Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

טור העורך

כתבות
אירועים
עסקאות

טור עורכת: להתחיל מהתחלה

טור עורכת: להתחיל מהתחלה

13 בנובמבר 2016

בשביל מה אנחנו באים לאוניברסיטה? התשובה הקלה היא בשביל ללמוד. אבל מה אנחנו בעצם לומדים? מקצוע? תרבות? חינוך? אולי בכלל אחריות? אם להיות כנה, השנה אני מסיימת את התואר שלי בתסריטאות (כלומר, אני מקווה שאסיים) ודבר אחד למדתי בבירור – אני לא הולכת להיות תסריטאית.

בואו נאוורר את המחשבות האינטואיטיביות שקופצות עכשיו לראש, ועלו כמובן בראשי ובראשם של הורי; האם זמן רב, עבודה קשה ובעיקר הרבה כסף היו לבזבוז? יש שיגידו שכן, אולי אפילו הרוב, אך במבט לאחור אחרי שנתיים של לימודים אקדמיים, יש גם כמה תופעות לוואי: למדתי לעמוד בזמנים, להיות מסודרת, להקשיב יותר ולהתעניין יותר. למדתי לזכור וגם מה אפשר לשכוח, מה הן השעות בהן אני הכי פרודוקטיבית ומתי אני שובקת חיים. למדתי לקבל את העובדה שאני פסיק קטן במערכת גדולה והתמודדתי עם ביורוקרטיות מעצבנות, למדתי לחיות בעוני סטודנטיאלי ואפילו למדתי שאפשר לחסוך. חוויתי, חיפשתי, מצאתי, ובסוף הבנתי שלא מצאתי והתחלתי מהתחלה. למדתי מה אני לא אוהבת ויחד עם זאת למדתי מה אני כן, נחשפתי לעולם הכתב, הדפוס, עולם שהרבה אנשים ישבו עליו שבעה, אמרו שהוא כבר לא חלק מהעולם שלנו, שהוא סובל מסכנת הכחדה. ועדיין אני מאמינה שהוא ישרוד, אולי ישנה מעט צורה, אבל תמיד יישאר רלוונטי. זכיתי דרך התואר להבין מה עושה אותי מאושרת וגילית זאת דווקא על דרך השלילה.

זאת אני, ליטל ליכט, עורכת עיתון 'תזה', זאת שעושה תואר ל"חינם", נהנית ממנו ואף מרוצה. זאת שמבטיחה לכם שגם אם לא מצאתם בתואר את הייעוד שלכם בחיים, אין זה אומר שלא תמצאו אותו, אולי הוא אפילו מתחבא בין הדברים שאתם לא אוהבים. גיליון זה נוצר דרך ההבנה שלי כי כנראה לא נולדתי להיות תסריטאית, אך כן נולדתי ליצור, ומרגע זה הוא שלכם.

אז סטודנטים יקרים, בין השיעורים בכיתה לבין הלימודים בספריה, בין הנסיעה בבוקר לבין הפקקים בחזרה, בין ארוחות השחיתות לבין המנה חמה, בין חוסר החיים וה"אין לי זמן" לצהריים שלמים המועברים בשינה, מתי בפעם האחרונה פשוט נהניתם, פתחתם איזה עיתון ולכמה רגעים חשתם שלווה? ממש ברגעים אלו, כשמתחילה לה שנת לימודים עמוסה, אנחנו בעיתון "תזה" מבטיחים לכם בראש ובראשונה להיות שם בשבילכם עם התכנים שיעניינו אתכם, שיפתיעו אתכם, שיכעיסו אתכם, שירגשו אתכם ואולי גם ילמדו אתכם משהו חדש, ומאחלים לכם הרבה שעות פנאי והמון הצלחה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאתליטל ליכט13 בנובמבר 2016
קפיצה לחול

אלכס פולונסקי מבלה 24 שעות נוירוטיות במדבר. טור העורך

אלכס פולונסקי מבלה 24 שעות נוירוטיות במדבר. טור העורך

מבלי להתכוון השפרצנו מעצמנו את כל הסטריאוטיפים האפשריים של תל אביבים שמנותקים מאזור הנוחות שלהם

