Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
גינס היא ללא ספק אחד מהסמלים הגדולים של אירלנד, ואומרים שיותר מ-10 מיליון כוסות גינס נמזגות בעולם מדי יום. מי שהנתון הזה נזקף לזכותו הוא ארתור גינס, שהקים את המבשלה שלו ב-1759. בשנת 2000 נפתח בדבלין מרכז המבקרים של החברה, והמקום היה לאטרקציה פופולרית. אחרי שתיכנסו דרך קשת אבן תגיעו למבנה שנראה כמו כוס בירה ענקית מזכוכית. כאן תלמדו על כל מסלול הייצור של הבירה. לקינוח ייקחו אתכם אל גג הבניין, לשבת בפאב המשקיף אל העיר, ותקבלו כוס ענקית של גינס אפלה וריחנית.
כתובת:St James's Gate
אינטרנט:www.guinness-storehouse.com
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מדי פעם אין ברירה אלא לתהות אם הם עושים זאת במכוון: הגישה אל דבלין כה מסובכת – החל בתנועת המכוניות הכבדה, דרך אתרי הבנייה האינסופיים וכלה בכבישים שאינם מסומנים כראוי – שקשה להאמין שכל המכשולים הללו לא הוקמו אלא כדי למנוע מאיתנו להיכנס. כשכבר הגעתם, דבלין נדמית כמקום אפור ומבשר רעות ולרגע קט אתם תוהים אם הגעתם למקום הנכון, האם זו ירושלים של הגולה האירית? האם זו בירת המסיבות של האי הבריטי? אז זהו, שכן, ולא. כן, זוהי דבלין, ולא, זהו אינו המקום שחשבתם שתמצאו על פי המוניטין שיצא לו, אבל תנו לה צ'אנס ותמצאו שהיא חמימה וקסומה בדיוק כפי שקיוויתם.
הדרך הטובה ביותר לחוות את דבלין היא ברגל, מאחר שגם אם אתם ממונעים, התנועה כבדה מדי, והעיר קטנה מכדי לנהוג בה. הצטיידו במפה ובנעלי הליכה נוחות, קוו למעט שמש וצאו לדרך, אבל לא לפני שתעשו את הדבר החשוב ביותר. נסו לשכוח את כל מה ששמעתם וחשבתם שאתם יודעים על העיר הזאת. השאירו את הדעות הקדומות שלכם מאחור ורק אז תתגלה בפניכם העיר המוזרה, המלנכולית, הידידותית אך המסובכת הזאת במלוא הדרה, ותגרום לכם להתאהב בה.
Trinity College
טריניטי קולג' הוקם בשנת 1592 ע"י המלכה אליזבת הראשונה, ושוכן בקמפוס יפהפה עם בניינים היסטוריים. אפשר להסתובב שם שעות, ליהנות מהארכיטקטורה הנפלאה ומהאווירה במקום, אך יש במקום דבר אחד שאסור להחמיץ בשום אופן – הספרייה הגדולה (Old library) בה הסטודנטים יכולים לעיין בהוצאות הראשונות של ספרים עתיקים ובראשה, "הספר של קלס" – שנכתב במאה השמינית לספירה והוא אחד הספרים העתיקים בעולם.
טירת דבלין שנבנתה ב-1204 היתה מוקד הכח של השלטון האנגלי באירלנד כבר מהמאה השלוש-עשרה. כיום הטירה משמשת לאירוח מנהיגים וראשי מדינות. במקום נערכים סיורים מודרכים בדירות האירוח, הקאפלה המלכותית והמרתף, בו חומות העיר נפגשות עם הטירה, וכך מתאפשרת הצצה לחיים של שליטי התקופה.
