>> פורסם לראשונה ב-21.4.22 (כן, בדיוק לפני ארבע שנים. ככה זה)
>> אביב מארק הלך אתמול לעולמו בגיל 63 לאחר מאבק הירואי במחלת ריאות כרונית שנמשך למעלה מעשור. מארק היה מהדמויות האהובות ביותר בסצנת הרוק המקומית, מאנשי הסאונד הטובים בארץ ומוזיקאי מופרע בזכות עצמו (סאבווי סאקרס, אביב מארק והמוות/הנצח), יליד תל אביב והכי תל אביב שיש. תל אביב מארק. אירחנו אותו במדור "העיר שלי" לטובת קמפיין הגיוס שערכו חבריו המוזיקאים כדי לממן את המסע שלו אל השתלת הריאות בארצות הברית. הניתוח הוכתר בהצלחה אך ההתאוששות ממנו הייתה קשה, ועכשיו הוא יחסר לכולם מאוד.

1. הפסל "אישה נגד הרוח" של אילנה גור

הפסל הזה, הממוקם על הגבעה של צ'רלס קלור ליד הים זו הנקודה הקבועה של מוניק, שלי והכלבות שלנו קימי וזואי, שנהנות לרוץ אחרי הכדורים שאנחנו זורקים להן. אנחנו אוהבים לפרוס שם שמיכה, לשבת שם, להנות מהאוויר הטוב. אני מאוד אוהב את צ'רלס קלור, את המרחבים שיש שם. עם הגב לבניינים רואים רק את הים הפתוח, והים תמיד מנחם ומעודד. המקום עם הכי הרבה טבע בעיר. אחד המקומות האהובים עלי בעיר.
פארק צ'רלס קלור תל אביב

2. אבו חסן סניף הדולפין

כבר כשעולים למעלה לרוחב הדולפין מתחילים לרייר ולדמיין את המסבחה והפול. אני אוהב לשבת שם בשולחן בחוץ, ליד הפתח, ולהסתכל על הנמל. מבחינתי זה בית המקדש השלישי. מאז שאני זוכר את המקום הוא לא השתנה, ולמרות כל הוויכוחים בין אנשים על חומוס כזה או אחר, בשבילי זה תמיד יהיה מספר אחת. אווירה אחרת, גן עדן.
הדולפין 1 יפו

3. ריבר סטודיו

חדר החזרות והאולפן של קובי כהן, מתופף להקת הנצח. חדר מצוין. המון חזרות עשינו שם, עברנו הרבה חוויות מעניינות, מקום שמאוד קרוב לליבי. עם אווירת רוקנ'רול אמיתית שקובי יצר שם, הכי לא מלוקק ואפשר לעשות שם הכל ולהרגיש כמו בבית. מאוד ממליץ לעשות שם חזרות ולנגן שם.
רבניצקי 7 תל אביב

4. עמדת המיקסר בלבונטין 7

הייתי סאונדמן הבית של המועדון במשך שנים, זה היה הבית השני שלי, עמדת המיקסר. עשיתי שם סאונד למאות הופעות, הופעתי שם בעצמי עשרות פעמים ויש לי קרבה מיוחדת בלב לעמדה הזו, שבה ביליתי חלק גדול מהשנים שלי בלבונטין.עבורי, כשנכבה האור ומתחילה ההופעה, הריגוש של ה"לייב גיג" ניצת מחדש, כל פעם, ולא משנה כמה פעמים עשיתי סאונד או הופעתי. ללבונטין 7 יש חלק גדול מזה.
לבונטין 7 תל אביב

5. עזאזל בר

בר חדש עם אווירת רוקנ'רול, בלי היפסטריזם מלוקק, שנמצא בפסאז' באלנבי 94. המקום ששייך לערן סלומון (איש הרוטשילד 12 והרצל 16 בעבר). מאוד ממליץ להגיע לשם באופן כללי ובמיוחד בערבים שרם אוריון מתקלט.
אלנבי 94 תל אביב

6. סון רון

קבב בנאן, המנה הכי מושלמת ומושקעת בין שלל אפשרויות אוכל הרחוב בתל אביב. מגוון הטעמים והרטבים והעשייה של הקבב בתנור האבנים – זו המנה הכי טעימה שיש היום. ובכלל, זה מקום משובח ואנשים נחמדים ותמיד כיף וטעים שם.
יהודה הלוי 44 תל אביב

