>> תמיר שר הוא צלם ואמן תל אביבי, ותערוכתו החדשה – "הספריה האינסופית" – מוצגת בגלריה קרן בר גילברמת השרון. התערוכה נולדה במרתפי הספריה הלאומית, שם עקב שר אחר תהליכי הדיגיטציה שעוברים חומרים נדירים ותיעד אותם. את התוצאה המסקרנת אפשר וכדאי לראות עד לנעילת התערוכה ב-28.2.

>> גינה לשחק בה פריזבי ובר שהוא הפינה המושלמת // העיר של רסקו
>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו

1. גינות קטנות בעיר

כמי שגדל בקיבוץ ירוק בשנות ילדותי אני אוהב הגנים בעיר ובעיקר הקטנים והנחבאים יותר: גן האם שברחוב לטריס, בין שדרות חן לאבן גבירול, לשם הייתי בא עם ילדיי כשהיו קטנים ועדיין ממשיך להגיע כשאני רוצה פינה ירוקה שמנתקת משאון העיר, גם בזכות קיר השרכים הייחודי והיפה הנמצא שם ומזכיר לנו קצב אחר של הטבע. גם גינת פורסט היל שבין רחוב גורדון לרחוב גוטליב היא גינה קטנה ונחבאת שבה אני עובר בשעות הבוקר, מציעה חוויה דומה ומייצרת הזרה והפסקה נעימה.

2. הים

ברור! הים, לכל אורכו ובעיקר חוף גורדון כשלכל קטע יש את הייחודיות שלו, בכל שעה (חוץ מיולי-אוגוסט בצהריים) ובכל מזג אוויר .שנים ארוכות שיום יום אני הולך לים בשעות הבוקר המוקדמות בכל מזג אוויר ובכל מצב – אין תחליף להתגלות היומית של קו האופק ברגע שעוברים את קו הבניינים האחרון. שם תל אביב גם מתחילה וגם נגמרת. בשנים האחרונות, מכל הסיבות שבגללן ירד משמעותית מספר התיירים המבקרים בעיר, ההנאה אף גדולה יותר. לא שיש לי משהו חלילה נגד תיירים אלא שהגודש הגיע למימדים הרסניים.

3. השכונות

כרוכב אופנוע אין פינה שאני לא מכיר בעיר, ואני מאוד אוהב את החלוקה הברורה לשכונות בעיר שלכל אחת יש הייחודיות הברורה שלה, וכך אני יכול להחליט לפי מצב הרוח באותו רגע לאיזו שכונה אסע, לקניות או פשוט לטייל, ולראות את השינויים הבלתי פוסקים בעסקים ובבנייה שהם חלק מהאנרגיה הגבוהה של תל אביב.
רק תל אביב מאפשרת: יום יפו, יום יד אליהו, יום ירקון ועוד אפשרויות רבות אחרות.

4. ארכיונים

העבודות בתערוכתי הנוכחית צמחו מתוך פרויקט תיעודי שצילמתי באגפי השימור של הספרייה הלאומית לפני המעבר לבניין החדש. אני אוהב להכיר את ההיסטוריה החזותית והתרבותית של העיר, ובתל אביב יש מספר גדול של ארכיונים מרתקים כמו ארכיון הסרטים בסינמטק תל אביב וספריית בית אריאלה. באגף הנסתר של הספריה יש חדר עם אוסף נדיר של ספרי אמנות ותצלומים היסטוריים של תל אביב. המקום שקט ומזמין לחקור את ההיסטוריה האמנותית של העיר.

5. הסטודיו שלי

הסטודיו שלי עבר 3 מקומות ב-20 השנים האחרונות: יהודה הלוי בבניין שמועדון הפינגווין פעם בו, משם לרחוב מקווה ישראל, ולנוכחי ברחוב המשביר ליד רחוב הרצל. כל המתחם הזה שעובר תהפוכות רבות מציע כל מה שצריך מעיר חיה ובועטת: כיעור-אוכל-קניות-אנרגיות-אמנות-ושוב אוכל. אציין את חנות המעדנים "אברמנטו" של סימה ברחוב פיגוטו ואת החנות של גבאי בנחלת בנימין. לבוא באמצע השבוע ועדיין לההתאזר בסבלנות, שווה לחובבי הז'אנר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

