטים שיוקרנו במסגרות השונות. בתחרות הבינלאומית ישתתפו סרטים מרוסיה, הודו, אוסטריה, הונג קונג, אוקראינה, איטליה, יפן, בריטניה, דרום קוריאה וארצות נוספות. צפיתי בכמה מהסרטים הישראלים שיוקרנו בפסטיבל, ובחרתי להמליץ על שמונה מהם.

>> עתיד מפחיד: דור ה-Z ותופעת הקריפי פסטה באו להציל את הוליווד
>> "התגלית": סטיבן ספילברג חזר הביתה. זה ירגש במיוחד את אוהביו

טרנטינו היקר (התחרות הבינלאומית, מקבץ 2)

הפנטזיה של כל סטודנט לקולנוע מאז התיישבותו של קוונטין טרנטינו בישראל, שימשה את תמר שוורץ (אוניברסיטת תל אביב) ליצירת קומדיה שחורה שהיא כל כולה מחווה לבמאי של "להרוג את ביל". נעמי הררי המצוינת ("בהסתורה") מגלמת מלצרית שחולמת להיות שחקנית, ומקווה להציג את עצמה בפני הקולנוען שמגיע לאכול בחדר פרטי במסעדה. אבל השף (מיכאל מושונוב) בחר במלצר אחר לשרת את הבמאי הנערץ, וזאת רק סיבה אחת לרצות לנקום בו. בסביבה של הטרדות מיניות וסכיני מטבח, הסרט נועד להפוך לפנטזיית נקמה נשית, ושלוש המלצריות לובשות שחור לבן, כמו הגברים ב"כלבי אשמורת". התאורה והצילום המסוגנן של מיאל לביא תורמים לאווירת האימה המשועשעת של הסרט המבדר הזה, שמן הסתם שוורץ עצמה ודאי מפנטזת שטרנטינו יצפה בו. (22 דק')

ככה זה דגים (התחרות הישראלית, מקבץ 5)

אליה דקל (סם שפיגל) כתבה וביימה סרט נעורים עם צבעוניות של מחזמר. עלמה דלוקה על יואב שעובד בחנות בעלי חיים, ונראה שהוא לא בלתי מעוניין, אבל כשהיא עומדת מולו היא מתקשה לפתוח את פיה. היא מדברת איתו רק דרך מילים כתובות במסך הטלפון. חברתה תמר מעניקה לה תמיכה רגשית ומנסה לדחוף אותה להתגבר על מעצוריה, אלא שאז הסמארטפון נשבר. זאת מין קומדיה רומנטית עקמומית על דור ה-Z, שהורגל לתקשר עם העולם דרך מסכים קטנים. השחקנים הצעירים נטע אורבך, שירה ארז ואמיר בנאי חמודים, והסרט (שצולם על ידי לי-ים פולמן) לוכד את העין בצבעוניות העשירה והמוקפדת שלו – חולצתה של עלמה צהובה כמו שקי האוכל לחתולים על המדפים בחנות וכמו דג הזהב ששט בתוך כד שקוף עם חרציות ורודות. (15 דק')

לנוח (התחרות הישראלית, מקבץ 1)

אלה שאול (מנשר) כתבה וביימה סרט בסגנון שנות השישים, כולל הצילום היפה בשחור לבן (של גל צורף), שמזכיר את "לאט יותר" של אברהם הפנר (יש לשער שהוא נלמד בבית הספר). כמו הסרט מ-1967, שמתאר משבר בזוגיות ארוכת שנים דרך מחשבותיה של אישה מזדקנת, "לנוח" מגיש לצופים מונולוג פנימי של אישה צעירה (אלה שאול עצמה) המתארת את פרידתה מבן זוגה (יואב רוטמן) על רקע מונטאז' של דימויים שנראים כהבזקי זיכרונות אינטימיים שלה מדירתם הקטנה. גשם ורוח ותאורה מוקפדת תורמים לאווירה העגמומית והסרט נחווה כשיר קולנועי. (9 דק')

מתייצבת לאהבה (התחרות הישראלית, מקבץ 1)

נועה בן משה (סם שפיגל) צילמה את עצמה בסרט תיעודי סטייל קומדיה רומנטית על ניסיונותיה למצוא לעצמה בן זוג. הבחורים בדייטים משתפים פעולה (עם הבמאית, לא עם הבחורה שמחפשת אהבה), והמציאות הישראלית העכשווית תורמת לדרמה של הדמויות ומספקת פנצ'ליינים מוצלחים. אימא של נועה תורמת מחוכמת החיים הלא מעודדת שלה, והתוצאה מבדרת, כנה ומתסכלת. (22 דק')

