Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מאבטחים

כתבות
אירועים
עסקאות
"לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

גן פרוץ: העירייה ביטלה הצבת מאבטחים בעשרות גני ילדים

גן פרוץ: העירייה ביטלה הצבת מאבטחים בעשרות גני ילדים

החל משנת הלימודים הקרובה יאבטחו את הגנים אופנוענים שיסיירו בעיר, במקום שומרים קבועים בכניסה למוסדות. הורים רבים זועמים על השינוי בטענה שמדובר בהפקרת ילדיהם. העירייה: "ההחלטה התקבלה בשל הפער בין מספר הגנים לתקנים של המשטרה"

"לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
"לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

המצב הביטחוני הרגיש לא מנע מעיריית תל אביב-יפו להודיע בשבוע שעבר על ביטול הצבת מאבטחים קבועים בכניסה לכ-50 גני ילדים בעיר. באיגרת שהופצה נכתב כי בשנת הלימודים הבאה ייעשו שינויים באבטחה, כאשר לא יהיו יותר מאבטחים בכניסה למוסדות, אלא רק כאלו המסיירים באופנועים בין הגנים. הורים רבים התרעמו על ההחלטה, שהתקבלה בכפוף להנחיות המשטרה, וטענו כי מדובר במחדל בטיחותי.

בתגובה להחלטה, שלח הבוקר (רביעי) יו"ר ועד הגנים טל צפירה מכתב למנהלת מחלקת גני הילדים בעירייה, אורית טופלברג. "הורי תל אביב קיבלו בתדהמה את הבשורה כי בתקופה של מתיחות ביטחונית החליטה העירייה בצעד חד צדדי ובלתי מוסבר להפקיר את הילדים אף יותר מהנעשה עד כה, ובמקום להוסיף אבטחה מתאימה עבור כל הגנים כפי שדרש הוועד בעבר – דווקא לבטל חלק ניכר מהמאבטחים הבודדים", כתב. צפירה הבהיר, בניגוד לטענות העירייה, כי ההחלטה לא התקבלה בהתייעצות עם ועדי ההורים ודרש לדחות את ההחלטה בנושא עד לקיום פגישה עם נציגי ההורים.

בגנים שעליהם יחולו ההנחיות החדשות רשומים כ-1,500 ילדים, המתחלקים בין חמישה אשכולות וחמישה מתחמים שכל אחד מהם כולל בין ארבעה לשישה גנים. "כשקיצצו את מעט המאבטחים שהיו קיימים לא קיצצו לכולם, ולא טרחו אפילו לעדכן אותנו מה השיקול שעומד מאחורי זה", הסבירה יו"ר שדולת ההורים בעיר, עו"ד גל גור. "מבחינת המצב הביטחוני אנחנו בתקופה הפוכה – צריך להגביר את האבטחה, זה נראה מופרך". על פי ההנחיות שלפיהן פועלת העירייה, במוסדות חינוך שבהם יש פחות מ-100 ילדים אין חובה להציב מאבטח קבוע. "ההחלטה לא יכולה להתקבל על פי ספירת ראשים. צריך להסתכל לפי גילם הצעיר של הילדים, שמצריך יותר השגחה, או גורמי סיכון סביבתיים באזורים של כבישים ואתרי בנייה", הסבירה גור. "חייבת להיות הסתכלות מעמיקה יותר , להחליט למי יהיה מאבטח ולמי לא לפי ספירת ראשים זו פשוט בדיחה רעה".

גן ילדים. (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
גן ילדים. (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מלבד הסוגיה הביטחונית, לדברי גור ישנם מקרים רבים של כניסת זרים לשטח הגן ויציאת הילדים ממנו, ללא כל פיקוח. "בלי אדם שעומד בכניסה הגן פרוץ לחלוטין, ועל אחת כמה וכמה בתל אביב. ילדים יוצאים לכביש סואן, לא לדשא של הכפר. בחלק מהאשכולות שבהם שונתה האבטחה יש פעוטות, אני לא מצליחה להבין איך מפקירים אותם בצורה הזאת", אמרה. "למאבטח יש משמעות גדולה במובן הזה כיוון שהוא מנהל עם האנשים שנכנסים את האינטראקציה הראשונית. גרמו לנו להיאבק גם על האבטחה המינימלית שהייתה עד היום, בעוד אנחנו דרשנו הרבה יותר. זה ממש ספין".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "משטרת ישראל היא שמעניקה תקנים לשמירה בגני הילדים לפי שיקול דעתה המקצועי. לאור הגידול העצום במספר אשכולות הגנים, והיות ומספר התקנים של המשטרה אינו גדל, התאימה מחלקת הביטחון בעירייה את האבטחה למציאות החדשה. במקום שומר סטטי בכניסה יתקיימו באופן קבוע סיורים רכובים של אנשי אבטחה מקצועיים וכן הותקנו בכל גני הילדים קודנים אשר שומרים על השערים סגורים ואינם מאפשרים לזרים להיכנס למתחם הגן. ההחלטה התקבלה במסגרת התייעצות עם גורמי המקצוע העירוניים, משטרת ישראל וועדי ההורים".