>>אביב מארק עם יהלי סובול בהופעתו האחרונה, דצמבר 2024:

• העיר שלי
• אביב מארק והנצח
• לבונטין 7
• אבו חסן

החומוס שמכינים בעלי קרוואן, המוכר גם כאבו חסן מאז 1959 (ואולי עוד קודם), הוא מיתולוגיה עירונית (אנחנו חושדים שלעולם לא נדע אם המתכון המקורי היה בכלל של אום חסן ז"ל). ייתכן שאי שם בגליל מסתתרת חומוסייה טובה יותר, אבל בשבילנו אבו חסן הוא הטוב בעולם. זאת הסיבה לתור המתמיד ברחוב הדולפין ובשבטי ישראל. התפריט מינימליסטי וכלל גרגירי חימצה מבושלים ומוגשים בשלוש גרסאות, ויש הטוענים שהמסבחה החמימה היא המשובחת שבהן. על השולחן תטבילה ופלחי בצל וזהו. ולא צריך יותר מזה.
שבטי ישראל 14 // שבטי ישראל 17 // הדולפין 1 יפו

אבו מרוואן

החומוס של אבו מרוואן הוא שם דבר כבר יותר מ-30 שנה, ובחוגי החומוסולוגים זוכרים היטב את המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אבל החודש הוא חזר בסערה ללוקיישן מושלם בנמל יפו והפך בבת אחת לסיבה הכי טובה להגיע לנמל גם כשאין הופעה בבארבי. והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה, ניגוב אחד ומבינים מיד איך המיתולוגיה נולדה.
רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית)יפו

אל קלחה

חומוסולוגים אמיתייםמתרגשים כאן עד דמעות ממנת הפאטה המסורתית של משפחת ח'טיב, בדיוק אותה המנה שמגישים במסעדות של בני המשפחה שלהם בכווית ובעמאן, והאמת היא שזה אתגר לא קטן להזמין משהו אחר אם יש פאטה. אבל גם החומוס הביירותי שלהם עצמו ברמה גבוהה ביותר, ומעורר תשומת לב עירונית נרחבת מאז שנפתחה אל קלחה אי שם בימים הרחוקים של הסגר הראשון ב-2020. אגב, יש גם קודוסיה (שזה חומוס עם פול שמעורבב לתוכו) שזה בכלל להיט שצריך לדבר עליו יותר.
סלמה 3יפו

גרגר הזהב

המיקום האסטרטגי בה הוקמה, בלב שוק לוינסקי, הוביל לאינספור פיות רעבים ואנשי עמל שמחפשים חומוס זריז לנגב ולהמשיך הלאה בשגרת יומם. לכן, מבחינות רבות, גרגר הזהב הוא למעשה מסעדת פועלים שתמיד עמוסה בסועדים עם הייפ בלייני, ולשמחתנו התרחבה לחומוס עם צד לילי בגרגר הזהב דיזי. החומוס מוכן במקום לפי מתכון בסגנון גלילי, ונטחן במשך כל היום בשם הטריות. התוצאה היא מנה שנותנת בראש בעיקר כשהיא מגיעה לצד הפתעות מענגות כמו קרעי כרובית מושחמים, סלט קצוץ, טאבולה לימוני, צ'יפס ועוד. ומכאן, בחזרה ליפו, למקרה שאתם עדיין רעבים.
לוינסקי 30 // דיזנגוף 93 תל אביב

חומוס 616

יובל שרון, הבעלים של חנות הקומיקס המיתולוגית קומיקס וירקות פתח את החומוסייה שלו ביהודה מכבי בשלהי 2024. מאז עברו לא מעט גיבורי על דפי הקומיקס, ולא מעט גרגרי חומוס חמימים נכנסו לסיר- והוא התקבע כמקום קבע של תושבי הצפון הישן בזכות חומוס נהדר, קרמי בדיוק במידה הנכונה, טרי ונהדר. גם הפלאפל מצוין והשירות חייכני ונעים כמו בחומוסייה שכונתית שמכבדת את עצמה.
יהודה מכבי 61תל אביב

