Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אביב מארק אהב ללכת לעזאזל ולגן עדן. זאת הייתה העיר שלו
אביב מארק (צילום: לירון כהן)
אביב מארק נפטר אמש אחרי מאבק ממושך במחלת ריאות, ועולם הרוק הישראלי איבד את אחד האנשים המיוחדים והאהובים ביותר שלו. לפני ארבע שנים בדיוק הוא התארח במדור "העיר שלי" ובחר את המקומות האהובים עליו בתל אביב רגע לפני שיצא להשתלת ריאות בארה"ב. העיר שלו תתגעגע
>> פורסם לראשונה ב-21.4.22 (כן, בדיוק לפני ארבע שנים. ככה זה) >> אביב מארק הלך אתמול לעולמו בגיל 63 לאחר מאבק הירואי במחלת ריאות כרונית שנמשך למעלה מעשור. מארק היה מהדמויות האהובות ביותר בסצנת הרוק המקומית, מאנשי הסאונד הטובים בארץ ומוזיקאי מופרע בזכות עצמו (סאבווי סאקרס, אביב מארק והמוות/הנצח), יליד תל אביב והכי תל אביב שיש. תל אביב מארק. אירחנו אותו במדור "העיר שלי" לטובת קמפיין הגיוס שערכו חבריו המוזיקאים כדי לממן את המסע שלו אל השתלת הריאות בארצות הברית. הניתוח הוכתר בהצלחה אך ההתאוששות ממנו הייתה קשה, ועכשיו הוא יחסר לכולם מאוד.
1. הפסל "אישה נגד הרוח" של אילנה גור
הפסל הזה, הממוקם על הגבעה של צ'רלס קלור ליד הים זו הנקודה הקבועה של מוניק, שלי והכלבות שלנו קימי וזואי, שנהנות לרוץ אחרי הכדורים שאנחנו זורקים להן. אנחנו אוהבים לפרוס שם שמיכה, לשבת שם, להנות מהאוויר הטוב. אני מאוד אוהב את צ'רלס קלור, את המרחבים שיש שם. עם הגב לבניינים רואים רק את הים הפתוח, והים תמיד מנחם ומעודד. המקום עם הכי הרבה טבע בעיר. אחד המקומות האהובים עלי בעיר. פארק צ'רלס קלור תל אביב
אילנה גור והפסל "אשה נגד הרוח" (צילום: מוזיאון אילנה גור)
2. אבו חסן סניף הדולפין
כבר כשעולים למעלה לרוחב הדולפין מתחילים לרייר ולדמיין את המסבחה והפול. אני אוהב לשבת שם בשולחן בחוץ, ליד הפתח, ולהסתכל על הנמל. מבחינתי זה בית המקדש השלישי. מאז שאני זוכר את המקום הוא לא השתנה, ולמרות כל הוויכוחים בין אנשים על חומוס כזה או אחר, בשבילי זה תמיד יהיה מספר אחת. אווירה אחרת, גן עדן. הדולפין 1 יפו
התור תמיד שם. אבו חסן הדולפין, 2008 (צילום: shomroni/ויקיפדיה/CC-by-SA-4.0)
3. ריבר סטודיו
חדר החזרות והאולפן של קובי כהן, מתופף להקת הנצח. חדר מצוין. המון חזרות עשינו שם, עברנו הרבה חוויות מעניינות, מקום שמאוד קרוב לליבי. עם אווירת רוקנ'רול אמיתית שקובי יצר שם, הכי לא מלוקק ואפשר לעשות שם הכל ולהרגיש כמו בבית. מאוד ממליץ לעשות שם חזרות ולנגן שם. רבניצקי 7 תל אביב
ריבר סטודיו (צילום באדיבות ריבר סטודיו)
4. עמדת המיקסר בלבונטין 7
הייתי סאונדמן הבית של המועדון במשך שנים, זה היה הבית השני שלי, עמדת המיקסר. עשיתי שם סאונד למאות הופעות, הופעתי שם בעצמי עשרות פעמים ויש לי קרבה מיוחדת בלב לעמדה הזו, שבה ביליתי חלק גדול מהשנים שלי בלבונטין.עבורי, כשנכבה האור ומתחילה ההופעה, הריגוש של ה"לייב גיג" ניצת מחדש, כל פעם, ולא משנה כמה פעמים עשיתי סאונד או הופעתי. ללבונטין 7 יש חלק גדול מזה. לבונטין 7 תל אביב
לבונטין 7 (צילום: פייסבוק/levontin.seven)
5. עזאזל בר
בר חדש עם אווירת רוקנ'רול, בלי היפסטריזם מלוקק, שנמצא בפסאז' באלנבי 94. המקום ששייך לערן סלומון (איש הרוטשילד 12 והרצל 16 בעבר). מאוד ממליץ להגיע לשם באופן כללי ובמיוחד בערבים שרם אוריון מתקלט. אלנבי 94 תל אביב
