הדוקומנטרי החדש של דורון צברי על אביתר בנאי האחד והיחיד שלח אותנו החליט להיכנס עמוק לנבכי המשפחה הכי ישראלית שיש, ולנסות להכריע מי מהם השאיר ומשאיר סימן יותר מרשים על התרבות שלנו. יש לנו סיכוי להינצל מהזעם הציבורי מכך שאביתר לא במקום הראשון?
הסיפור של משפחת בנאי לדורותיה הוא הסיפור של התרבות הישראלית שנבנתה כאן. סיפורם של יהודים שעלו מאיראן בסוף המאה ה-19, התיישבו בירושלים והולידו שושלת מפוארת. השירים, הסיפורים, המחזות והמערכונים שהוציאה המשפחה הזו לאורך השנים – הם קלאסיקות, שמחזיקות מעמד עד עצם היום הזה. ונותרה רק ששאלה אחת – מי הוא גדול הבנאים? זו שאלה שמרחפת לא מעט מעל התרבות שלנו (ובטח בכל ארוחת חג בירושלים) ולכבוד הדוקומנטרי החדש של דורון צברי על אביתר בנאי, זה זמן מצוין לנסות ולענות. מדובר במאבק איתנים – לכל אחד ברשימה הזו יש מקום בספרי הזהב של התרבות שלנו, ולכן כל הכרעה תהיה הכרעה בנקודות. בחרנו להתמקד רק בשלושת דורות הבנאי הראשונים, כדי לתת לצעירים במשפחה זמן ליצור חותם עמוק יותר על התרבות הישראלית (סליחה, אלישע!). כל השאר, אל תעלבו – אנחנו אוהבים אותם כמשפחה, ולא כיריבים.
10. חיים ז"ל
לא רק "אלברט פירות". חיים בנאי ז"ל אולי מוכר הכי הרבה בתור מוכר הפירות בתשדירי השירות של שנות השמונים, אבל הוא גם שחקן ותיק במחזות, סדרות וסרטים – ואפילו סיפק תפקיד לפנתיאון בתור יחזקאל, סבא של נינט ב"שיר שלנו" (הייתי חייב). הוא פחות נצץ או השפיע מהאחרים, אבל בהחלט ראוי לאזכור – ולכבוד.
9. בועז
השם הכי צעיר ברשימה, אבל הרוויח את מקומו בתור מוזיקאי מוכשר למדי. "כל השבוע מרגיש כמו שבת", שבכלל לא יצא כסינגל, הפך ללהיט לא קטן – וגם "תנופה" והקאבר ל"מרוב אהבה", של כוכב אחר ברשימה הזו. זמר מצוין שהתפתח גם ליוצר משמעותי.
8. אורי
נצר לצד חובבי המשחק של המשפחה, ואחד מהפנים המזוהות עם הניינטיז בטלוויזיה שלנו. מי ששיחק בסדרות וסרטים כמו "עניין של זמן", "פלורנטין" ו"ללקק ת'תות", עבר לא מעט גם בתיאטרון – ואפילו ניסה את מזלו במוזיקה, כולל שני להיטי רדיו גדולים – "פרפרים" ו"הזמנה לחתונה", שמתנגנים עד עצם היום הזה.
7. יובל
האיש וה"משינה" – סולן אחת הלהקות הכי אגדיות שצמחו במוזיקה הישראלית. מופיע עד היום עם חבריו, והנחיל למוזיקה שלנו שורה של שירים בלתי נשכחים – מ"רכבת לילה לקהיר" ועד "אהובתי". יובל בנאי גם התנסה בקריירת סולו, שבה בלט בעיקר השיר "לא יכול לעצור את זה". קול מזוהה ואהוב בסאונד הישראלי.
6. אורנה
אחת הנשים המצחיקות בישראל. הקומיקאית שלמרות השם, פילסה את דרכה במעלה הקומדיה הישראלית, דרך "דומינו גרוס" ועד הבמות הגדולות של הטלוויזיה. מההופעות ב"אקשן" קצרת הימים, דרך ההצלחה הפנומנלית כלימור ב"רק בישראל" ועד "ארץ נהדרת" ו"מצב האומה". בנוסף, הצליחה לרגש גם כשחקנית ב"אימאלה", ולהמשיך להיות קול של שפיות – גם באקלים לא פשוט.
5. גברי
מי שהתחיל ב"גשש", אבל החזיק מעמד גם בעצמו. גברי בנאי התחיל בתור אחד הקומיקאים והאנשים המצחיקים שיש כאן, אבל המשיך גם בתור איש שמצליח לעורר רגשות נוספים. הצלע ה"קומפקטית" בשלישיית הגששים המיתולוגית אמנם חי בצל של שייקה הכריזמטי ופולי העוצמתי, אבל לאורך השנים הצליח לחלחל תודעה – כג'ינג'י ב"גבעת חלפון", או כבנג'י שמש מעורר ההזדהות ב"שלאגר". האיש ששר שהחיים זה לא טרבולטה והוא לא ניוטון ג'ון, הצליח להפוך לאגדה על המסך שלנו.
