קיצור תולדות השיכר: ההיסטוריה של האלכוהול

מהבירות הראשונות דרך הפולחנים הפרועים של היוונים ועד נצחון הצבא הרוסי על הנאצים - לאלכוהול יש היסטוריה מרתקת בת אלפי שנים. מורשת שיכורים

אלכוהול מיושן. צילום: Shutterstock
אלכוהול מיושן. צילום: Shutterstock
18 בדצמבר 2014

בניגוד למה שאנשים עשויים לחשוב, האלכוהול לא הומצא בסמיכות למשקאות האנרגיה. למשקאות האלכוהולים האהובים עלינו כל כך יש היסטוריה רחוקה של עשרות אלפי שנים, היסטוריה של דתות, תרבויות, מלחמות ואלים. יש שטוענים שלפני שהאדם יצר את הלחם הוא יצר את הבירה. למעשה, נדמה שכמו הג'וקים, האלכוהול היה פה ויהיה פה הרבה אחרינו.

אז בנקודת הזמן האפסית הזו בקיום, עם סיום 2014, רגע לפני השנה האזרחית חדשה, כשאלכוהול מלווה כל ארוחת שישי, ברית, קידוש, בר/בת מצווש, דייט ראשון, דייט שני, חתונה או גירושים, החלטנו לפשפש בהיסטוריה ולחשוף תקופות שיכורות בהרבה.

רגע הגילוי המדויק של האלכוהול לא ידוע, שכן לכל תרבות יש את הסיפור שלה וסביר שהתרחש בכמה מקומות בעולם במקביל. הסינים מדברים על קערת אורז נשכחת שתססה, האירופאים מספרים על ענבים שהושארו בשמש והמצרים על דייסה. כך או כך סביר שהימים שהגיעו אחרי רגע הגילוי היו אדירים וללא ספק מלאי שכרות מהסוג הכי מוצלח – שכרות בוסרית שלא מודעת להשלכות של היום שאחרי.

אחת העדויות הישנות ביותר לצריכת אלכוהול היא כתובת טיט מארם נהריים (סביבות צפון סוריה) משנת 3200 לפני הספירה. ומה היה כתוב באותו טקסט קדום? סך הכל תזכורת לכל אם טובה, שאם ברצונה להבטיח את בריאות בנה עליה לדאוג לו לשני כדי בירה ביום. לא לחם! בירה. לבירה באותן שנים היה תפקיד חשוב בחיי היומיום -היא שימשה כפולחן לאלים, כתשלום לסוחרים וגם כחלק בלתי נפרד מתרבות בילוי בבתי בושת.

אבל גם דרומית לשם, במדינת היהודים, יש מסורת אלכוהולית ותיקה. מי לא מכיר את המונח עדלאידע? נכון שהיום מדובר בצעדה חגיגית של אלה שהלכו רחוק מדי עם התחפושת והגיעו עד חולון, אבל פעם? פעם, כשעוד לבשו שמלות וקשרו אותם על המותן עם חבל, העדלאידע הייתה מצווה גדולה שכללה סעודה ומשתה עד למצב שכרות כזה שלא ניתן יהיה לדעת להבדיל בין ארור ההמן לברוך מרדכי. ביננו, צריך להיות ממש שיכור כדי לא לשים לב לבחור עם אוזניים מלאות בפרג.

בהמשך, היו אלה היוונים שגילו את האלכוהול. כבר בשנת 2000 לפני הספירה הם נהגו לשתות משקה אלכוהולי שנוצר מתסיסה של דבש מהול במים, אבל היין, הו היין. תוך שלוש מאות שנים הוא כבר היה עמוק ומושרש בתוך התרבות היוונית. היין תפס מקום בארוחות יומיות, בטקסי הכנסת אורחים, ברפואה ואפילו בטקסים דתיים. מי שלא שתה נחשב ברברי. אבל התקופה היפה מכולם, זו שממקמת את יוון בראש טבלת השיכורים, היא ללא ספק תקופת טקסי הפולחן של דיוניסוס, אל התיאטרון והמסכה, אל היין והגפן, אל הפריון ובמילים אחרות – אל הסיבה והתוצאה.