עזאזל (צילום: מערכת טיים אאוט)
6. סון רון
קבב בנאן, המנה הכי מושלמת ומושקעת בין שלל אפשרויות אוכל הרחוב בתל אביב. מגוון הטעמים והרטבים והעשייה של הקבב בתנור האבנים – זו המנה הכי טעימה שיש היום. ובכלל, זה מקום משובח ואנשים נחמדים ותמיד כיף וטעים שם. יהודה הלוי 44 תל אביב
אפשר עוד פיתה: 13 החומוסיות הכי טובות בתל אביב (וביפו)
חומוס אבו חסן (צילום: שאטרסטוק)
עם גרגרים, עם פול, עם ביצה או בלי - חומוס הוא הדלק שמניע את גלגלי תל אביב המשחה שמדביקה אותנו יחד והדבר שעליו פודיז ישראלים יכולים להתווכח לנצח. זה הזמן לרענן את הרשימה הכי מעוררת מחלוקת בעיר, כדי שתוכלו להתווכח עד חורמה: מיהי החומוסיה הכי טובה בתל אביב? כלומר, ביפו?
הו חומוס, מתת האלים לאנושות. ממרח שפותר כל מכאוב, מטבל שמביא איתו מזור לכל צרותינו, התשובה הים תיכונית לפניצילין. האהבה שלנו לחומוס אינה יודעת גבולות ושובע, את הנכונות שלנו להתווכח עד חילופי מהלומות בשאלת החומוס הכי טוב בעיר לא כדאי לבחון, וגם אם נודה שלתל אביב רבתי יש הרבה מה ללמוד מערי החומוס המובילות של ישראל, הרי שהחומוס היפואי המעולה שם אותנו על המפה (בקיצור, סעו ליפו לאכול חומוס אחרת לא יהיה לכם). ההפתעה היחידה ברשימה היא מיעוט החומוסיות שנפתחו בשנים האחרונות על רקע יוקר המחייה, כי הייתם חושבים שבזמנים קשים החומוס יכול לשמש משענת קולינרית זולה, נגישה ובסיסית למסעדנים ולקוחותיהם, אבל סבבה, תאכלו ברוסקטה ושיפוד ב-250 שקל. אנחנו ננגב גם בשבילכם.
החומוס שמכינים בעלי קרוואן, המוכר גם כאבו חסן מאז 1959 (ואולי עוד קודם), הוא מיתולוגיה עירונית (אנחנו חושדים שלעולם לא נדע אם המתכון המקורי היה בכלל של אום חסן ז"ל). ייתכן שאי שם בגליל מסתתרת חומוסייה טובה יותר, אבל בשבילנו אבו חסן הוא הטוב בעולם. זאת הסיבה לתור המתמיד ברחוב הדולפין ובשבטי ישראל. התפריט מינימליסטי וכלל גרגירי חימצה מבושלים ומוגשים בשלוש גרסאות, ויש הטוענים שהמסבחה החמימה היא המשובחת שבהן. על השולחן תטבילה ופלחי בצל וזהו. ולא צריך יותר מזה. שבטי ישראל 14 // שבטי ישראל 17 // הדולפין 1 יפו
המסבחה הקדושה. חומוס עלי קרוואן אבו-חסן (צילום: אסף קרלה)
אבו מרוואן
החומוס של אבו מרוואן הוא שם דבר כבר יותר מ-30 שנה, ובחוגי החומוסולוגים זוכרים היטב את המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אבל החודש הוא חזר בסערה ללוקיישן מושלם בנמל יפו והפך בבת אחת לסיבה הכי טובה להגיע לנמל גם כשאין הופעה בבארבי. והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה, ניגוב אחד ומבינים מיד איך המיתולוגיה נולדה. רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית)יפו
ניגוב אחד מסביר את המיתוס. אבו מרוואן ומנה דוגמנית (צילום: שרון בן-דוד)
אל קלחה
חומוסולוגים אמיתייםמתרגשים כאן עד דמעות ממנת הפאטה המסורתית של משפחת ח'טיב, בדיוק אותה המנה שמגישים במסעדות של בני המשפחה שלהם בכווית ובעמאן, והאמת היא שזה אתגר לא קטן להזמין משהו אחר אם יש פאטה. אבל גם החומוס הביירותי שלהם עצמו ברמה גבוהה ביותר, ומעורר תשומת לב עירונית נרחבת מאז שנפתחה אל קלחה אי שם בימים הרחוקים של הסגר הראשון ב-2020. אגב, יש גם קודוסיה (שזה חומוס עם פול שמעורבב לתוכו) שזה בכלל להיט שצריך לדבר עליו יותר. סלמה 3יפו
