מרחב בתי התרבות של כיכר ביאליק הוא אחת ההצלחות הגדולות של עיריית תל אביב-יפו בשנים האחרונות, וכבר תרם לא מעט להחייאתו של אחד האזורים הכי יפים בעיר והפיכתו להאב תרבותי שוקק וגדוש פעילויות. כעת משלימה העירייה את המהלך ומשתלטת על בית ראובן הפועל ברחוב ביאליק מזה 43 שנים, ומצרפת אותו רשמית למרחב התרבותי העירוני שבלב העיר.

>> מעל מיליון מבקרים: מוזיאון תל אביב זכה בהישג בינלאומי נוסף
>> משום מה חשבנו שמשרד התרבות צריך לדאוג לתרבות // טור דעה

המוזיאון ואוסף יצירותיו של הצייר ראובן רובין, מגדולי ציירי ישראל בכל הזמנים אם לא ה-, פועלים בבעלות קרן מוזיאון רובין בה שותפים העירייה ומשפחת האמן. לאורך השנים תמכה העירייה בפעילות המוזיאון, בעוד משפחת רובין הייתה שותפה מרכזית בניהולו ובהפעלתו לטובת הציבור.בימים אלה הודיעו כרמלה רובין, האוצרת והמנהלת, ודוד רובין, יו"ר הוועד המנהל, על פרישתם מניהולו הפעיל של המוזיאון. בהתאם לכך, עיריית תל אביב-יפו תקבל על עצמה את האחריות להפעלתו השוטפת וניהולו של המוזיאון, כחלק אינטגרלי ממרחב בתי התרבות של כיכר ביאליק.

קרן מוזיאון רובין תמשיך להחזיק בבעלות על הנכס ועל אוסף היצירות, ותהיה שותפה בפיקוח על פעילותו השוטפת של המוזיאון.הסכם שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו, קרן מוזיאון רובין ומשפחת האמן, (בתאריך 23.3.26) מסדיר את העברת התפעול השוטף לידי העירייה, והצטרפותו של מוזיאון בית ראובן למתחם מחזקת את מעמדה של כיכר ביאליק כמרכז תרבותי מוביל בעיר, ומאפשרת הרחבה והעמקה של הפעילות האמנותית, ההיסטורית והקהילתית המוצעת לקהל הרחב.

בתי התרבות של כיכר ביאליק, למי שהחמיץ עד כה, היא מרחב תרבות עירוני שהוא מארג של חמשת מרכזי התרבות הפועלים בכיכר ומייצרים פעילות אמנותית וארכיונית ברמה מוזיאלית: בית ביאליק – מוזיאון וארכיון המשורר הלאומי; מוזיאון העיר תל אביב-יפו; מרכז למוזיקה וספרייה ע"ש פליציה בלומנטל – בית לאמנות הצליל; בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה; ומוזיאון בית ראובן. במתחם פועלים גם בתי הקפה אלג'יר (פליציה), עמיתה (מוזיאון העיר) וקפה לב (בית ליבלינג) שתורמים לא מעט לאווירה התוססת. אם עוד לא הייתם – למה לעזאזל?

• ❤ תרבות
• כיכר ביאליק
• אמנות ישראלית
• עיריית תל אביב

>> ארז מירנץ (תעקבו) הוא הוא מחזאי וסופר, גדל ברמת גן, גר שנים ארוכות בתל אביב וחי כיום בברלין.הרומן שלו "דולדן" יצא באפריל האחרוןוהוא מגיע לתל אביב בפורים לרגל הקרנת סרט האימה "רופוס" (Rufus – Really Unusual Fucked Up Shit), שחלק מרכזי בו מבוסס על המחזה של מירנץ, "צמחים מטפסים", שהוצג במספר תיאטראות בתל אביב כולל בהבימה. הסרט הוא אנתולוגיית פאנק-אימה-ביזאר, ואם אתם פריקים של הז'אנר אתם רוציםלראות אותו ב-4.3 בסינמטק והכרטיסים שלכם כאן. בברלין הוא עובד על דברים חדשים ומנסה לשמור על שפיות תוך געגועים לאזורנו.

>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן
>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

1. כיכר ביאליק

משהו מהתחושה מתל אביב של פעם, גם בית העירייה הישן, בית ראובן רובין, בית ביאליק, מרכז פליציה בלומנטל והכול בקצה רחוב ביאליק, שהיה פעם המעוז של הייקים בתל אביב והיה אפשר לשמוע בו מבחר קללות בגרמנית וביידיש.