בור מים (התחרות הישראלית, מקבץ 4)

גידי הרמן (אוניברסיטת תל אביב) יצר דרמת נעורים טעונה ומשוחקת היטב. החברים אביב (יונתן שחר) ודן (איתי טרחנוב) מעבירים אחר צהריים במאגר מים נטוש באזור כפרי בצפון. החברות בין השניים מאוד לא מאוזנת ועתירה הדים הומוארוטיים. דן הבריון מתגרה בחברו ומשפיל אותו, ככל הנראה מודע לכך שהוא נמשך אליו, ואביב אינו מורד בשל חששו לאבד את הקשר, פגום ככל שיהיה. (16 דק')

מלך קיפוד (התחרות הישראלית, מקבץ 1)

גיבור סרטו של אופיר טל (המכללה האקדמית ספיר) הוא אסי (נדב עדר) האבל על מות אשתו בתאונת דרכים. הוא מסתגר בתוך עצמו עד שאחותו (הנמצאת על סף פרידה מבעלה), מבקשת ממנו לחזור להיות "הדוד הכיף" ולשמור על אחייניתו בת השש. כדי להעסיק אותה, אסי עושה איתה סרטונים בכיכובן של בובות לגו, ונדרש לענות על שאלות שפחות נעים לו לענות עליהן. הצילום לא יציב שלא לצורך, אך הדינמיקה בין הדוד והאחיינית חיננית ושובת לב, כמו גם המערבון (עם הנסיכה) שהם יוצרים. (20 דק')

הציפור שרצתה (תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 2)

ב-2013, "בבגה", סרט הגמר של גן דה לנגה בסם שפיגל, השתתף בתחרות הישראלית בפסטיבל סרטי הסטודנטים. השנה היא חוזרת לפסטיבל במסגרת תחרות הסרט העצמאי, עם "הציפור שרצתה", שכבר גרף את פרס אופיר ואת פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. זה סרט נטול מילים באנימציית בובות על ציפור שכה משתוקקת להיות אימא, שהיא מוכנה לעבור טיפולי פוריות סיזיפיים שמענים אותה, הורסים את גופה וכמעט הורגים אותה. הסרט עז הבעה, מטריד, ובסופו של דבר מרגש מאוד. (8 דק')

2:30 דקות ב-5 שקלים (תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 3)

סרטו התיעודי של יפים גרבוי נפתח בציטטה של סוזן סונטאג: "כל עוד אנו חשים חמלה, אנו מרגישים שאיננו שותפים למה שגרם לסבל. החמלה שלנו מכריזה על חפותנו ובאותה מידה על חוסר האונים שלנו". הציטטה יוצרת ציפייה מסוימת שהסרט מפר, או בעצם מקיים דרך הפניית תשומת הלב של הצופים בו לאופן הצפייה שלהם עצמם בצופים אחרים. אתר ההתרחשות הוא מצפה בשדרות, שם הוצבה משקפת שנפתחת בחמישה שקלים לשתיים וחצי דקות ומאפשרת למבקרים להציץ על הריסות עזה. מגיעים לשם אנשים פרטיים לצד קבוצות של בני נוער מהעולם, עם מדריכים שמרביצים בהם ציונות. המצלמה מתבוננת בהם מתבוננים ומגיבים למה שהם רואים בשלל שפות. "יואו איזה חורבן, את חייבת לראות", "בחיים לא חשבתי שהרס יהיה כל כך יפה" ו"This is the coolest part of the whole trip" הם כמה מהמשפטים שנשמעים בסרט. זה מונטאז' התרשמותי ערמומי ומצמרר, שמציע דיוקן של מצב הציונות אחרי ה-7.10. כפי שנאמר (הפעם ברוסית): "בואו נצלם תמונה קבוצתית כציונים אמיתיים. שלושה ארבע, אנחנו צועקים "ציונות!" (24 דק')

>> הפסטיבל הבינלאומי ה-28 לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב // 30.6-23.6 // סינמטק תל אביב ולוקיישנים נוספים ברחבי העיר //כל הסרטים, כל הפרטים וכל הכרטיסים מחכים לכם באתר הפסטיבל

• המסך
• קולנוע
• פסטיבל סרטי סטודנטים