מספקת ומדויקת. חומוס עם בשר, אל קלחה (צילום: יחסי ציבור)
גרגר הזהב
המיקום האסטרטגי בה הוקמה, בלב שוק לוינסקי, הוביל לאינספור פיות רעבים ואנשי עמל שמחפשים חומוס זריז לנגב ולהמשיך הלאה בשגרת יומם. לכן, מבחינות רבות, גרגר הזהב הוא למעשה מסעדת פועלים שתמיד עמוסה בסועדים עם הייפ בלייני, ולשמחתנו התרחבה לחומוס עם צד לילי בגרגר הזהב דיזי. החומוס מוכן במקום לפי מתכון בסגנון גלילי, ונטחן במשך כל היום בשם הטריות. התוצאה היא מנה שנותנת בראש בעיקר כשהיא מגיעה לצד הפתעות מענגות כמו קרעי כרובית מושחמים, סלט קצוץ, טאבולה לימוני, צ'יפס ועוד. ומכאן, בחזרה ליפו, למקרה שאתם עדיין רעבים. לוינסקי 30 // דיזנגוף 93 תל אביב
יובל שרון, הבעלים של חנות הקומיקס המיתולוגית קומיקס וירקות פתח את החומוסייה שלו ביהודה מכבי בשלהי 2024. מאז עברו לא מעט גיבורי על דפי הקומיקס, ולא מעט גרגרי חומוס חמימים נכנסו לסיר- והוא התקבע כמקום קבע של תושבי הצפון הישן בזכות חומוס נהדר, קרמי בדיוק במידה הנכונה, טרי ונהדר. גם הפלאפל מצוין והשירות חייכני ונעים כמו בחומוסייה שכונתית שמכבדת את עצמה. יהודה מכבי 61תל אביב
לא בתמונה: מארוול אוונג'רז. חומוס 616 (צילום: רוני טל)
החומוס של אבי מעכו
הכוח הגדול של החומוס התל אביבי הוא להביא את הבסט מכל רחבי הארץ, והחומוס של אבי מעכו (זה השם המלא) הוא גרסה מאוד מותאמת לתל אביב של המנה העכואית. אולי זה כי אבי הוא אבי בן שיטון, שף שעבד 9 שנים במסעדותיו של מאיר אדוני, ששואב מהדקדוק של עולמות הפיין דיינינג כדי לייצר חומוס חלק ומינימליסטי כמו עכואי, אבל גם ישיר ומיוחד כמו העלית. גרגרים בלגים, שמן זית איכותי, פיתה דקה, בלי ביצה קשה (כי בן שיטון טוען שהיא הופכת את המנה לכבדה), וגם לא פטרוזיליה ופפריקה. ויוצאת לו מנה נהדרת, שגם בין כל הכללים מזקקת את מהות ממרח החומוס. יהודה הלוי 72 תל אביב
חומוס כמו שאלוהי החומוס התכוונו. החומוס של אבי מעכו (צילום שרון בן־דוד)
האחים קלבוני
משפחת קלבוני היפואית הנפיקה כבר מספר דורות של חומוסאים וחומוסיות תחת שלל שמות ובמגוון מיקומים ברחבי הארץ, אבל ברחוב יפת נמצא הדבר האמיתי (והוא משתרע משני צדי הרחוב) והוא כולל חומוס קליל במפתיע וייחודי במרקמו – לא גרגירי ולא משחתי אלא משהו נעים באמצע – לצד כל התוספות שאפשר לצפות להן מחומוסיה יפואית ופול מוצלח במיוחד. יש מי שנשבעים בחומוס הזה עד כדי קריאת תיגר על החומוסיה הכי מפורסמת של יפו. אנחנו לא שם, אבל זה לא עוצר אותנו מלטרוף אותו. יפת 136 יפו
האחים קלבוני. צילום: אנטולי מיכאלו
חומוס המשורר
המשורר מביצרון, הלוא הוא בועז חזן, האכיל את השכונה ממזרח העיר בחומוס במשך כ-4 שנים לפני שעבר ב-2022 לאבן גבירול, וכמעט מיד הפך לאחת החומוסיות האהובות עלינו באזור, מהסוג ששווה גם את המעבר בין עבודות הרכבת האינסופיות. שילוב בין מנות מסורתיות להרפתקנות פוסט-היפסטרית קלילה מאזורי הרידיפיין, ויש מנה טעימה, חמימה במידה ועמוסה בגרגרים שנטחנו בגסות למשחה לא חלקה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בה. אבן גבירול 8 תל אביב