2. גינת פורסט היל

מקום קטן לברוח, בין גורדון לגוטליב. כמו מעבר דרך פורטל לעולם אחר, לפני חזרה לקלחת. מקווה שעכשיו, אחרי החשיפה הזאת הוא גם ימשיך להישאר ככה.

3. בית אריאלה

כן, המיתוג החדש, הקפה, הוויי.פיי והשעות המאוחרות עשו למקום טוב. מצד שני, לפעמים אני ממש מתגעגע למקום האפור וההסתדרותי שרק חובבי ספרים אמיתיים ונפשות אבודות באו אליו, לצד יושבי קרנות שהיו מארגנים פרלמנטים מופרכים בפואייה, עם ופלים וקפה אבקות מהמכונות הישנות. הייתי יושב שם שעות עם הסופר יונתן בן-נחום ז"ל, ואיתו לא היה צריך לא AI ולא גוגל.

4. רחוב זכריה

כל האזור של הצפון הישן תמיד קסם לי, ובמיוחד מהנמל עד הפארק, דרך אוסישקין, ירמיהו ובתי הקפה והמסעדות. אך רחוב זכריה, שלכאורה אין בו שום דבר לא אפור, הוא רחוב אניגמטי, ואני אפילו לא יכול להסביר למה, הייתי קורא לזה הייחוד שבחוסר הייחוד.

5. בית הקברות בטרומפלדור

בלילה יש שם תחושה מיסטית שמשהו קורה. וגם מזכיר לי את התקופה שהייתי יוצא לפאבים ומועדונים ולפעמים חשבתי שעדיף כבר להיות בשקט עם המתים.

מקום לא אהוב בעיר:

גינת שינקין.מקום ממותג, עם מיתולוגיה מנופחת מדי, שגם תהילת העבר שלו מוטלת בספק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירועי השירה של דורון בראונשטיין ב"הברווז המנפנף" כי אין לו אלוהים, בגלל שכל פעם יש משתתפים חדשים, כי יש שם שילוב של עכשיו ופעם, של גבוה ונמוך ושאין צנזורה. וגם הבעלים, שמתקרא "טוני לימון" הוא יוצר מעניין ורב-תחומי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
דרך אתר "סימניה", הזמנתי ממישהו עותק בעברית של "מתחת לגלגל" להרמן הסה. יש בו הרבה יופי גלומי כזה. וגם הלקח: לא להעמיס על עצמנו יותר מדי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ניצולי שואה, הם לא יהיו פה עוד הרבה זמן וזה ממש הזמן לעשות משהו כדי להקל עליהם את הזמן שעוד נשאר להם. לא טיפלו בכולם כמו שצריך. שמעתי פעם תירוץ כזה: "גם ככה הם רגילים לרע." ואז הבנתי שצריך לעזור ולתרום להם אפילו עוד יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחראי על עבודות הרכבת הקלה. בטח כל-כך הרבה מאחלים לו רע, כנראה שהוא פשוט צריך חיזוק.

מה יהיה?
מצד אחד, פעם הייתי מסכים עם האמירה ש"שום דבר טוב לא ייצא מהחומר ממנו קורץ המין האנושי". חשבתי ששום דבר לא יהיה טוב, וכמו בספר "דולדן", שאפילו לא צריך לשאוף שיהיה יותר טוב. מצד שני, וגם אם תצחקו עליי, בזכות הדת אני מבין שאף אדם לא נברא לחינם, ואז זה ממש מקל על הציווי של לאהוב לרעך כמוך…

• העיר שלי
• ישראלים בחו"ל
• ספרות ישראלית
• כיכר ביאליק
• בית אריאלה
• בית הקברות טרומפלדור
• שינקין

אין מה להגיד, פרויקט בתי התרבות של כיכר ביאליק הוא הצלחה מסחררת, ויחד עם שלושת בתי הקפה שפועלים בהם (לב, אלג'יר, עמיתה) הם הפכו את הכיכר לאחד הספוטים האהובים והמוערכים בתל אביב, על חמשת בתי התרבות הפזורים סביבה. ועכשיו? עכשיו אפשר להגביר ולחשוף את מרחב התרבות העירוני של עיריית תל אביב-יפו מזווית חדשה ומפתיעה:

