למי שעישן קצת יותר מדי

חלק הולך וגדל מהקומדיות העכשוויות – למשל כל הסרטים של וויל פרל – קורצות למי שעישן קצת לפני (או תוך כדי). אבל אם עישנת כל כך הרבה עד שהזמן הפסיק ללכת ואתה מודבק לספה, רק כמה סרטים יתאימו לך. באופן מפתיע, הסרטים של ציץ' וצ'ונג – אבות ז'אנר קומדיות הסטלנים – אטיים מדי ולא סוחבים. במקום זאת פותחים את המרתון עם "חברים בכל מחיר" ("Half Baked") האלמותי של דייב שאפל, שיגרום לכם להרגיש בסדר גמור עם זה שהגזמתם. משם עוברים ליצירת המופת הגדולה של הז'אנר, "הרולד וקומר משתוללים באמריקה" ("Harold & Kumar Go to White Castle"), שבו כל הזמן קורה משהו: פגישה עם ניל פטריק האריס, רכיבה על צ'יטה וכך הלאה. מסיימים עם "אננס אקספרס" של סת' רוגן וחברים, כי צריך לסיים בגדול לפני שנרדמים ליומיים.

למי שרוצה להיות גבר־גבר

איזה מין גבר אתה אם לא ראית סרטי גברים טובים? גברים טובים רואים סרטים טובים על גברים. פותחים את המרתון עם "שלום לנצח" – הסרט הכי גברי של רוברט אלטמן המבוסס על הרומן של הסופר הכי גבר (חוץ מהמינגווי), ריימונד צ'אנדלר, ועם אליוט גולד האדיר בתפקיד הראשי כפיליפ מארלו (איזה גבר). משם עוברים ל"דרכים צדדיות", סרטו של אלכסנדר פיין על גברים שבורים שמחפשים את מה שהופך אותם לגברים ומוצאים בדרך המון בקבוקי יין. קצת נרדמתם מהדיון הכבד הזה? מסיימים ב"רוקי 4", הסרט שקבע גבריות מהי: דם שיורד מהפנים וקרב ענקים נגד רוסיה הסובייטית (המגולמת כולה בתפקיד הבלתי נשכח של דולף לונדגרן).

לגיקים עילאיים ומתנשאים

עוד מרתון של "שר הטבעות"? זה לחנונים. אתם, לעומת זאת, הסוגה העילית – גיקים, ולגיקים מזמן נמאס מסצנות שבהן הוביט עומד למות אבל ניצל בנס ברגע האחרון. פותחים את המרתון ב״The King of Kong״, סרט תיעודי על מאבק על התואר "גדול שחקני משחקי המחשב בכל הזמנים". משם עוברים ל"האקרים", סרט הניינטיז שהגדיר את הגיקיות המודרנית ובדיעבד הוא קומדיה דיסטופית ומשעשעת. חוזרים עשור אחורה, לשנות ה־80, ומסיימים עם "חלומות צעירים" ("Weird Science") של ג'ון יוז הענקי ("מועדון ארוחת הבוקר") – יצירת קאלט חתרנית ומטופשת במיוחד שתגרום לכם להגיד תודה שאתם גיקים היום ולא באייטיז.

למי שפה בשביל הפסקול

לפעמים הסרטים הם רק תירוץ לשמוע מוזיקה טובה. פותחים את המרתון עם "No Distance Left to Run", הדוקו המעולה על בלר, כי מה יכול להיות יותר טוב משעתיים עם המוזיקה של דיימון אלברן וחבריו? משם עוברים להתאושש מיום חנויות התקליטים, שחל בשבוע שעבר, עם הקומדיה הרומנטית "נאמנות גבוהה". מסיימים בסרט שהיה יכול לסיים גם את מרתון הגיקים, "סקוט פילגרים נגד העולם", ופסקול המטא שלו (שהוקלט לכאורה על ידי הלהקות הפיקטיביות המופיעות בסרט).

למי שחולם על כסף מהיר

ז'אנר סרטי השוד מעולם לא תפס בישראל יותר מדי. אולי יש משהו זר מדי בסרטים כל כך אלגנטיים שכל קומבינה פשוטה בהם הופכת לפאזל מתוחכם. כדי לבצע צעדים ראשונים בז'אנר, פותחים את המרתון עם "ההרג" ("The Killing"), מהסרטים הראשונים של סטנלי קובריק שסופו הוא אחת מסצנות הסיום הגדולות בתולדות הקולנוע. משם עוברים ל"ג'וק האיטלקי", אבל חס וחלילה לא לחידוש המיופייף משנות האלפיים אלא לסרט המקורי עם מייקל קיין (ומי לא רוצה לראות סרט עם מייקל קיין?) מ־1969. כל כך הרבה קלאס בסרט אחד. מסיימים את ערב השוד הגדול עם הסרט הארוך והמאתגר שבחבורה שגם הוא אחד מגדולי הז'אנר – "היט" של מייקל מאן, שבו אל פצ'ינו וגם רוברט דה נירו הגיעו לשיא שלהם (ומשם ציפתה להם רק הידרדרות קשה). נחמד להיזכר איך הכוחות האדירים האלו נפגשו בסרט שכולו תעלולים תסריטאיים ומרדפים מושלמים.