החומוס של אבי מעכו

הכוח הגדול של החומוס התל אביבי הוא להביא את הבסט מכל רחבי הארץ, והחומוס של אבי מעכו (זה השם המלא) הוא גרסה מאוד מותאמת לתל אביב של המנה העכואית. אולי זה כי אבי הוא אבי בן שיטון, שף שעבד 9 שנים במסעדותיו של מאיר אדוני, ששואב מהדקדוק של עולמות הפיין דיינינג כדי לייצר חומוס חלק ומינימליסטי כמו עכואי, אבל גם ישיר ומיוחד כמו העלית. גרגרים בלגים, שמן זית איכותי, פיתה דקה, בלי ביצה קשה (כי בן שיטון טוען שהיא הופכת את המנה לכבדה), וגם לא פטרוזיליה ופפריקה. ויוצאת לו מנה נהדרת, שגם בין כל הכללים מזקקת את מהות ממרח החומוס.
יהודה הלוי 72 תל אביב

האחים קלבוני

משפחת קלבוני היפואית הנפיקה כבר מספר דורות של חומוסאים וחומוסיות תחת שלל שמות ובמגוון מיקומים ברחבי הארץ, אבל ברחוב יפת נמצא הדבר האמיתי (והוא משתרע משני צדי הרחוב) והוא כולל חומוס קליל במפתיע וייחודי במרקמו – לא גרגירי ולא משחתי אלא משהו נעים באמצע – לצד כל התוספות שאפשר לצפות להן מחומוסיה יפואית ופול מוצלח במיוחד. יש מי שנשבעים בחומוס הזה עד כדי קריאת תיגר על החומוסיה הכי מפורסמת של יפו. אנחנו לא שם, אבל זה לא עוצר אותנו מלטרוף אותו.
יפת 136 יפו

חומוס המשורר

המשורר מביצרון, הלוא הוא בועז חזן, האכיל את השכונה ממזרח העיר בחומוס במשך כ-4 שנים לפני שעבר ב-2022 לאבן גבירול, וכמעט מיד הפך לאחת החומוסיות האהובות עלינו באזור, מהסוג ששווה גם את המעבר בין עבודות הרכבת האינסופיות. שילוב בין מנות מסורתיות להרפתקנות פוסט-היפסטרית קלילה מאזורי הרידיפיין, ויש מנה טעימה, חמימה במידה ועמוסה בגרגרים שנטחנו בגסות למשחה לא חלקה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בה.
אבן גבירול 8 תל אביב

חומוס חג' כחיל

משפחת חג' כחיל הפגינה את כוחה הקולינרי במסעדה שהייתה קרויה על שמה בכניסה ליפו מכיוון כיכר השעון ונסגרה בתחילת המלחמה, אבל מי שמכיר יודע שהמקומיים תמיד העדיפו את המסעדה העממית שלה שבתוככי רחוב יפת ששווה, ולא רחוק ממנה ממוקמת גם חומוסיה מרווחת וממוזגת שעושה כבוד לארסנל המשפחתי (הכולל גם שווארמיה ופלאפליה). במקום מוגש חומוס אוורירי במרקם גס יחסית, מסבחה נהדרת ובעיקר מנת פאתה מעולה, ויחד עם חומוסיות יפואיות אחרות היא שולטת במפת החומוס המקומית של תל אביב.
יפת 93 יפו

חומוס חמודי

הפינה שעל נחמני ויהודה הלוי תמיד היתה נקודת מפגש של חובבי החומוס, ולשמחתנו המסורת לא נשברה גם כש"חומוס נחמני" נסגר. במקומו (או יותר נכון, במקום החומוס המתחרה) הגיע חמודי עם מנה תל אביבית בהשראה ירושלמית, מעט חמצמצה ולגמרי חלקה. הסניף המקורי היה ביגאל אלון, אבל כאן בנחמני חמודי מצא בית וממשיך לספק את אותו החומוס המורכב-אך-ישיר שנאמניו מוכנים להישבע שהוא הטוב בעיר.
יהודה הלוי 93תל אביב