הטקסים של דיוניסוס משאירים עשן לתחרות שתיית אלכוהול של חיילים סובייטים (ועוד נגיע אליהם). הטקסים כללו בין היתר נשים ערומות שרצות באמוק ביערות, אוכלות בשר חי, מתופפות ורוקדות. אה, וגם אורגיות. היוונים שתו עד עילפון, מתוך אמונה אמיתית שהדבר מקרב אותם אל האלים. הטקסים של דיוניסוס הלכו ויצאו מכלל שליטה וכשהתפשטו לכיוון איטליה הם הוצאו מהחוק על ידי הסנאט, שנדוע מאז כפארטי פופרז הרשמיים.

יבש בפה

לאורך ההיסטוריה רואים איך האלכוהול מטייל יחד עם כיבושים וקולוניאליזם ומדביק מדינות שלמות בתהליכי ייצור מסחרי של הנוזל הערמומי. בסוף המאה השמונה עשרה הגיע האלכוהול אל אמריקה הצפונית וכבש את גם הילידים. האלכוהול הופך למטבע סחר אל מול האינדיאניים שמעולם לא פגשו בו. "מי האש", או "המים המשוגעים", נצרכים בכמויות עצומות. זה נשמע שמח, אבל בפועל הדבר גרם להתמכרות קשה ומהירה למשקאות חריפים בקרב האוכלוסייה האינדיאנית והביא לתוצאות הרסניות. למעשה, עד היום האלכוהול הוא הגורם הישיר לכשלושים וחמישה אחוזים ממקרי המוות של האינדיאנים בארצות הברית, לעומת שבעה אחוזים בקרב הלא אינדיאנים בארצות הברית.

מאה שנים אחר כך, בשנת 1921, חוקק הסנאט האמריקאי את חוק היובש. ארצות הברית החלה להבין את ההשלכות ההרסניות של צריכת אלכוהול מוגברת וניסתה להילחם (יש שיטענו – ללא הצלחה) בתופעת שתיית השיכר. באותם ימים, לא ניתן לייצר, לייבא, למכור או להוביל משקאות חריפים בארצות הברית. אבל היי, לא בפיקחים עסקינן, נכון? אז בואו נדבר על מה שהלך במדינות השכנות. חוק היובש אמנם חסם במעט את ארצות הברית, אבל במקסיקו, קנדה או בקריביים הוא הוביל לפתיחת מזקקות, מבשלות ושגשוג כלכלי במכירת משקאות חריפים. את הפוטנציאל של יחסי השכנות זיהו המאפיונרים משיקגו ונהר דטרויט הופך לנתיב פופולרי להברחות אלכוהול. שיקגו הפכה למעצמה משגשגת של הפרות חוק היובש ונפתחו בה עשרות אלפי מסבאות תחת שליטתם של הגנגסטרים. לאורך השנים הביקורות על החוק הולכות וגוברות עד שהוא מתבטל ומשאיר ריח אלכוהול עמום ואת העלילה של "אימפריית הפשע".

כמה שנים מאוחר יותר, וביבשת אחרת, גרמניה פולשת לברית המועצות. סטלין, הידוע בשמו המלא והקליט יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי סטלין, מבין את מה שגדולי מצביאי הצבא הרומי הבינו אלפי שנים קודם לכן ומקציב לכל חייל שלו בין 200 ל־300 גרם וודקה ביום לחימה. זה עובד, ברית המועצות משיגה ניצחון סופי על הנאצים ומתעוררת לבוקר שאחרי השואה עם הנגאובר רציני ומיליוני חיילים אלכוהוליסטים משוחררים ומובטלים.

אז כבר אמרנו שהיוונים מנצחים עם קרחנה ואורגיות ביער, אבל ההיסטוריה עדיין לא נכתבה במלואה, ואלכוהול עדיין בשיאו כך שסביר שנדע תקופות שיכורות יותר בעולם. בינתיים, אירופה מחזיקה באחוז צריכת האלכוהול הגבוה ביותר. המדינות המככבות בה הן מולדובה (מקום ראשון ומכובד), הרפובליקה הצ'כית, לוקסמבורג ואסטוניה. ישראל, כרגיל, מפגרת אחרי האחרות ובנתונים שפרסם משרד הבריאות בסוף 2013, ביחס למדינות ה־OECD ישראל נמצאת מקום אחד לפני אחרון בצריכת אלכוהול. פקחים מאתנו: הטורקים, וגם זה רק בגלל שהאסלאם אוסר עליהם. קדימה, להשתפר!