קפיצה לחול
קפיצה לחול

יממה מסוף השבוע האחרון העברתי עם חברים במדבר, תחת מחסה שנקרא בקתה, נראה כמו איגלו ועשוי מחמר. תחנת הדלק הקרובה הייתה במרחק 30 דקות הליכה בשמש הקופחת או בלילה שבו רק הכוכבים מאירים את הדרך. זה כמעט שקר, כי כוכבים לא מאירים שום דרך ואין סיכוי ללכת יותר מעשרה מטרים בלי להיפצע.

הגענו לשם כדי ליהנות מחוויה פסיכדלית ונהנינו מחוויה פסיכדלית שאין יותר מדי דרכים לסכם אותה – היה יפהפה ומרתק, אבל לא משהו שמשנה את התודעה, את תפיסת המציאות, את החיים או אפילו את היום שאחרי. כשזה הסתיים, נשארנו עם עצמנו – ארבעה אנשים שיש להם המון במשותף אבל אף אחד לא יודע מה לעזאזל עושים במדבר עד הבוקר; אז הרצנו תסריטים על איך אנחנו משלמים על הלינה, מוותרים עליה ומתקפלים חזרה לתל אביב. אולי אפילו נספיק להתפזר, להתארגן ולהיפגש שוב במסיבה. דיברנו על זה כל כך הרבה וניתחנו את האפשרויות עד שכבר היה מאוחר מדי. נכנענו לעצלות והתמסרנו לחולות.

מבלי להתכוון השפרצנו מעצמנו את כל הסטריאוטיפים האפשריים של תל אביבים שמנותקים מאזור הנוחות שלהם – כל החרקים והזוחלים שהיו סביבנו, חרדת המרחק מהבית, השעמום ואפילו הרעב כי לא הבאנו איתנו מספיק אוכל, וכמה שעות בלי מזון הן לא עילה מוצדקת לנהוג בקניבליזם כלפי חברים.

העובדה ששממיות וחרקים הפכו לשותפים למגורים למשך כמה שעות היא לא פחות ממטורפת. בבית מתפלקת לי צווחה ואני מבקש מחברה שלי שתגרש או תהרוג (אם אין ברירה) כל חיה לא רצויה שהיא קטנה יותר מהחתול שלנו. במדבר ברור שזו מלחמה אינסופית, אז השלמתי עם האפשרות הנוראה שמשהו יטפס עליי בזמן שאני ישן.

כשאתה מוקף חולות והזכר היחיד לציביליזציה הוא הרכב שהסיע אותך והדברים שהבאת עמך, תחושת הזמן מתחילה להתעוות. שמונה בבוקר או שש בערב – ביולי הכל נראה ומרגיש אותו הדבר. הגוף פורק ליטרים של זיעה שמתערבבת בסירחון של קרם הגנה, העיניים מסתנוורות מכל ניסיון להביט לשמים, ובאופן כללי השהייה במדבר ללא תוכנית מסודרת מתנקזת לתחושה שאפשר לתאר בפשטות: לא כיף. סביר להניח שלא הייתי שורד שם שעתיים לבד.

באחת הפעמים הבודדות שהוצאתי מהתיק את הטלפון, שמלכתחילה ניסיתי להימנע ממנו ככל האפשר בטיול הזה, ההתרעה החדשותית האחרונה בישרה שגילו כדור ארץ חדש עם תנאים מתאימים לחיים. אז אין לנו מושג מי ירוויח מקידוחי הגז שם, כמה עולה שם דירה או אם אצליח למצוא שם עבודה, אבל אני מקווה שהמדבר שלהם פחות משעמם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מבלי להתכוון השפרצנו מעצמנו את כל הסטריאוטיפים האפשריים של תל אביבים שמנותקים מאזור הנוחות שלהם

מאתאלכס פולונסקי29 ביולי 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!