היום בערב (שלישי, 11.5) ייפתח פסטיבל תל אביב Eat בפארק צ'ארלס קלור, וכל מי שאוהב אוכל רחוב בארץ יהיה שם. תגידו תודה למפיקה הקולינרית נירית דולברג עמית שעשתה שכל זה יקרה, וגם נתנה לנו כמה המלצות שוות על מעדניה, על בר, על קצב כשר ועל אסף בריט מהתחתית. מה יהיה? התשובה מקועקעת לה על היד
>> נירית דולברג עמית (כדאי שתעקבו) היא מפיקה קולינרית, ולמעשה היא ה-מפיקה הקולינרית של פסטיבל תל אביב Eat, אירוע השיא של סצנת אוכל הרחוב בעיר שייפתח היום ויימשך עד יום שישי בפארק צ'ארלס קלור (14.5-11.5), בכיכובן של עשרות מסעדות, השפים הבכירים בארץ (השנה גם מושיק רוט!) והמון אנשים שאוהבים אוכל רחוב ממש כמוכם אבל עומדים לפניכם בתור. יהיה טעים וצפוף.
>> יפנית נצחית והוכחה ניצחת לכוחה של האנושות // העיר של תום שובל
>> אחרון בתי הקפה החופשיים ובורקס ששווה מישלן // העיר של עפרי אילני
>> רחבה לטיול עם חתולה ומסיבות שאל תבואו // העיר של אופיר סגרסקי

1. המצפור
אני מאוד אוהבת את בית הקפה שנמצא בפארק החורשות – פארק מדהים בדרום תל אביב מול הבית שלי.
משעול פרופ' היינריך מנדלסון 13, תל אביב

2+3. ארלי בר + עדינה
שני מקומות של מנו אמינוף, עדי קייזרמן-פלד ואסף ארליך, שנמצאים באותו רחוב אבל שונים זה מזה. אני אוהבת את הבעלים ואת האווירה, ובאופן כללי אוהבת את שינקין.
שינקין 38 // שינקין 43, תל אביב

4. פארק המדרון
המקום שבו אני רצה, בין חלקה הדרומי של תל אביב ליפו, עם הנוף הכי יפה בארץ והים המשגע ממול.
נמל יפו 48

5. הקצבייה של לוי
בשנה האחרונה אני נצמדת לתזונה קטגונית, ובקצבייה של לוי יש את הבשרים הכי טובים בעיר.
דרך בן צבי 76, תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
בשנה האחרונה רחוב אבן גבירול מוציא אותי מדעתי. בגלל העבודות על הרכבת הקלה הרחוב חסום, ובכל פעם שאני צריכה להגיע לאזור זה נהיה בלתי אפשרי.

השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לקחתי את אמא שלי בת ה-88 ואת הבת שלי לראות את "פריסליה מלכת המדבר" בהבימה. במשך כל ההופעה אמא שלי לא קלטה שמלכות הדראג הן גברים, אבל היא עמדה ורקדה כל המופע וכולנו יצאנו נרוגשת ומאושרות.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סדרת הטלוויזיה "ריסט" של אדיר מילר. היא הפתיעה וריגשה אותי, וללא צל של ספק גיל 50 הוא חתיכת משבר.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון "לחיות בכבוד", שמספק ארוחות חמות לניצולי שואה. אותי באופן אישי זה מזעזע שלניצולי שואה אין כסף לאכול, אז אני תורמת לארגון באופן קבוע.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו כרגע?
אני רוצה להרים לאסף בריט, הבעלים של "התחתית", עסק שעובד כבר מעל 20 שנה. בכל מלחמה ובכל פעם שיש אירוע ביטחוני אסף פותח מהר ונותן מענה. אפילו אחרי שטיל נפל ממש ליד, הוא פתח את המקום כבר למחרת. אסף יודע מה הוא עושה וצריך להרים לו כי אין הרבה בתי קפה כאלה.
מה יהיה?
יהיה טוב. אני מטבעי אופטימית והמשפט הזה אפילו מקועקע לי על היד. אני באמת מקווה שכל המפיקים, שפים, מסעדנים וכל מי שנפגעו בתקופת המלחמה יחזרו לחיי שגרה ולפרנסה בכבוד, ושנחזור לחיים האמיתיים בלי איום תמידי.