לא אוהב את כל מה שקשור לתחבורה: קורקינטים מסכני חיים ומפירי שלווה, תחבורה ציבורית מקרטעת, הכבישים והרחובות המשתפצים ללא סוף והגניבות הלא ניגמרות של קטנועים, אופניים ורכבים (גם אני קורבן). ואין מושיע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ספרו האוטוביוגרפי "מכתב לאמי" של ז׳ורז׳ סימנון החזיר אותי שנתיים אחורה לפרידה מאמי. סימנון חוזר לליאז', לבית החולים שבו שוכבת אמו ונפרדת במשך שמונה ימים מהעולם. מדי יום הוא מגיע, יושב ליד מיטתה והם מסתכלים זה בזו בשתיקה; בן ואם מרוחקים, כמעט מנוכרים, זרים זה לזה. "לא ניכרה עצבות בפנייך", הוא אומר לה בתוך ליבו, "לא ניכר בהן שום רגש שיכולתי להגדיר מבלי להסתכן בטעות". הקריאה בסימנון מאפשרת לחיות מחדש פרידה מאם שהיחסים איתה היו שתיקה ממושכת רגע לפני שהיא נשמטת מאחיזתי לנצח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את "אין ארץ אחרת", סרטם עטור הפרסים של יובל אברהם ובאסל עדרה ראיתי באירוע פנימי של שוברים שתיקה, כי עד לאחרונה הוא לא הוקרן (עכשיו הוא ניתן לצפייה באתר "שיחה מקומית"). הסרט שמועמד לאוסקר מתעד את מאבקו של עדרה, משפחתו וקהילתו נגד הריסות הבתים בכפרי מסאפר יטא והתוכנית הישראלית לגירוש הקהילה. זה סיפור על מאבק בעוול, על הנחישות להאחז בבית ובקרקע ועל חברות הנרקמת בין עדרה ובין העיתונאי יובל אברהם שחיים באותה ארץ, תחת שתי מערכות חוק נפרדות, האחד כובש, האחר נכבש והוא מכאיב, מזעזע ומעורר תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שעושה כל מה שביכולתו להתנגד להפיכה המשטרית וסילוק שלטון הדמים, ומחכה לכל החטופים בבית.

מה יהיה?
גם תל אביב לא תהיה מה שהייתה בלי שיחזור אחרון ההחטופים ותמוגר הממשלה.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• כיכר היל
• הים התיכון
• יד אליהו
• בית אריאלה
• מעדניות

>> קרני פוסטל היא מהמוזיקאיות המוערכות ביותר של סצנת האינדי הישראלי עוד מאז שהייתה בת 15 והצטרפה להרכב האייטיז המהפכני DXM, ובפסטיבל מיתרים שייערך בחודש הבא בצוותא היא תופיע בהרכב מסקרן יחד עם אור אדרי ואסף תלמודי (ראשון, 3.11, 21:00).אתם תרצו מאוד להיות שם

>> רועי קידר הוא הישראלי האחרון שחי באיסטנבול. וזאת העיר שלו
>> העיר של תומש: העץ שהוא חבר והגינה שצמחה מקבר של חתולה

1. כיכר היל

הכיכר הקטנה נמצאת בין הרחובות שמעון התרסי והורקנוס – בו נולדתי וגרתי עד גיל 16. בכיכר יש מערה קטנה סגורה בשער ברזל. אי שם בשנות השבעים, לפני שנולדו המסכים, נפגשנו שם ילדי השכונה כמעט בכל יום, מדמיינים שאנחנו חבורת חסמב"ה שמנסה להכנס למערה של זורקין הרשע. הדמיון עבד שעות נוספות – דבר שכל כך חסר היום.

2. יועזר בר יין

המסעדה המיתולוגית של שאול אברון המנוח. שאול הוא אחד האנשים שהביא את בשורת הקולינריה לתל אביב. שאול היה השראה ולא רק במובן הקולינרי, איש אשכולות מרתק. אבי,אמרגן ומפיק,שלח את שאול לספרד לסקר הופעה של להקת מחול שרצה להביא. שאול חזר ופרסם כתבה של שלושה עמודים על המסעדות שביקר בהן בספרד. להקת המחול הוזכרה בשני משפטים בערך. כעבור כמה ימים המופע היה סולדאאוט. כשנולד בני השני חגגנו שם. יש לי זכרונות כמעט מכל ארוחה שם.

3. הבארבי

יש משהו בקהל של הבארבי שגורם גם ללהקות שמגיעות מחו׳ל להתפעל ולהשתומם מהאנרגיות המדהימות, מהרגעים שהאנשים על הבמה מקבלים המון אהבה. שעתיים שבהן נדמה שתל אביב נמצאת על גג העולם.

4. רחוב ולנסיה

עזבתי את יפו לפני כמה ימים,לא כי רציתי לעזוב אלא בגלל סיבות אחרות. כל כך הרבה פעמים חזרתי הביתה דרך רחוב ולנסיה. מצד שמאל הים, שנגלה לנו כל כמה מטרים מבעד לבתים היפהפיים והסמטאות של עג׳מי. ברחוב פרוסות להן בוגונוויליות בשלל צבעים והוא נראה כמו רחוב בטוסקנה. השקיעה צובעת את הבתים באדום ולרגע המקום פסטורלי ומרגש. לדעתי אין באמת דו קיום ביפו.

