Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שואקייס "חשיפה בינלאומית למוזיקה" יתקיים השנה זו הפעם השישית
בין המשתתפים בהופעות השנה: A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד. מי מהם יזכה להופיע בפסטיבלים נחשבים בעולם?
השואוקייס הישראלי הרשמי למוזיקת ג'אז ועולם ולמוזיקת רוק אינדי ואלקטרוניקה, חוזר זו השנה השישית.אירוע החשיפה הבינלאומית, שנערך בשיתוף משרד החוץ והקרן לירושלים – החוגגת השנה 50 שנים להיווסדה, בהפקת "צוללת צהובה" בירושלים ובתמיכת משרד התרבות והספורט, יתקיים בין ה-11 ל-14 בנובמבר ויוקדש לג'אז ומוזיקת עולם והסבב השני, בין ה-18 ל-21 בנובמבר, יוקדש לרוק, אינדי ואלקטרוניקה. ההופעות יתקיימו בבארבי ובאזור בתל אביב ובצוללת הצהובה ובמגדל דוד בירושלים.
מתוך למעלה מ-700 מוזיקאים והרכבים ישראלים שהגישו מועמדות השנה, נבחרו כ-50 משתתפים על ידי ועדה מקצועית. אלו יופיעו בפני עשרות מבכירי תעשיית המוזיקה הבינלאומית – נציגי חברות תקליטים, בוקינג ומפיקי פסטיבלים המוזמנים לארץ מרחבי העולם – בהופעות הפתוחות גם לקהל הרחב. בין המשתתפים: התפוחים, A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד.
בשנה האחרונה, בזכות קשרים שנרקמו באירוע החשיפה הקודם, theAngelcy, שי צברי, קותימאן, הקולקטיב, קאט אאוט קלאב, אבישי כהן, לולה מארש, גארדן סיטי מובמנט, שלוש, מארש דונדורמה ואחרים הופיעו וממשיכים להופיע בפסטיבלים ואירועים ברחבי העולם, בהם WOMEX, פרימוורה, פהודה, פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, זיגט ועוד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מתופף ספרדי שאני פוגש ברכבת התחתית בברצלונה אומר לי כמה הוא אוהב את הג'זיסט אבישי כהן. מנהל של פסטיבל סיני שעומד לפני בתור לכרטיסים מיד מתוודה באוזניי על אהבתו ללהקת טייני פינגרז (ואני עונה בתגובה שהם לא באמת מישראל, הם בכלל מהחלל החיצון). כשאני מגיע לקופה, הבחורה החייכנית שמולי רואה שאני מארץ הקודש ומיד אומרת לי כמה היא מאוכזבת מכך שהיא תפספס את ההופעות של הלהקות הישראליות בפסטיבל – מסתבר שהיא מעריצה של theAngelcy.
שלוש להקות ישראליות התקבלו השנה לפסטיבל פרימוורה, אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים באירופה שברשימת ההדליינרים שלו אפשר למצוא את הבלאק קיז, הסטרוקס וג'יימס בלייק. בנוסף ל־theAngelcy, הגיעו לכאן גם הקולקטיב וגארדן סיטי מובמנט, ועם ייצוג אקלקטי כזה, לרגע אפשר לחשוב שהפרובינציה הקטנה במזרח התיכון מתחילה לקבל שם של מעצמה מוזיקלית. אומנם לא כל 175 אלף קוני הכרטיסים של הפסטיבל עוצרים את נשימתם לקראת בואן של הלהקות הישראליות (בעיקר כשהן מופיעות באותן שעות מול שמות מוכרים יותר כמו סאן קיל מון ות'רסטון מור), אבל הנוכחות הישראלית כאן, שנה שניה ברציפות, עשויה לסמן את תחילתו של שינוי מבורך. הקולנוע הישראלי כבר נחשב בעולם לשם דבר. האם תהליך דומה קורה למוזיקה הישראלית?
theAngelcy בפסטיבל פרימוורה 2015
רועי ריק מלהקת הקולקטיב ממהר לצנן את ההתלהבות: "אני לא חושב שיש קהל שתופס את זה כסצינה ישראלית," הוא אומר, "אבל לעומת זאת, בתעשיית המוזיקה האירופאית כבר כן מדברים עלינו. אולי זה שלב אחד לפני שזה מחלחל לקהל הרחב". יוני שרוני מגארדן סיטי מובמנט מסכים אבל גם מחדד: "במוזיקה האלקטרונית ישראל קצת יותר מוכרת כגורם שאי אפשר להתעלם ממנו".