חומוס המשורר (צילום: מיקה חזן)
חומוס חג' כחיל
משפחת חג' כחיל הפגינה את כוחה הקולינרי במסעדה שהייתה קרויה על שמה בכניסה ליפו מכיוון כיכר השעון ונסגרה בתחילת המלחמה, אבל מי שמכיר יודע שהמקומיים תמיד העדיפו את המסעדה העממית שלה שבתוככי רחוב יפת ששווה, ולא רחוק ממנה ממוקמת גם חומוסיה מרווחת וממוזגת שעושה כבוד לארסנל המשפחתי (הכולל גם שווארמיה ופלאפליה). במקום מוגש חומוס אוורירי במרקם גס יחסית, מסבחה נהדרת ובעיקר מנת פאתה מעולה, ויחד עם חומוסיות יפואיות אחרות היא שולטת במפת החומוס המקומית של תל אביב. יפת 93 יפו
חומוס יפואי כמו שצריך להיות. חומוס חג' (צילום: יחסי ציבור)
חומוס חמודי
הפינה שעל נחמני ויהודה הלוי תמיד היתה נקודת מפגש של חובבי החומוס, ולשמחתנו המסורת לא נשברה גם כש"חומוס נחמני" נסגר. במקומו (או יותר נכון, במקום החומוס המתחרה) הגיע חמודי עם מנה תל אביבית בהשראה ירושלמית, מעט חמצמצה ולגמרי חלקה. הסניף המקורי היה ביגאל אלון, אבל כאן בנחמני חמודי מצא בית וממשיך לספק את אותו החומוס המורכב-אך-ישיר שנאמניו מוכנים להישבע שהוא הטוב בעיר. יהודה הלוי 93תל אביב
חומוס חמודי. צילום: מתוך עמוד הוולט של העסק
חומוס פרנקל // סיפורו של גרגר
הוא התחיל כחומוס פרנקל (למרות שאינו ברחוב פרנקל) ונוסף לו לאחרונה השם הפיוטי סיפורו של גרגר, ואין ספק שעם חומוס כזה בהחלט יש מה לספר. החומוס של עודד הכט והשף אמיר לטין הוא החדש ביותר ברשימה והוא ראוי להתייצב בה. שכן מדובר בקערה מבטיחה של נחמה, טריות וחמימות שפוגשת אותנו בלב פלורנטין. לכו על המחלוטה עם גרגרי החומוס החמימים ואנחנו מבטיחים לכם שלא תתחרטו. יש גם ממולאים, מרק ושאר אוכל ביתי נהדר. מסילת וולפסון 28תל אביב
מה עוד צריך חוץ מחומוס טוב? חומוס פרנקל. (צילום: יעל שטוקמן)
נאדר הגדול
הסוד השמור שעל גבולות יפו אמנם נפתח רק לפני כ-8 שנים, אבל האווירה היא של וותק של משפחה יפואית שיודעת דבר או שניים על חומוס, עם שמועות על קשרים למשפחת קלבוני. קשר משפחתי או לא, הטעם בהחלט מהדהד את המנה ההיא עם חומוס קליל במרקם ביניים נפלא, מנות גדולות ושפע של תוספות צד בקומפלט, ומסבחה שמתחרה ברצינות על תואר הטובה בעיר. באמת גדול זה. דרך בן צבי 35 יפו
אין בתל אביב חומוס מקטב יותר. יש הנשבעים לו אמונים ברמה של כת שטופת מוח ויש הרואים בו שיקוץ מוסרי – ובעיקר בשלל הווריאציות היצירתיות המוגשות בו מעל גבי החומוס, כולל חומוס סלט ירקות (!) או חומוס פריחולס, חלפיניו ונאצ'וס (!!!), אבל מומחי חומוס בלתי תלויים שהצליחו לבודד אותו מתוספותיו המוגזמות העידו שמדובר בחומוס מעולה כשלעצמו ואף למעלה מכך בגרסת החומוס-פול. עם זאת, החומוס דאל-טנדורי הוא הברקה מדהימה ולא מעניין אותנו כלום. ישכון 29תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה. העיר של ג'ול עבוד
ג'ול עבוד, "בואו לאכול איתי" (צילום באדיבות "מכאן")
הוא יפואי שגדל בחיפה, הוא בעל מותג תיירות סקי ומדריך סקי, והוא משתתף בעונה החדשה של "בואו לאכול איתי" בערבית של ערוץ מכאן 33. ניצלנו את המצב לטיפים על גלידה של עשירים, על החומוס הכי טוב (אשתו היפואית פסקה), ועל קפה בחצר שקטה וקסומה. בונוס: חזון מרהיב לבית הירוק ברחוב יפת!