זוהי הכנסייה הגדולה ביותר באירלנד שנוסדה במאה ה-13 על חורבותיו של אתר דתי עתיק מהמאה החמישית. בכנסייה ניתן לראות לוחות זיכרון ואנדרטאות שבהן מונצחות דמויות מכובדות רבות מהשושלת האנגליקנית, כמו גם הדורות הרבים של חיילים איריים שלחמו ואיבדו את חייהם בשירות האימפריה הבריטית. כאן גם קבור הסופר הנודע ג'ונתן סוויפט (שעבודותיו החשובות ביותר נכתבו על ידו כשהיה כאן דיקן במאה ה-17) לצד בת-זוגתו.
למקרה שלא שמתם לב, הכל השתנה פה. במשך עשור אחד בלבד, הפכה דבלין מעיר נטולת סצנה לעיר בעלת הסצנה הכי רוויית אלכוהול בסביבה, ומהמעמד המפוקפק הזה, הפכה בימים אלו לקולית למדי.
הכל החל בהזרמת הכספים המאסיבית מטעם האיחוד האירופי בתחילת שנות התשעים. פתיחתם של כמה מועדונים הובילה במהירות לנהירה המונית מכל קצות תבל אל מה שנודע כ"בירת המסיבות החדשה של אירופה". עוד ועוד מקומות נפתחו, והסצנה תססה.
אבל מאחר שכל דבר טוב מגיע אל סופו, כמה שנים מאוחר יותר, הקוליות התאדתה וכל מה שנותר מסצינת הבילויים המקומית היה מאות תיירים שיכורים שנהנו מכרטיסי טיסה מוזלים ומהכנסת האורחים הידועה של האירים, אשר התחילה בשלב זה להישחק. טמפל בר הפך לאזור מוקצה מחמת המיאוס עבור המקומיים והתיירים כאחד. קיא ברחובות ומזרקים בשירותים לא היו מראה מהנה במיוחד… בו בזמן, החלו המחירים לטפס, הדבלינאים נשארו בבית, ונדמה היה שהמסיבה נגמרה.
ואולם, למצבים כאלה יש נטייה מחזורית, ובעוד ההמונים נעלמים לאטם, אלו שיצרו את הסצנה מלכתחילה, החלו מגיחים בחזרה משנת החורף שלהם.
כיום פטרוני הלילה ניחנים ביכולת שיפוט ובטעם משופר, והעיר מציעה זירות התרחשות מגוונות וטובות. רבות מהן מצויות במרחק עשר דקות הליכה מגדות נהר הליפי. בדרום, הריכוז הטוב ביותר של ברים ומועדונים נמצא בסביבת הרחובות George ו-Wicklow, ובצפון ברחוב Abbey ליד רחוב O'Connell וסביבותיו. אזור הטמפל בר לעומת זאת, לא שרד את נפילתו, וכיום הוא מוכרז פחות או יותר כאזור מת.
ופרט אחרון ומשמעותי ביותר, תשכחו מסיגריות! העישון אסור בתכלית בכל המקומות ללא יוצא מן הכלל, פרט למרפסות המיועדות לכך.
מועדון Spy (צילום: טיים אאוט)
Palace
מקום חביב על אוהבי המוזיקה האירית המסורתית. הפאב הזה פועל כבר יותר מ-150 שנה, ומה שנפלא בו (כמו בפאבים אחרים שבהם מנגנים מוזיקה אירית,) הוא שהקהל מוזמן להצטרף לנגינה בכל כלי (טיפ: כפות הן להיט גדול).
אחד מהתיאטראות העתיקים והגדולים ביותר בעיר בשעות היום, ומגה-מועדון בשעות הלילה. בניין וויקטוריאני יפהפה המחולק לחללים שונים וביניהם ברים, בימת הופעות ואזור להקרנות. חובבי ג'ז ומוסיקה לטינית ייהנו במיוחד.
שני מועדונים נוצצים ונחשבים בבניין אחד (למועדונים כניסות נפרדות אבל הם מתחברים בפנים). אל הספיי שנמצא בקומה העליונה באים כדי לראות ולהיראות ומדיניות הכניסה וחוקי הלבוש נוקשים. לווקס לעומת זאת, מגיעים בשביל לרקוד לצלילי מוסיקת האוס והיפ-הופ.