5. גן שפיגל

גן קטן בקצה הדרומי של גן העצמאות. היינו חוגגים שם את ימי ההולדת של ילדי כשהיו קטנים, ללא מפעילים ובידוריות, ללא מתנפחים וקוסמים. רק חברים ואוכל טוב והילדים היו מאושרים.

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים. מין מפגע עירוני לעניות דעתי. גוש בטון גס ולא נעים, מקום שקוטע את החיבור של העיר לים. אין בו כלום. רק צחנה של שתן וחנויות שנסגרו לפני שנים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הארוע שריגש אותי במיוחד הוא הסרט "אזור העניין". תמיד כיף לצפות בסרט בקולנוע לב. אני אוהבת את הסנטר והסרט הזה לא עוזב את מחשבותי. יצירת אומנות מכל בחינה. המוזיקה, הצילום, הדיאלוגים, הסאבטקסט והמשחק המצוין.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני חושבת שדבר לא נתן לי תקווה מאז השבעה באוקטובר. עברה שנה והחטופים לא פה. "טיפול לילי" עם יוסף סוויד הזכירה לי שיש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, ערכיים וחכמים שנזרקים לשולי העניין הציבורי בגלל היום יום הבלתי אפשרי, הפוליטיקה הרקובה והכסף שהולך למקומות הלא נכונים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לכל ארגון שתומך בילדים שבאים מבתים הרוסים. כל הילדים ראויים לשקט, למגע, לחוויות טובות שיעצבו אותם לבני אדם ערכיים ובריאים בנפשם ובעיקר מאושרים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין תשובה.

מה יהיה?
אין תשובה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• קרני פוסטל
• כיכר היל
• יועזר בר יין
• הבארבי
• יפו
• גן העצמאות
• כיכר אתרים

>> שיר רז משתתפת בתערוכה "התנגדויות", במלאת 20 שנה להכרזת אונסקו על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמי, יחד עם שאר משתתפי תוכנית הרזידנסי "הדירה" בבית ליבלינג. במרכז העבודה שהיא מציגה נמצאת כיכר היל, אחת הגינות הציבוריות המיוחדות בתל אביב שמככבת לא מעט גם במדור זה.עוד פרטים על התערוכה כאן.

1. בית ליבלינג

2. כיכר היל

גינה ציבורית בצפון העיר בין הרחובות יוחנן הורקנוס ושמעון התרסי, סמוך לגדה הדרומית של נחל הירקון. הגינה ממוקמת על גבעת כורכר, היא מוצלת, שקטה ויש בה אפילו בריכה קטנה. בנוסף, התגלו בגינה מערות קבורה מהאלף הרביעי לפני הספירה ובנקודה הכי גבוהה שלה ממוקם עמוד זיכרון משיש לזכר הקרב במלחמת העולם הראשונה בין הבריטים לעות'מאנים על צליחת הירקון. בשנה האחרונה גרתי ממש קרוב לגינה וטיילתי בה המון, והיא בעצם מה שנתן לי את ההשראה לעבודת האמנות האחרונה שיצרתי.

3. תל קסילה

אתר ארכיאולוגי, כיום נמצא בשטחו של מוזיאון ארץ ישראל ברחוב חיים לבנון. התל היפיפה התגלה במקרה בשנת 1946 והמשיכו לחקור אותו בעונות חפירה שונות עד ראשית שנות התשעים. האתר משתרע על שטח עצום והוא מכיל ממצאים מתרבויות ותקופות שונות. תל קסילה ממוקם בדרך שהייתי הולכת בה מהבית לסטודיו הראשון שהיה לי בעיר, ולכן הייתי עוברת לידו כל יום.חיים לבנון 2

4. המגדלור

מה שהכי כיף במגדלור (מלבד כמובן אוסף מטורף של ספרי אמנות, תיאוריה, פילוסופיה ושלל תחומי תרבות) זה שאפשר פשוט לבוא לשבת ולקרוא בחנות, תמיד נעים שם. יש גם השקות ספרים ואירועים מגניבים אחרים.מקווה ישראל 18

5. החלק המזרחי של פארק הירקון

כל האיזור של שבע טחנות, חורשת האקליפטוסים וגן הסלעים – הצד שממזרח לאיילון עד רמת-גן זה החלק האהוב עליי בפארק. סבתא שלי גרה ממש קרוב ואת רוב הילדות שלי ביליתי שם. יש שם כל מיני אטרקציות, שבילי אופניים, גשרים וכו', אבל האמת שמספיק פשוט להתהלך שם או לפרוס שמיכה על הדשא בשביל ליהנות.

• העיר שלי
• בית ליבלינג
• המגדלור
• כיכר היל
• מוזיאון ארץ ישראל
• פארק הירקון