ממשטרת תל אביב נמסר: "נושא אבטחת מוסדות החינוך מוסדר ומתוקצב, בהתאם להחלטת ממשלה וקריטריונים מקצועיים, תוך הנחיה מקצועית של משטרת ישראל. עם זאת, כל יוזמה אבטחתית פרטית, הממומנת ע"י הרשות מקומית כתוספת מטעמה, דוגמת האבטחה המדלגת הרכובה, אינה צפויה להחליף את האבטחה הקיימת והמוסדרת שבהנחיית המשטרה. משטרת ישראל נערכת כבכל שנה לשנת הלימודים, בכוחות מתוגברים הפרוסים במספר מעגלי אבטחה, לצד הסדרי האבטחה האזרחיים, ופועלת בתאום מלא עם הרשויות המקומיות ומשרד החינוך, על מנת לקדם את פתיחת שנת הלימודים בבטחה ולאורך השנה באמצעות יחידות הסיור, שוטרים קהילתיים ושוטרי מערך הנוער".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

החל משנת הלימודים הקרובה יאבטחו את הגנים אופנוענים שיסיירו בעיר, במקום שומרים קבועים בכניסה למוסדות. הורים רבים זועמים על השינוי בטענה...

מאתעינת שרון26 ביולי 2017
יש גב. מאבטח במועדון הואליום. צילום: אורן זיו

מועדון קרב: לילה עם מאבטחי המועדונים של תל אביב

מועדון קרב: לילה עם מאבטחי המועדונים של תל אביב

מתן שרון העביר את הלילה הקפוא ביותר בשנה בין קהל המבלים הקשוח בעיר, לבין האנשים שאמורים להגן עליהם מעצמם - המאבטחים

יש גב. מאבטח במועדון הואליום. צילום: אורן זיו
יש גב. מאבטח במועדון הואליום. צילום: אורן זיו
15 בינואר 2015

בעוד כמה רגעים אפגוש את הגברים המחוספסים בעיר כשאני לבוש בארבע שכבות, כפפות וכובע גרב וחוסה תחת מטרייה פרחונית אחת, כי מטריות קומפקטיות של 15 ש"ח שורדות בערך 15 טיפות גשם. בעולמות עמוסי הטסטוסטרון של המועדונים הנחותים בהיררכיה העירונית אסור להראות חולשה. תארו לכם, אם ככה, מה זה להיראות בהם עם מטריה פרחונית.

את הערב אני עומד לבלות באחת העמדות הכי לא אטרקטיביות שהעיר יכולה להציע בלילה קר שכזה: ממש מחוץ למועדון, בין קהל המבלים המתודלק מראש לבין האנשים שאמורים להגן עליהם מעצמם – המאבטחים. זו אסופה מרתקת של אנשים, רובם המוחלט למודי קרבות – במסגרת ספורט תחרותי או במסגרת קטטות רחוב – וזכו במעמד מתוקף היותם אנשים גדולים. בהחלט מדובר באנשים גדולים. זו דרישת סף, הגודל הפיזי. הרי חלק משמעותי מעבודת מאבטח המועדונים הוא לשדר הרתעה, וכשלצד דלת הכניסה הרחבה עומד מאבטח רחב לא פחות – זה אפקטיבי למדי.

בעודי מתקדם לאורך בן יהודה, מתכווץ מרוחות הים הקרירות, ניסיתי לאסוף את כל מאפייני ההרתעה שברשותי. המעיל שלבשתי ושלוש שכבות הבגדים הנוספות ניפחו מעט את קווי המתאר שלי, וגם הזיפים בני השבועיים לא הזיקו. אבל התוצאה אולי הייתה עובדת במסיבת דובים במועדון גייז, אך כשאני עומד בכניסה ליד הרי אדם – זה לא ממש מועיל. בינתיים ניסיתי להיזכר בקונג פו שלמדתי במשך תשע שנים, אבל מאחר שחלף עשור וחצי מאז שלבשתי את החגורה הירוקה בפעם האחרונה – הדבר היחיד שהצלחתי לזכור הוא שהחוק הראשון בכל אמנות לחימה הוא להימנע מקרב בכל דרך. ליתר ביטחון, כדי להיווכח אם משהו מהאינסטינקטים בכל זאת נשאר, בעטתי באוויר. האוויר החזיר. נתפסה לי הרגל.

בינתחומיVs.יד חרוצים

המועדון ואליום מאובטח על ידי חברת י.מ.מ אבטחה, המאבטחת את רוב המועדונים הקשוחים בעיר. באופן נוח למדי הוא ממוקם בדיוק מעל משרדיה, בקומה החמישית של בניין משרדים מיושן בבן יהודה. צוות האבטחה במקום מתחלק לשניים: הראשון כולל שניים או שלושה מאבטחים, מכסה את אזור הכניסה למטה. השני כולל שישה או שבעה אנשים ומפוזר ברחבת המועדון שמכילה כ־400 אנשים ממש שיכורים.

מידן, אחראי צוות האבטחה, הוא לא כל כך גבוה אבל בהחלט רחב. זרועות בהיקף ראש של בליין ממוצע ואף שבור המעיד על היסטוריה של אלימות הם כל כוח ההרתעה שהוא צריך. במהלך הערב הוא מטייל בין שני חלקי הצוות, מתאם ביניהם, מנהל אותם ומקבל כל החלטה מעיקה. גם הוא יודע שאין הרבה מקום לגמישות – מטרת המאבטחים היא להרחיק צרות, רצוי עוד בטרם התרחשותן. "לפעמים, כשיש איזה שניים שרבים בפנים, זה שנוציא החוצה יחכה לשני", הוא מספר, "ואז נדאג להוציא את השני מאחור ולראות שהוא עולה על מונית. אנחנו לא רוצים שיהיה בלגן גם מחוץ למועדון".

בכניסה עומדים זיקו שאמנם מגיע רק למטר וחצי בגובה אבל מפצה על כך במטר וחצי רוחב, ושלמה שגבוה ממנו פי אחת וחצי. שניהם חמושים במעיל מאבטחים מסיבי וניצבים מול בעלי מדים מסוג אחר – נשים בשיזוף כתום וחצאיות מיני בלתי הגיוניות במזג האוויר הנוכחי; גברים בחולצות ארוכות שרוולים והרבה עצבים.

אם בערב רגיל המבלים לחוצים להיכנס למועדון, הרי שהלילה העסק מתוח פי כמה. זיקו עסוק בלטפוח על גופם של המבלים, לבדוק את הכיסים, את קופסאות הסיגריות, מתחת לכובעים – כל פינה שאפשר להסתיר בה כלי נשק או סמים. בינתיים שלמה מספר לי מורשת קרב של מאבטחים. זו הפעם הראשונה שלו בליין הזה, והוא רגיל לקהל הרכרוכי יחסית של החתול והכלב. עם זאת הוא זוכר תקופות שבהן יד חרוצים היה אזור המלחמה; ימים שבהם נהגו להחביא חתיכה מסכין יפנית באיזה תא קטנטן בארנק שאין שום דרך למצוא ולחתוך אנשים. כדי לאזן הוא מספר על מסיבות של ילדי הבינתחומי בהרצליה שבהן כולם מתנהגים יפה, אבל גם אסור לגעת באף אחד אם עושים בעיות, כי כולם בנים של. מהטון שלו אני מבין שאין לו חיבה מיוחדת לאף אחת מהקבוצות.

אלוהים הוא מאבטח. צילום: אורן זיו
אלוהים הוא מאבטח. צילום: אורן זיו

הערב עובר בשקט יחסי, אולי משום שקפוא כל כך שאף אחד לא רוצה להיזרק החוצה; ואולי כי… אלוהים, מי רוצה להתעסק עם אנשים גדולים כל כך. הם מדברים ביניהם על קהל המבלים כאילו הם לא שם ולא שומעים, אבל לכולם ברור שהבחור עם שפם הבר מצווה וכובע האדידס שמע שהם כינו אותו "זבל" (אחרי שבפעם האחרונה גנב לטענתם בקבוק). מובן שגם הוא לא מעז להתעסק עם האנשים שיכולים להחליט שלעולם לא ייכנס לכאן שוב, ועל הדרך גם לשלוף לו את עמוד השדרה דרך הפה.

גם למעלה אין אירועים מיוחדים. בין החושך שנועד להסתיר את פגמי המקום ופגמי המבלים, ובין האורות המסנוורים שנועדו לאותה התכלית ממש – עומדים כשישה מאבטחים בנקודות אסטרטגיות. ידיהם שלובות, טי שירט שחורה לגופם ומבטם סורק. הם מחפשים רמזים לעימות מתקרב, או סתם בליין שהאלכוהול עלה לו לראש חזק מדי. מדי פעם אחד מהם יורד מעמדתו ומתקרב למבלה בפוזה מאיימת כדי לעצור פורענות מסתמנת.

העמדות של המאבטחים מאוישות עד הרגע העצוב שבו המסיבה מסתיימת והאור נדלק. לפתע כל הלכלוך שעל הרצפה (כולל המבלים עצמם) נחשף במערומיו. השעה 3:30 לפנות בוקר, והמאבטחים דוחקים בכל המבלים הנותרים להתקדם החוצה ולהימעך בפינה אחרת.

דיפלומטיה של הלילה

הפינה שאליה נשטפים כולם היא מועדון אלנבי 40. זהו הלוקיישן שעליו כתב גדי טאוב את ספרו"אלנבי", שמאוחר יותר עוּבד גם לסדרה. שלט הניאון הבולט צובע את הרחוב ואת פני האנשים שבאים אליו בארבע לפנות בוקר בצבעי כחול־אדמדם מחליא. אם בואליום הקהל היה מורכב מבני 20 וקצת שבאו להתפרק אחרי שבוע בצבא, לכאן מגיעים אנשים לפרוק את המתח של החיים. ערבוביה של אנשים מכל הגילים, מכל המינים ומכל הפינות המחורבנות בעולם מתאספת בפינה אחת במורד אלנבי כדי לשתות בשעות שחצי עיר כבר סוגרת ישנה.

מכיוון שמדובר בסוג של דאנס בר שמאכלס במקרה הדחוס כ־130 איש, צוות המאבטחים קטן יותר – שני מאבטחים ותיקים בחוץ ומאבטח צעיר אך מסייר בפנים. האווירה הרבה יותר ביתית, אם אפשר לקרוא לפיסת אלוהים מטונפת שכזו בית. 80 אחוז מבאי המקום הם לקוחות קבועים. רפי, אחראי האבטחה מטעם המועדון, מזהה וזוכר את כולם. את אלה שהוא לא מזהה, הוא יודע לקטלג על אוטומט אם הם מהסוג שעושה צורות או לא.

באלנבי 40 יש הרבה יותר אקשן מבואליום – בגלל הפרופיל הדמוגרפי השונה או עקב השעה המאוחרת – אבל העבודה של המאבטחים דומה בשני המקומות. אחד קרע לשני את הכובע, שלישי צווח שגנבו לו את המעיל, רביעי קילל קוקסינלית והם התחילו ריב. כולם צועקים בשפות שונות ובמבטאים שונים את אותו הדבר: "לא יודע למה הוציא אותי! לא עשיתי כלום!". המאבטחים מתעלמים באלגנטיות, קוטפים את גורם ההפרעה ממרכז הרחבה וזורקים אותו החוצה, בשקט וברוגע. דיפלומטיה של הלילה.

ידיים למעלה, על הראש. לילה שגרתי באלנבי 40. צילום: אורן זיו
ידיים למעלה, על הראש. לילה שגרתי באלנבי 40. צילום: אורן זיו

"אתה לא מדבר עם בן אדם, אתה מדבר עם הסאטלה", אומר לי אלכס וישביין, לשעבר מר ישראל וזה כמה שנים מאבטח באלנבי 40. גישת הזן מאסטר הסבלנית שלו מזכירה לי שוב את החוק הראשון של אמנויות הלחימה. מתברר שגם להיות מאבטח זה סוג של אמנות לחימה. צריך לנסות למנוע את הקרב בכל דרך אפשרית, אבל להיות מוכן לו אם וכאשר הוא קורה.

6:00 בבוקר. הקרב לא הגיע, אבל אלכס ורפי מוכנים לכל מה שיבוא. המבלים כבר אוספים כסף כדי להמשיך לאפטר ברחוב החשמונאים, דוכן הנקניקיות שלצד המועדון נסגר, ואני פותח את המטרייה הפרחונית שלי ויוצא עם הרגל התפוסה חזרה הביתה. אני חושב עליהם, איך ייאלצו לשוב מחר לשדה הקרב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מתן שרון העביר את הלילה הקפוא ביותר בשנה בין קהל המבלים הקשוח בעיר, לבין האנשים שאמורים להגן עליהם מעצמם - המאבטחים

מאתמתן שרון19 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!