4. מאיר ז"ל
בשורש של הכל, עומד הקול – אותו קול עוצמתי וחם שמי שגדל בשנות השמונים והתשעים לא יכול בלעדיו. מאיר בנאי, שפרץ לתודעה עם הסינגל שהקליט על אחיו הקטן אביתר, הפך עם השנים לזמר שנכנס ללב של מדינה שלמה. מ"שירו של שפשף" האופטימי, דרך "גשם" הקודר" ועד הצעקה המהדהדת ב"שער הרחמים" – כמעט עד יומו האחרון, מאיר בנאי הצליח לרגש ולהתרגש. בגיל 56, בטרם עת, הוא הלך מאיתנו – אבל את הצעקה הגדולה ההיא, אף אחד לא יוכל להשתיק.
3. אביתר
משפחת בנאי ידועה כמי שהולכת על התפר שבין החילוניות לבין הדת, והנה אחד שהצליח לעשות קרוסאובר. הוא הצליח להיות באמת גם וגם – גם המרדן שפרץ לתודעה עם שיר כמו "תתחנני אליי" (ביום שישי בערב בערוץ 1), וגם מי שהצליח ללכת אל הקודש ואל האמונה. האח של מאיר ז"ל גדל להיות אחד היוצרים המרגשים והחזקים במוזיקה שלנו – מהאלבום הראשון פורץ הדרך, ועד היצירה היותר מורכבת של ימינו. כל מי שדמע ב"יש לי סיכוי", זעם ב"תיאטרון רוסי" – או סתם התרגש ב"יפה כלבנה", לא יכול שלא לזכור לנצח את האיש השקט עם הפסנתר.
2. אהוד
אומרים שזה התחיל רק מדור מסוים, ובכל זאת – אהוד בנאי הוא הקול שמלווה אותך. כשאתה מתחיל דרך חדשה ב"יוצא לאור", כשאתה נופל עם "אל תפחד", כשאתה מרגיש אבוד ב"מהרי נא", כשבא לשמוח עם "ג'מלי פורוש" או "טיפ טיפה", כשבא לכעוס עם "עבודה שחורה", ברגעי האמונה הגדולים וגם ברגעים שבהם אתה לא מאמין לכלום. למרות שם המשפחה, הקריירה של אהוד בנאי היתה הכל חוץ מפריבילגית – הוא סלל את הדרך בעזרת מוזיקה אלוהית, מנחמת, מרגשת, אמיצה – כל סופרלטיב אפשרי. ולכן הוא במקום הזה. שני רק לאגדה ישראלית שאין כמותה.
1. יוסי ז"ל
כי בסוף, עם כל הרצון להתחכם או להישמע שונה, אין גדול ממנו. שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, כותב, מבצע, זמר, קריין – כמעט כל טייטל אפשרי ראוי לאיש, ובכל אחד מהם הוא הצליח לעשות מהפך. הוא היה שחקן שעבד עם גדולי המחזאים – והפך למחזאי בעצמו. הוא כתב כמה מהפאנצ'ליינס הטובים ביותר עבור "הגשש החיוור", ואז הלך להיות סטנדאפיסט מבצע והוריד פאנצ'ליינים של אחרים באופן מופתי. הוא ביצע שירים של אחרים (בעיקר של נעמי שמר ז"ל), ואז כתב מילים בעצמו והוליד את המשפט "היינו ילדים וזה היה מזמן, אני וסימון ומואיז הקטן" – באחד משירי הגעגוע היפים שהיו כאן.
מאז שהחל את דרכו ועד יומו האחרון ממש, עם השיר "תרנגול כפרות" – בנאי הקיף את כל התרבות הישראלית, והיה שותף לכל הנדבכים שלה. קולנוע, תיאטרון, רדיו, טלוויזיה, סטנד אפ – בכל המקומות הללו הוא היה, ובכל המקומות האלה הצטיין. ועד היום, כשיוצא לי ליפול על שיר שלו איפשהו – אני לא מעז לעשות סקיפ או להעביר ערוץ. כי את הקול שלו, על החום ועל העומק ועל הרגש שבו, פשוט אי אפשר לוותר. ממש כמו משפחת בנאי כולה.
!["פעם היה יותר קשה". משה שי (צילום: זיו קורן)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/06/sizes/Moshe-Shai-04_p_wo_500_333.jpg ""פעם היה יותר קשה". משה שי (צילום: זיו קורן)")