מי שבטוח לא התעלם מנוכחותם של הישראלים בברצלונה הוא ה־BDS (קמפיין לחרם על ישראל הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי), שמיד יצא בקריאה להחרים את ההופעות של ההרכבים ואף את הפסטיבל כולו, בשל העובדה שהוא נתמך בין היתר על ידי משרד החוץ הישראלי. תוכניית הפסטיבל דווקא הקדימה תרופה, קרצה לקהל האירופאי האנטי־ישראלי ותיארה את theAngelcy כלהקה "פציפיסטית ואנטי־לאומנית במוצהר" ששרה באחד השירים שלהם "We are a natural disaster" והמבין יבין, אך זה לא שינה את עמדת ה-BDS בנושא: הם מסרו שעמדתו של אמן כזה או אחר היא "לא רלוונטית" ברגע שהוא "בוחר לקבל כספים מהממסד הציוני". להגנתם יאמר שהם אכן לא קראו להחרים את ההופעה של צמד הדי.ג'ייז הישראלי רד אקסס, שהופיעו בנפרד מהמשלחת הישראלית. רותם בר אור, הסולן של theAngelcy, לא מתרגש: "הכל מותר באהבה ובמלחמה," הוא אומר בפשטות.
בינתיים במטה הפסטיבל מתקיימת הרמת כוסית לכבוד הלהקות הישראליות. פיתות עם חומוס ופלאפל מוגשות לאורחים (אנשי ה־BDS בוודאי היו מכנים את זה "כיבוש קולינרי"), והלהקות מנגנות סטים קצרים על במה קטנה בפני בכירי תעשיית המוזיקה האירופאית. מיד לאחר מכן הן מובהלות להופעות שלהן על הבמה הגדולה בפארק דל פורום הענקי, שם מתקיים הפסטיבל עצמו. ומי שחושב שמכאן אולי תתחיל הפריצה הגדולה של מי מהן, נתקל בריאליזם הפרקטי של מנהלי הלהקות.
הקולקטיב בפסטיבל פרימוורה 2015
אודי ניב, מנהל הלייבל BLDG5 שבו חתומה גארדן סיטי מובמנט אומר ש"אין ציפיה ליותר מדיי מפסטיבל כזה או אחר, לא משנה כמה הוא גדול. זה עניין מצטבר, זו שורה טובה בקורות חיים. כל פסטיבל הוא מדרגה שמעלה אותך למדרגה הבאה". על הבמה עולים הגארדנים והרחבה שממול מתמלאת במאות היפסטרים רוקדים, מחזה שיחזור על עצמו גם בהופעה השניה שלהם למחרת. כש־theAngelcy עולים, רועי ריק מהקולקטיב, שכבר ניגן באינספור פסטיבלים, מתקנא: "לאנג'לסי אין את חבלי הלידה שלנו. פעם היינו מנגנים בפסטיבלים קטנים, בבר בערב להקות, בחורי תחת מול עשרה אנשים. אתה מנגן ולא מאמין שהגעת לאנגליה בשביל זה. היום הכל מאוד ממוקד מטרה, אנחנו יודעים להגיע לאירועים כמו פרימוורה ולהתחבר לאנשים הנכונים שם, יש לנו ניהול ובוקינג באנגליה ובאוסטריה".
הקהל המקומי מתלהב מהחיבור הייחודי של theAngelcy בין פולק ובלוז לסול ולרגאיי ושר איתם את השירים בהנאה גלויה. כשבאחד מהקטעים לפתע לא שומעים חליל, לא פחות מארבעה אנשים בקהל קופצים על הסאונדמן לשאול מה קורה. מסתבר שבקהל יש לא מעט ישראלים שבאו לתמוך ולגונן, גם במחיר של ויתור על הופעות של הרכבים בין לאומיים, שבניגוד לאנג'לסי לא מנגנים בבארבי פעם בחודש. שניים מהם אומרים לי שזה מרגש אותם לראות את theAngelcy מול קהל בחו"ל, שזה קצת כמו לעודד את קבוצת הכדורגל שלך כשהיא משחקת מחוץ לבית.
האווירה מתחממת כשהקולקטיב עולים על הבמה. המקום כבר מפוצץ בקהל חם שמתמסר לחלוטין למופע הבימתי האנרגטי של הלהקה; לחילופי הכלים האינטנסיביים, לאנרגיות הבלתי נדלות ולשילוב המוצלח בין פולק לבין אלקטרוניקה חיה וסאונד נוצץ ועכשווי. מצד שני, הוא נותר אדיש לנוכחות של נינט בקהל. אנשים שדיברתי איתם הופתעו לשמוע שמדובר בלהקה ישראלית. בחור ספרדי אחד העיר שזה מאוד שונה מאחינועם ניני. הוא צודק. בסיום רועי ריק צועק "Vamos!" והקהל מתפוצץ. עידן רבינוביץ', הסולן והקלידן, אומר לקהל "לעולם לא נשכח את זה!", והם יורדים.