• ג'וק איטלקי
• ההרג
• סקוט פילגרים נגד העולם
• חלומות צעירים
• רוקי
• שלום לנצח
• הרולד וקומר משתוללים באמריקה
• בינג'
• דרכים צדדיות
• האקרים
• שר הטבעות
• היט
• סרטים
• תרבות

The Cruiseי(1998) / בנט מילר

דוקו קצר (רק קצת יותר משעה) על טימותי "ספיד" לוויץ׳, מדריך תיירים אקסצנטרי המנהל מערכת יחסים אינטנסיבית מדי עם ניו יורק. לוויץ', מעין משורר שלא כותב שירה, הוא רגשן, לוזר, פתטי, חכם בטירוף ושבור לחלוטין. לוויץ' שולט בסרט הזה: המקומות שאליהם הוא לא מוכן ללכת כאדם נותרים חסומים גם בפני המצלמה. התוצאה היא טריפ בלתי נשכח לתוך בדידותו האמנותית של איש אחד. והנה הסרט המלא:

[tmwdfpad]

בעלים ונשים (1992) / וודי אלן

אולי הסרט היחיד של אלן שאפשר לתאר כ״אינטנסיבי״. אין בו אפילו קצת מהקלילות האירונית והחולמנות שהן מסימני ההיכר שלו, רק מבט חסר רחמים על שתי מערכות יחסים מתפרקות. זהו סרט על הדברים שאנחנו עושים זה לזה וגם על מה שאנחנו עושים לחברים שלנו על הדרך.

דרכים צדדיות (2004) / אלכסנדר פיין

כי סנוביזם הוא מפלט נהדר ללב כואב, ואלכסנדר פיין מצטיין ביכולתו להציג על המסך אליטיסטים מבלי להפוך אותם למעוררי אנטגוניזם. למראית עין מדובר בקומדיה קצבית ועמוסת דיאלוגים, כמעט קשקשנית, אבל מתחת לשכבה החמימה של מסע בסן דייגו מסתתר סרט מדכדך ונוגע ללב על הצורך התמידי לברוח – לא לגמרי ברור לאן, לא לגמרי ברור ממה.

פלייטיים (1967) / ז'אק טאטי

לפעמים, כשהכל מסביב מתפרק, מילים הופכות לעומס בלתי נסבל. סרטו הכמעט אילם של ז'אק טאטי מוכיח שסלפסטיק יכול להיות מלנכולי. ללא עלילה מוגדרת, רק אדם אחד משוטט – ספק בסקרנות אינסופית ספק בבדידות תהומית בתוך עיר גדולה, כשכל הסרט חולף ללא תקריבים, במעין ריחוף מרוחק. זה לא בדיוק סרט עם תשובות או תובנות אלא יותר סרט שמשרה מצב תודעתי מסוים, מהסוג שמסוגל לבטח לגרום לתאי מוח להחלים.

Spalding Gray: Terrors of Pleasureי(1988) / תומס שלאם

זה לא בדיוק סרט, גם לא בדיוק מחזה מצולם וגם לא בדיוק ספיישל סטנד־אפ. ספולדינג גריי, אחד היוצרים המקוריים והייחודיים ביותר שפעלו במאה ה־20, הוא מונולוגיסט: במופעים שלו הוא היה יושב מאחורי שולחן ומקריא טקסט ארוך שכתב. ב״Terrors of Pleasure״ גריי צולל לפינות מביכות ומרגשות של התודעה האנושית בעודו מתעד את מערכת היחסים שלו עם בת זוגו, רנה. יצירה חד פעמית (טוב, מלבד המונולוגים המצולמים האחרים של גריי). הכי קרוב ללחיות קשר של מישהו אחר, לפחות ל־60 דקות.

Everything Must Goי(2010) / דן ראש

תפקיד דרמטי נדיר של וויל פארל הוא דבר נדיר מספיק בשביל להצדיק צפייה בסרט. פרל סוחב בגאון את דמותו המאופקת של איש מכירות אלכוהוליסט שמנסה לעשות משהו טוב עם החיים שלו לשם שינוי. אם זה לא נשמע מספיק אמריקאי מדכדך, תדעו גם שהתסריט מבוסס (באופן די חופשי) על סיפור קצר של ריימונד קארבר.

שקרים אמיתיים (1994) / ג׳יימס קמרון

הסרט הכי טוב של ארנולד שוורצנגר וגם הסרט הכי טוב של ג'יימס קמרון – בגלל אקשן מנחם שמרדים אזורים כואבים במוח אך נעשה בקריצה, לפעמים גם עם הלשון בחוץ ותמיד עם כוונות טובות. במקביל הוא מצליח להיות כמעט קומדיה רומנטית.

קרמר נגד קרמר (1979) / רוברט בנטון

בעיקר בשביל לעצור, לנשום עמוק ולהגיד "וואו, המצב שלי היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".

• ❤ תרבות
• דרכים צדדיות
• לב שבור
• סקס ויחסים
• החיים היפים
• המלצות צפייה