>> ג'ול עבוד הוא יפואי, נשוי +2, מג'נגל בין המפעל המשפחתי לדפוס לבין התשוקה האמיתית שלו: סקי. הוא מדריך ומוכר חבילות סקי, וכמובן גולש בעצמו. הוא חובב מוזיקה, חובב אומנות ומשתתף בשבוע המרכז של "תפדלו על עשא",הגרסה בשפה הערבית של הלהיט "בואו לאכול איתי"– שחזרה השבוע לעונה שנייה בערוץ מכאן 33.בואו לאכול איתו.
ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.
1. אבו חסן
ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה. הדולפין 1 יפו
התור תמיד שם. אבו חסן הדולפין, 2008 (צילום: shomroni/ויקיפדיה/CC-by-SA-4.0)
2. אנדרי
כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה. יפת 138 יפו
רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות. אמונים 11 יפו
4. קפה נאס
המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים. עזה 55 יפו
קפה נאס (צילום: רמי פחם)
5. Christmas Market
למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.
שוק כריסמס בכיכר קדומים, 2023 (צילום: אילן ספירא)
מקום לא אהוב בעיר:
בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?
הבית הירוק בעג'מי (צילום: Ynhockey/CC BY-SA 3.0)
יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.
"בואו לאכול איתי" (צילום באדיבות "מכאן")
לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה? זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.
מה יהיה? אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין אנרגיה לרוגע והמקום בו התרבות האלקטרונית נושמת. העיר של זהבי
יצאנו למדבר. די.ג'יי שגיא זהבי. (צילום: ניב מאיו)
בתיקלוטים תמצאו אותו מתחרע עם בוזוקי לצלילי טכנו, אבל ביום יום הדי.ג'יי והאמן האלקטרוני שגיא זהבי מעדיף צלחת חומוס טובה, השראה מחוף הים ולקנח עם איזה סרט ישראל מרגש. בונוס: ארוחת הערב הקבועה עם דני קושמרו
שגיא זהבי הוא די.ג'יי ישראלי שמדלג בין טכנו לנגינת בוזוקי חיה ובין ישראל לזירה הבינלאומית. בחודש ספטמבר האחרון הוא שיחרר את "פאטה מורגנה", שיתוף פעולה ראשון שלו עם אמן ישראלי, שהוא במקרה הזמר המצליח איתי לוי. עם הבטחות לטומורולנד וערבוב בין מזרח למערב (וגם צלחת חומוס טובה), זו העיר שלו.
1. חוף גורדון
זה המקום שבו אני מרגיש הכי חופשי. הים, האווירה של המקום הפסטורלי, עם האנשים שעושים ספורט, ולצד המוזיקה, השקיעות, האוכל והתרבות. אתה נהנה מכל מה שקורה מסביב, מקבל השראה. יש משהו בחיים של תל אביב שמצליחים לשלב בין פשטות לפעלתנות, בין אנרגיה לרוגע. זה גם המקום שבו אני מקבל השראה. אני אולי מנגן על במות בינלאומיות, אבל הלב שלי תמיד נשאר בתל אביב.