האם באמת מדובר באירוע בלתי נשכח מבחינת הלהקות? בר אור מסכם: "אם ייקרו לנו דברים גדולים עם המוזיקה ברחבי העולם בעקבות הפסטיבל – אחלה. זה חשוב, אבל זה לא הדבר שלשמו נתכנסנו. העיקר זה עדיין השירים, הלהקה, האנרגיה בהופעות". אבל בסוף הוא מודה שלמרות החזות הנונשלנטית אפילו הוא קצת בלחץ: "אני יודע שזה לעיתון אז אני מדבר יפה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פסטיבל Tune in Tel Aviv שייערך בסופ"ש הקרוב יארח ברחבי העיר שלל ההופעות של הרכבים ויוצרים מקומיים, החל מעדי אולמנסקי ועד הקולקטיב, במטרה להפגיש ולערבב אותם עם בכירי תעשיית המוזיקה העולמית. רגע לפני שזה קורה, בקשנו מכמה מבקרים מרחבי העולם לתת את דעתם על מיטב האמנים שהפסטיבל מציע.
"Pangea" של הקולקטיב
בנג'י אייזן, כתב בכיר ב"רולינג סטון מגזין"
שילוב מדהים של טקסטים מתוחכמים ומלודיות פולק קליטות. "OTM", שיר שמורכב מנגיעות קצביות קודרות המשלבות אלקטרוניקה ואינדי פופ, הוא אחד הקטעים המוצלחים באלבום (ויש כמה כאלה), שמשקף סאונד שלהקות כמו "Alt-J" מטפחות בשנים האחרונות.
האלבום הופק על ידי חברי הלהקה וניכר כי הם מוזיקאים של ממש, שהצליחו לשלוט בז'אנר הפופ הפרוגרסיבי באופן שיישמע רציף ועכשווי. עוד האזנת חובה היא הרצועה "The Happiest of All Memorial Days" – שיר עצוב אך קליט, שמתעלה על כל שכניו לאלבום. הקולקטיב היא להקת פולק פופ מתוחכמת, שללא ספק תכבוש את לבם של הקהל המיינסטרימי וההיפסטרי כאחד. הקולקטיב יופיעו ב-21.11 בפאפאיתו במסגרת הפסטיבל
"Bengali Cinema" של Garden City Movement
גווליאם מאמפרד, עורך המשנה של מדור התרבות ב"גרדיאן"
"Bengali Cinema" הוא האי.פי השני תוך שנתיים של להקת הפוסט-דאבסטפ הים תיכונית Garden City Movement, והוא טוב מכל הסיבות הנכונות. זה נכון שבעבר השוו את ההרכב ללהקות כמו Youth Lagoon או Friendly Fires, וההשוואות אינן חסרות בסיס, אך הן לא נותנת לטריו את הקרדיט שמגיע לו.
הטקסטורה של "Lir", השיר השלישי מהסוף, היא קסם טהור – כתיבה טובה, הסאונדים המזרחיים מתמזגים עם קצביות סוחפת והתוצאה ממכרת. "Terracata', השיר הפותח של האי.פי, ממוקם נכון ובולט אף הוא והסימפולים שלו הופכים אותו ללהיט דאנס חמים ואפלולי. השיר היחיד השנוי במחלוקת הוא שיר הנושא של האלבום,"Bengali Cinema", שעל הפקת הדאנס המכובדת שלו מעיבות מילים מעט עממיות. גרדן סיטי מובמנט יופיעו ב-22.11 במועדון האזור במסגרת הפסטיבל
"Hurricane Girl" של עדי אולמנסקי
דייב, המייסד והעורך הראשי של" ברוקלין ויגן"
האי.פי של אולמנסקי הוא מה שקורה כשילדה ירושלמית לבנה ניזונה מדיאטה בריאה של מוזיקת היפ הופ ואר אנ' בי אמריקאית. ששת השירים באי.פי משקפים את יכולות ההפקה ואת הכתיבה החצי רצינית־חצי שובבית של אולמנסקי המוכשרת, שלא לדבר על הפלואו המרשים שלה.