חומוס חמודי. צילום: מתוך עמוד הוולט של העסק

חומוס פרנקל // סיפורו של גרגר

הוא התחיל כחומוס פרנקל (למרות שאינו ברחוב פרנקל) ונוסף לו לאחרונה השם הפיוטי סיפורו של גרגר, ואין ספק שעם חומוס כזה בהחלט יש מה לספר. החומוס של עודד הכט והשף אמיר לטין הוא החדש ביותר ברשימה והוא ראוי להתייצב בה. שכן מדובר בקערה מבטיחה של נחמה, טריות וחמימות שפוגשת אותנו בלב פלורנטין. לכו על המחלוטה עם גרגרי החומוס החמימים ואנחנו מבטיחים לכם שלא תתחרטו. יש גם ממולאים, מרק ושאר אוכל ביתי נהדר.
מסילת וולפסון 28תל אביב

נאדר הגדול

הסוד השמור שעל גבולות יפו אמנם נפתח רק לפני כ-8 שנים, אבל האווירה היא של וותק של משפחה יפואית שיודעת דבר או שניים על חומוס, עם שמועות על קשרים למשפחת קלבוני. קשר משפחתי או לא, הטעם בהחלט מהדהד את המנה ההיא עם חומוס קליל במרקם ביניים נפלא, מנות גדולות ושפע של תוספות צד בקומפלט, ומסבחה שמתחרה ברצינות על תואר הטובה בעיר. באמת גדול זה.
דרך בן צבי 35 יפו

חומוס שלמה ודורון

אין בתל אביב חומוס מקטב יותר. יש הנשבעים לו אמונים ברמה של כת שטופת מוח ויש הרואים בו שיקוץ מוסרי – ובעיקר בשלל הווריאציות היצירתיות המוגשות בו מעל גבי החומוס, כולל חומוס סלט ירקות (!) או חומוס פריחולס, חלפיניו ונאצ'וס (!!!), אבל מומחי חומוס בלתי תלויים שהצליחו לבודד אותו מתוספותיו המוגזמות העידו שמדובר בחומוס מעולה כשלעצמו ואף למעלה מכך בגרסת החומוס-פול. עם זאת, החומוס דאל-טנדורי הוא הברקה מדהימה ולא מעניין אותנו כלום.
ישכון 29תל אביב

• אוכלים שותים
• חומוס
• יפו
• אל קלחה
• אבו חסן

>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב
>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי

ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.

1. אבו חסן

ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה.
הדולפין 1 יפו

2. אנדרי

כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה.
יפת 138 יפו

3. פלאפל עספור

רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות.
אמונים 11 יפו

4. קפה נאס

המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים.
עזה 55 יפו

5. Christmas Market

למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.

מקום לא אהוב בעיר:

בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?

יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.

מה יהיה?
אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• יפו
• אבו חסן
• גלידריות בתל אביב
• פלאפל
• קפה נאס
• כריסמס

שגיא זהבי הוא די.ג'יי ישראלי שמדלג בין טכנו לנגינת בוזוקי חיה ובין ישראל לזירה הבינלאומית. בחודש ספטמבר האחרון הוא שיחרר את "פאטה מורגנה", שיתוף פעולה ראשון שלו עם אמן ישראלי, שהוא במקרה הזמר המצליח איתי לוי. עם הבטחות לטומורולנד וערבוב בין מזרח למערב (וגם צלחת חומוס טובה), זו העיר שלו.

1. חוף גורדון

זה המקום שבו אני מרגיש הכי חופשי. הים, האווירה של המקום הפסטורלי, עם האנשים שעושים ספורט, ולצד המוזיקה, השקיעות, האוכל והתרבות. אתה נהנה מכל מה שקורה מסביב, מקבל השראה. יש משהו בחיים של תל אביב שמצליחים לשלב בין פשטות לפעלתנות, בין אנרגיה לרוגע. זה גם המקום שבו אני מקבל השראה. אני אולי מנגן על במות בינלאומיות, אבל הלב שלי תמיד נשאר בתל אביב.