>> האחים שאנחנו: המסעדה שמגישה שאלות מהותיות לחברה הישראלית
>> גם מקומי וגם אירופאי: שוק האיכרים בשוק הפשפשים הוא להיט ענק

"תול אביב", סיור האודיו העלילתי בין חמישה בתים וחתול אחד סקרן, מתרחב והופך לחוויה תיאטרלית חיה המשלבת סיור קולי, תסכית עלילתי ופרפורמנס חי של שחקנים. במסגרת הסיור הרגיל, מתחברים המשתתפות והמשתתפים לאוזניות ויוצאים למסע רגלי בין בתי התרבות האייקוניים של הכיכר עם גיבור הסיור, חתול בית תל-אביבי מפונק ואלטיסטי (בגילומו של השחקן יונתן ברק).

בגרסה התיאטרלית החדשה של הסיור ממתינים למסיירים בחלק מהבתים שחקניות ושחקנים מתיאטרון הספרייה. רגע אחד הם חוגגים את בתי הקפה המיתולוגיים של העיר, וברגע אחר משחזרים את נשף ביאליק משנת 1909. זיכרונותיו ודמיונו של החתול מתמזגים בזיכרונות העיר כולה. באמצעות חומרים דוקומנטריים, טקסטים היסטוריים ומהלך מוזיקלי, נחשפת שכבה של היסטוריה אורבנית שנטמעה ביוצרי העיר, באמניה ובתושביה. השחקנים נעים בין מציאות לדמיון, בין עבר להווה, בין ריאליזם לפרפורמנס – ולאחר כל סצנה חוזרים המשתתפים לאוזניות וממשיכים במסע.

הטקסטים לאורך הסיור מבוססים על מקורות מן העיתונות המודפסת, על מאמרו של חיים נחמן ביאליק "מה לעשות לשכלולה של תל-אביב?" ויצירתו "מאחורי הגדר". במהלך הסיור עוברים המבקרים בין מוזיאון העיר תל אביב-יפו, בית ביאליק, בית ליבלינג, בית ראובן ופליציה: בית לאמנות הצליל. ההיסטוריה, הזיכרונות והסיפורים של המקום נחשפים דרך עלילה סוחפת, דיאלוגים הומוריסטיים ומפגשים בלתי צפויים – לא עוד הדרכה או הרצאה, אלא מחזה קולי מצחיק ומרגש.

>>יוצרים: אלכסה לרנר, אור מצא //הסיור התיאטרלי הקרוב יתקיים ביום רביעי, 11.2, בשעה 21:00.הרשמה מראש כאן. // אורך הסיור: כשעה ורבע. הסיור מלווה במדריכה. מומלץ לגילאי 12+ //מחיר הסיור התיאטרלי: 120 ש"ח | 75 ש"ח עם הטבת דיגיתל // מחיר סיור האודיו: 40 ש"ח | 30 ש"ח עם הטבת דיגיתל. סיור האודיו זמין בשעות וימי הפעילות של בתי כיכר ביאליק בלבד.

• ❤ תרבות
• הבועה
• כיכר ביאליק
• חיים נחמן ביאליק
• עיריית תל אביב

>> אמה אביטל (אתם ממש צריכים לעקוב) היא יוצרת תוכן וכוכבת טיקטוק, בת 29, גרה בתל אביב עם בן זוגה ושני ילדיה – טומי בת השנתיים וליאו בן 3 שבועות. עם מאות אלפי עוקבים בארץ ובחו"ל, היא בנתה קהילה סביב חוש אסתטי יוצא דופן וחיבור נדיר בין ניו יורק לתל אביב, שהפכו אותה לאחת הנשים המסקרנות בצד הזה של הרשת.

1. יפו העתיקה

אתחיל עם יפו העתיקה. אמנם היא בקצה, אבל מבחינתי זה מפלט קסום – אין משהו יותר נוסטלגי עבורי מאשר להסתובב בתוך המבנים הישנים של יפו העתיקה שבה אפשר לראות מגוון רחב של אזרחים בין הסמטאות. לא רק שזה זכרון ילדות שלי, לפתע אני מרגישה שאני נמצאת במקום אחר לגמרי, שקט, יפהפה ומעניין.