שיר הנושא "Hurricane Girl" הוא סינגל חזק, אך לא מזהיר לעומת קטעים כמו "Flawless" – תמונת מצב של האמנית, פרספקטיבה כנה ושברירית של בחורה שמתמודדת עם השדים הפנימיים שלה, או "Work It" – הדבר הכי קרוב ללהיט גנגסטרים אלקטרוני מובהק שאלבום מסוג זה יכול להציע, שבוודאי יהפוך לשיר אהוב על הקהל בהופעות החיות שלה. השיר הכי מוצלח באלבום הוא ללא ספק "Was it You" שמארח את Borgore – טייק עדכני על שירי פרידה עם אלתור עדין ועשיר, שמבושל היטב עם פזמון יפהפה שיגרום לכם לשמוע אותו בריפיט בדרך לעבודה. עדי אולמנסקי תופיע ב־21.11 במועדון הפסאז' במסגרת הפסטיבל
"Life Happens" של אסתר רדא
מייקל גרינהאוס, העורך הראשי של "רליקס מגזין"
"Life Happens" הוא הסינגל הראשון ושיר הנושא של האי.פי של אסתר רדא, שמגדירה את עצמה "הזמרת האתיופית־ישראלית של המזרח התיכון". הפן הכי מרשים באלבום, מלבד הסאונד של הנשפנים שלה והבייס לייניים המקפיצים, הוא הסולמות, ההשתקפויות והדיאלקטים האתיופיים שאפשר לשמוע לאורכו, שניכרים במיוחד בשיר "Nanu Ney".
הזמרת־כותבת המולטי ז'אנרית חברה לאוסף מוזיקאים ומפיקים מוכשרים והתוצאה היא מוזיקת עולם שבקלות תשביע את רצונם של חובבי ג'אז, סול, פאנק ואפילו אר נ' בי נועזים. על פשטות המילים מפצה מכלול עשיר של הרמוניות קוליות לאורך האלבום, ומפתיעה במיוחד הבלדה "Sorries" שמציגה פן שונה לגמרי של רדא.
"Exit Inside" של The Angelcy
פול ברידג'ווטר, מייסד והעורך הראשי של "בסט ליין אוף"
אלבום בכורה פולקי ועליז לאלה שנהנים לסבול משירים מלנכוליים. ההרכב הטירון עוסק בנושאים מורכבים כגון מלחמה, חיילים, אהבה ומוות, כולם מגולמים בסינגל הבכורה "My Baby Boy".
הקול המשונה והמבטא הישראלי של הזמר הראשי מעניקים ספין חביב לאלבום. לא כל השירים חזקים, המילים נוטות להיות בלתי ברורות ולפעמים נדמה שהחריזה מעט כפויה, אך אף שהלחנים אינם בהכרח דינמיים (ולא שהם חייבים להיות), יש באלבום כמה שירים מעניינים שמתובלים בפריטות גיטרה יפות, לדוגמה "People of the Heavens", שהברידג' היידישאי שלו היה נעים ובלתי צפוי. עוד שיר בולט הוא "Giant Heart", הבלדה הראשית באלבום, שעוסקת בזוג מיוסר. השיר הכי מלודי ובעל הפזמון הקליט ביותר הוא "The Call", והוא התחלה טובה מאוד ללהקה בתחילת דרכה.
"עיר ובהלות" של דודו טסה
אלן מילר, עורך "פילטר מגזין" ומנכ"ל קאלצ'ר קולייד
מה שמניע קדימה את אלבומו של דודו טסה, "עיר ובהלות", הוא קולו המקורי של היוצר. למרות אופיו המגוון, הוא ללא ספק משתייך למדף אלבומי הרוק (ברוב השירים יש סאונד כבד של גיטרות ותופים) ועם זאת, בכמה שירים מופיעים עיבודים לכלי מיתר ערביים, כך שטסה לא זנח לגמרי את שורשיו. טסה הוא אמן שמעניק משקל רב למילים, ונושאים פרוגרסיביים באים לידי ביטוי גם באלבומו הנוכחי. נראה שהפעם הוא לקח הפוגה ממוזיקת העולם המסורתית שהוא ידוע בזכותה.
"To Put to the Head" הוא השיר הכי בולט ב"עיר ובהלות". מה שמייחד את המוזיקה של טסה ומה שגרם לאלבום כולו לזרוח הוא היכולת שלו לשלב אלמנטים מזרחיים ברוב השירים בדיוק במידה הנכונה, שלא גורמת להם להישמע כמו משהו אחר לגמרי, ומצד שני גם לא ממחזרת את הסאונד של שיריו הקיימים, שבטח כבר הפכו לנישה בפני עצמה בסצנת הרוק הישראלית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