2. גואט (GOAT)

זה הבית השני שלי. לאונג’־בר ברוטשילד שבו אני גם מנגן הרבה כדיג’יי קבוע. אני מבלה שם המון עם המשפחה והחברים הקרובים שלי, נהנה לבלות שם כל פעם מחדש. זו סצנה חיה: דיג’ייז מהשורה הראשונה, אמנים שמתערבבים אחד עם השני, שיח פורה לצד אווירה מגניבה וקהילתית. מבחינתי זה המקום שבו התרבות האלקטרונית המקומית באמת נושמת.
רוטשילד 24, תל אביב

3. קולנוע לב

יש בו משהו נוסטלגי, עתיק ואותנטי. קולנוע שנשאר נאמן לעצמו, בלי רעש ובלי פוזה. אני אוהב ללכת לשם לבד, לראות סרטים ישראליים. לאחרונה צפיתי ב‘קרוב אליי’ של תום נשר ויצאתי ממנו מרוגש ובוכה. הסרט הזה פתח לי את הלב. אני נהנה מהזמן איכות שלי שם.
דיזנגוף 50, תל אביב

4. קאסה מיה

מסעדת שף בלב רוטשילד עם גג פתוח, שמשלבת אוכל אסייתי מעולה. מקום מושלם לדייטים, זה המקום שאליו אני לוקח את רוב הדייטים שלי. יש משהו באווירה שלו שמאפשר פשוט להיות. זו תל אביב ברמה אחרת.
רוטשילד 24, תל אביב

5. חומוס אבו חסן

אני מכור לחומוס. אני אוכל שם כבר חמש עשרה שנה, וקוראים לי שם כל הזמן 'השייח זהבי' או 'אדון זהבי'. אני אוהב את השילוב בין התרבויות של הערבים והישראלים. מבחינתי, זה תל אביב האמיתית – הדיסוננס, השילוב תרבויות, והאהבה הפשוטה לאוכל טוב.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים. הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי לפקקים האלו בעיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט 'קרוב אליי’ של תום נשר. סרט אישי, אמיץ, כזה שמוציא ממך רגשות שלא ידעת שיש לך. הלכתי לראות אותו לבד בקולנוע לב, ובאיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי בוכה. יצאתי ממנו מרוגש, בוכה, שמח – הכל ביחד. כשאמנות נוגעת לך בלב ככה, אתה יודע שהיא אמיתית. סרט משמעותי עבורי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ‘אור ראשון’, גילמתי בה תפקיד של קצין יס"מ. הסדרה מגוללת 4 אירועים אמיתיים מהשבעה באוקטובר שהשתלבו אחד בתוך השני. היא נותנת את הסיפור המתומצת של מה שחווינו באירועי השבעה באוקטובר מכל מיני זוויות שונות. אני חושב שכל אחד חווה את השביעי באוקטובר בצורה אינדיבידואלית. יש אנשים שלראות את הסדרה לוקח אותם לתהומות ומקומות חשוכים ואפלים, ומנגד, יש אנשים שהסדרה נותנת להם איזושהי תקווה ובעיקר תחושת הזדהות. יש מקום לשני בצדדים. אנחנו חיים בחברה מסובכת ורגישה שעברה טראומה. הסדרה מצליחה לתפוס את הרגעים האלה בצורה שמזכירה לכולנו גם את הכאב וגם את הכוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולעזור ל'אחים לחיים’. ניגנתי בעצמי לחבר׳ה שנפצעו במלחמה, והייתה לי חוויה מדהימה איתם. אתה מבין כמה כוח יש לדברים הכי קטנים, הבנתי כמה זה עוזר להם ונותן להם טיפה יכולת לצאת מהמחשבות והכאבים שהם חווים. אני הבאתי מוזיקה, אבל כל אחד יכול להביא מעצמו משהו אחר – שיחה, חיבוק, אוכל, אוזן קשבת. בעקבות הפידבקים שקיבלתי מהעמותה לאחר שניגנתי להם, הבנתי כמה זה משמעותי עבורם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דני קושמרו, אני נשבע לכם, כל ערב אני מחכה לשמוע אותו. זה הפך לטקס יומי – ארוחת ערב עם חדשות. יש משהו בקול שלו שמרגיש כמו ‘הכול יהיה בסדר’. אני אוהב להיות מול הטלוויזיה ולשמוע אותו, זה מרגיע אותי.

מה יהיה?
יהיה מוזיקה. יהיה אור. ויהיה טומורולנד! ניפגש שם.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• אלקטרוני
• אבו חסן
• קולנוע לב