2. כיכר ביאליק

נמצאת בלב איזור רועש יחסית, אבל כשנכנסים פנימה יש מעין נחת ושקט. סביב המזרקה החמודה יש בתי קפה נחמדים שבתור אמא לקטנים כיף מאוד לשבת איתם שם על קפה, שוקו, מאפה, ולתת להם להתרוצץ באיזור שקט לרגע בלי מכוניות. מה יותר כיף מלשבת ביום חם, עם קפה קר, בכיכר שמחה, מלאה בילדים, ולהתסכל על הענפה שבאה לבקר בבריכה? מרגיש אירופה רק עם שמש ים תיכונית.

3. קולנוע רב חן

בכיכר דיזנגוף. מעבר לנוסטלגיה ולכל הסרטים שראיתי שם בילדות, יש משהו קסום בבית קולנוע קטן ואינטימי, שמתחתיו ברים ומסעדות וכיכר גדולה. יש בזה משהו תמים בקטע משמח.

4. ברבוניה בר

מקום מיתולוגי. אין הרבה מה להוסיף. מי שאוהב לפתוח שולחן ואוכל דגים – זה המקום בשבילכם.
בן יהודה 192 תל אביב

5. אואזיס

חנות צמחים מהממת על רחוב סלמה. נכנסת אליה ושוכחת קצת מכל הרעש מסביב. למרות שהיא רחוקה מהבית שלי, היא שווה את המפגש עם בר וגיל שמנהלים את המקום.
סלמה 65 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אף פעם לא ממש אהבתי את רחוב אלנבי. תמיד היה לי קצת רועש מדי ומלא עשן של אוטובוסים. אני מקווה שזה ישתנה עכשיו כשהרכבת הקלה תיפתח ברחוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
השנה הלכתי בפעם הראשונה לפצ'ה קוצ'ה, זה ערב אמנות ויצירה מרתק, שונה וייחודי, המפגיש אמנים, אנימטוריות, צלמים, מעצבות, גרפיקאים, הוגים, רקדניות, מוזיקאים וכאלה שפשוט מסרבים להיכנס תחת הגדרה ברורה, על במה אחת. לכל אחד מהם יש 6:40 דקות להביע את עצמם. יצאתי משם לא רק עם אנרגיה יצירתית מחודשת אלא גם עם תקווה וקצת אמונה מחדש באנושות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
לפני כמה שבועות הלכתי לראות את ההצגה "סטיקרים" בסטודיו למשחק ניסן נתיב ביפו. האמת שהלכתי כי אח שלי לומד שם. זאת הייתה הפקה שהכיתה שלו כתבה וביימה בעצמה והיו שם חומרים שנגעו במלחמה, במסיבות, במשפחה, והכל מהעיניים של הדור שלנו. ממש התרגשתי. בכללי תיאטרון זה משהו שאני רואה מגיל 0 ותמיד פותח לי את הלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני אישית ממליצהלהציץ על עמותת אלו"ט. אלו"ט פועלת עבור כל הילדים, הילדות ובני ובנות הגיל הבוגר שעל הרצף האוטיסטי בישראל, מקדמת ומייצרת אורח חיים מכבד ומכיל ומלווה את המשפחות מרגע האיבחון ולאורך כל החיים. עושים הכל כדי להביא להצלחתם האישית ולהגשמת היעדים של כל אחד ואחת. מאמינה שלפעמים קל להתפספס כשאתה קצת שונה. מכירה את זה מקרוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבית שהכי הייתי רוצה לפרגן לה היום היא אמא שלי. מעבר לזה שהיא סבתא מדהימה לשני הילדים המתוקים שלי, היא גם עלתה לארץ בשנות ה-20 לחייה והפכה לתל אביבית המקסימלית עם טוויסט ניו יורקי, מנהלת עסק משלה, מכירה את האיזורים השווים של העיר ואפילו פתחה גן בתל אביב כשהייתי ילדה! כל זה והיא עדיין מצליחה לעזור לי כמה שרק אפשר עם טומי וליאו הקטנים. בקיצור טאטא איימי!

מה יהיה?
בתור אמא צעירה לשתיים קטנים אין לי אופציה אחרת כרגע מאשר להאמין שיהיה טוב! נעשה שיהיה טוב! מאמינה שאחרי השנתיים המטורפות קורעות לב ומחרידות שעברנו, אנחנו כקהילה נהיה חייבים להקים ולרומם פה דור חדש של טוב. ולכן יהיה טוב!!!!

אם לא מאוחר תיקון קטן

1. כיכר ביאליק.
2. ⁠1. ה

• העיר שלי
• משפיענים
• יפו העתיקה
• כיכר ביאליק
• בר ברבוניה
• רחוב אלנבי
• צמחים