כתובת:Powerscourt Townhouse Centre, William Street South
Solas
אחד מהדי.ג'יי ברים הראשונים בעיר. המקום, שיש בו את גג העישון הנחמד ביותר בסביבה, עדיין משמש מקום טוב להתחיל בו את הערב. המוסיקה נוטה לכיוון ג'אז-פאנקי וסופי שבוע עלולים להיות עמוסים.
כתובת:31 Wexford Street
Dice Bar
שלט נאון אדום בולט מהקיר בחוץ, וה"וייב" במקום הוא של בר "מעורפל" ולא חוקי ברחובות ניו יורק. העיצוב גותי עם נרות כנסייה שמונחים במקום. למקום מגיעים כוכבי רוק מוכרים שקופצים לביקור והמוזיקה והקהל מגניבים למדי. ללא ספק המקום שווה ביקור.
כתובת:Queen Street, off Arran Quay
Tripod
לשעבר, מועדון ה "Red Box", טריפוד הוא אחד המקומות החדשים בעיר. המקום עדיין נחשב למפורסם בשל העוצמה שלו וכל יום חמישי מספר רב של דיג'ייז עולים על העמדה ומשמיעים למבלים מוזיקת טכנו/ האוס. בשבת המוזיקה "מיינסטרימית" יותר.
כתובת:Old Harcourt Street Station, Harcourt Street, Around St Stephen's Green
Lillie's Bordello
תצטרכו להיות סלז כדי להיכנס, ולאחר שנכנסתם, תיאלצו לפלס את דרככם בין כל האזורים השמורים ל_V.I.P. אף שהמוזיקה טובה, נראה כי ה"סלבז" הם סתם וואנביז, ואם יש פה סלבז אמיתיים הם חבויים בפינותיהם החשוכות.
המכירות היו מוגבלות לשוק מצומצם ביותר של ארבעה או חמישה אספנים שמרנים בטעמם. ואולם לאחר שאירלנד, ובמיוחד דבלין, חוו את המהפך הכלכלי המופלא שלהן, כללי המשחק השתנו. אף שטעמם של האירים, מיליונרים או לא, נותר שמרני משהו, נפרצו הגבולות, וכיום יש שוק ענף ליצירות מהמאה ה-20 ולאמנות מודרנית. ההאטה שפקדה את אירלנד עמעמה במקצת את השוק הרותח, אבל אין ספק כי הטאבו המסורתי נשבר והאמנות העכשווית ביססה את מעמדה.
בידודו של השוק – אחרי הכל, מדובר באי – הוא כנראה הגורם לכך שאירים אוהבים לרכוש יצירות אמנות איריות, גם אם שמותיהם של הכשרונות המקומיים טרם נפוצו בעולם הגדול. ולכן גלריות, במיוחד המסחריות שבהן, אינן מציגות בדרך כלל עבודות של אמנים בינלאומיים.
Gallery of Photography
חלל מקסים בלב אזור טמפל בר המציג אוסף תצלומים קבוע של אמנים מקומיים, וכן תערוכות צילום משתנות של אמנים מקומיים ובינלאומיים.
זוהי שלוחה של האקדמיה המלכותית שבלונדון אשר נוסדה בשנת 1830. ארבעה חללי תצוגה רחבים ומוארים מציגים אמנות אירית ובינלאומית, והתערוכה השנתית שנערכת בחודש מאי וכוללת מעל ל-1,000 יצירות, היא קרש הקפיצה הטוב ביותר לאמנים מקומיים בתחילת דרכם.
גלריה זו נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר בעיר. התקרה התעשייתית הגבוהה של חלל התצוגה משלימה היטב את מעט העבודות העכשוויות שתלויות בה ובין שמות האמנים המקומיים והבינלאומיים שהיא מייצגת ניתן למצוא גם את מרק ג'ויס, ג'רארד בירן, פול דורן וקורבן ווקר.