קלאסיקה מקומית. חוף גורדון (צילום: שאטרסטוק)
2. גואט (GOAT)
זה הבית השני שלי. לאונג’־בר ברוטשילד שבו אני גם מנגן הרבה כדיג’יי קבוע. אני מבלה שם המון עם המשפחה והחברים הקרובים שלי, נהנה לבלות שם כל פעם מחדש. זו סצנה חיה: דיג’ייז מהשורה הראשונה, אמנים שמתערבבים אחד עם השני, שיח פורה לצד אווירה מגניבה וקהילתית. מבחינתי זה המקום שבו התרבות האלקטרונית המקומית באמת נושמת. רוטשילד 24, תל אביב
יש בו משהו נוסטלגי, עתיק ואותנטי. קולנוע שנשאר נאמן לעצמו, בלי רעש ובלי פוזה. אני אוהב ללכת לשם לבד, לראות סרטים ישראליים. לאחרונה צפיתי ב‘קרוב אליי’ של תום נשר ויצאתי ממנו מרוגש ובוכה. הסרט הזה פתח לי את הלב. אני נהנה מהזמן איכות שלי שם. דיזנגוף 50, תל אביב
לב לב לב. קולנוע לב, דיזנגוף סנטר (צילום: יח"צ)
4. קאסה מיה
מסעדת שף בלב רוטשילד עם גג פתוח, שמשלבת אוכל אסייתי מעולה. מקום מושלם לדייטים, זה המקום שאליו אני לוקח את רוב הדייטים שלי. יש משהו באווירה שלו שמאפשר פשוט להיות. זו תל אביב ברמה אחרת. רוטשילד 24, תל אביב
אני מכור לחומוס. אני אוכל שם כבר חמש עשרה שנה, וקוראים לי שם כל הזמן 'השייח זהבי' או 'אדון זהבי'. אני אוהב את השילוב בין התרבויות של הערבים והישראלים. מבחינתי, זה תל אביב האמיתית – הדיסוננס, השילוב תרבויות, והאהבה הפשוטה לאוכל טוב.
כן בבקשה. המסבחה של אבו חסן (צילום: מעין נבו)
מקום לא אהוב בעיר:
הפקקים. הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי לפקקים האלו בעיר.
יום אחד, פשוט לא היום. פקקים בתל אביב. צילום: שאטרסטוק
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? הסרט 'קרוב אליי’ של תום נשר. סרט אישי, אמיץ, כזה שמוציא ממך רגשות שלא ידעת שיש לך. הלכתי לראות אותו לבד בקולנוע לב, ובאיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי בוכה. יצאתי ממנו מרוגש, בוכה, שמח – הכל ביחד. כשאמנות נוגעת לך בלב ככה, אתה יודע שהיא אמיתית. סרט משמעותי עבורי.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? הסדרה ‘אור ראשון’, גילמתי בה תפקיד של קצין יס"מ. הסדרה מגוללת 4 אירועים אמיתיים מהשבעה באוקטובר שהשתלבו אחד בתוך השני. היא נותנת את הסיפור המתומצת של מה שחווינו באירועי השבעה באוקטובר מכל מיני זוויות שונות. אני חושב שכל אחד חווה את השביעי באוקטובר בצורה אינדיבידואלית. יש אנשים שלראות את הסדרה לוקח אותם לתהומות ומקומות חשוכים ואפלים, ומנגד, יש אנשים שהסדרה נותנת להם איזושהי תקווה ובעיקר תחושת הזדהות. יש מקום לשני בצדדים. אנחנו חיים בחברה מסובכת ורגישה שעברה טראומה. הסדרה מצליחה לתפוס את הרגעים האלה בצורה שמזכירה לכולנו גם את הכאב וגם את הכוח.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה? לתרום ולעזור ל'אחים לחיים’. ניגנתי בעצמי לחבר׳ה שנפצעו במלחמה, והייתה לי חוויה מדהימה איתם. אתה מבין כמה כוח יש לדברים הכי קטנים, הבנתי כמה זה עוזר להם ונותן להם טיפה יכולת לצאת מהמחשבות והכאבים שהם חווים. אני הבאתי מוזיקה, אבל כל אחד יכול להביא מעצמו משהו אחר – שיחה, חיבוק, אוכל, אוזן קשבת. בעקבות הפידבקים שקיבלתי מהעמותה לאחר שניגנתי להם, הבנתי כמה זה משמעותי עבורם.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? דני קושמרו, אני נשבע לכם, כל ערב אני מחכה לשמוע אותו. זה הפך לטקס יומי – ארוחת ערב עם חדשות. יש משהו בקול שלו שמרגיש כמו ‘הכול יהיה בסדר’. אני אוהב להיות מול הטלוויזיה ולשמוע אותו, זה מרגיע אותי.
דני קושמרו ב"אולפן שישי" (צילום מסך: קשת 12)
מה יהיה? יהיה מוזיקה. יהיה אור. ויהיה טומורולנד! ניפגש שם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו